מבט שונה – באיזו עין את מסתכלת? / ת' משה
שלום לחברות המקשיבות,
אני בת 48, חזרתי בתשובה. מרגישה שנתתי הכול – למען התורה, למען הבית. בסוף, לצערי, חלק מהילדים עזבו את הדרך שבה עמלנו לחנך אותם. אני רואה אותם, והלב שלי נקרע. איפה הילד הקטן והחמוד שהקשיב לסיפורים שלי על שמירת שבת? ואיפה אני, שבוודאי עשיתי טעויות בחינוך? וכמה עוד סיבובים יהיו בחיים האלה? אשמח להתחזק ולצאת מהרגשת המרירות לגאולה אמן.
ענת
שלום ענת יקרה,
כואב כל כך מה שאת מספרת. במעשיה שלנו הנסיכה מתקנאת בבן המלך, אבל מתנחמת בכך שאינו עשוי מאבנים טובות.
ההסתכלות של אומות העולם עלינו היא 'אין בהם כלום'. לפעמים גם אנחנו נופלות בהסתכלות הזו. לכל אחת מאתנו יש ניסיון מול מישהו בעולם, מול ציבור אחר, מול אישה שפגשתי בתחנה, והכי מצוי, מול מי שהכי קרוב אלינו. תמיד יהיו צמתים שבהם נצטרך לבחור –
איך אני מסתכלת על מה שקורה? בעין של אומות־העולם? או במבט של השם־יתברך? האם אני מתעקשת למצוא בכל נשמה ונשמה, בין אם היא עושה מה שצריך ובין אם התרחקה לגמרי, איזושהי אבן טובה? כי באמת באמת כל הצרעת היא כיסוי. הלבוש החיצוני, הנפילה, החטאים, אינם חלק מהנשמה. בפנימיות, הילדים שלך כולם עשויים מאבנים טובות. יבוא יום ויתגלה האור שבהם, ועד שיתגלה, את יכולה להאמין בו ולתרגל את סוד האזמרה.
זוכרת סיפור מילדות: חברה של אמי סיפרה לה שבעלה לא עושה כלום. ברוך השם זכיתי שההורים שלי לא מדברים על אנשים אחרים. לא מעניין אותם. עין טובה על כל יהודי. באותו רגע אמא דנה אותו לכף זכות. אחרי כמה דקות נכנס אותו יהודי, לקח ספר כדי להתחיל ללמוד. "כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל־יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת".
מבט אחד מדויק של אמונה מביא לגילוי אור
את יכולה במבט שלך להחזיר בתשובה את הילד שלך(!). וזו עבודה קשה ומפרכת ששכרה בצידה… פשוט יושבים בהתבודדות ומנקים קודם כל את הכעס, האכזבה, הרגשות שעולים בך. וזה הכי טבעי בעולם שזה כואב. פשוט מדברים ובוכים ומנקים.
אחר כך, מחפשים פתח קטן, מה בכל־זאת טוב בילד הזה, שבנקודה הזו 'אינו־רשע'? וכך עוברים אחד אחד. זו עצה שיכולה להרגיע מעצם קיומה. המוח מתרגל לעזוב את השלילי והחסר ולהתחבר ל'יש' קטן, וכך ה'יש' יכול לגדול.
החכמה היא "ולא יכפת ליה כלל" – להמשיך להתעלם מהמניעות, איך אני נראית בחוץ, מה אני שווה וכל בנות הקול של בת־המלך הקנאית ששונאת ומתקנאת בטוב שטמון בנו. קיבלת פיקדונות יקרים. יש עבודה יקרה שעובדים כשמחתכים עצים, כשנשבר לנו והלב מדמם. בתוך הכול, בהיחבא לגמרי, מציץ יהלום קטן שמספר על עבודה בחושך, בשקט. אם הכול יהיה מבריק ונוצץ בחוץ, תהיה שם גאוה וישות לזה להרחיק אותך מעצמך (לא רק מאחרים) כי את מאבדת יוזמה ויצירתיות. אדם בלי רצון הוא מת מהלך, ולכן דרך העצות שמחה מילי דשטותא ונקודות טובות את קמה לחיים.
לכל ירידה יש פוטנציאל לעליה זינוק אחורה. הבעש"ט אומר שיש סיכון גם ליפול על הגב ובמקום לזנק, אנחנו אוספים את השברים של עצמנו כדי לקום. כי צריך להיות 'בקי ברצוא' – לא ליפול לגאווה ו'בקי בשוב' – גם ליפול צריך לדעת: לא לשקוע בייאוש ולהישאר יותר זמן ממה שהשם סובב שנהיה שם.
"כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ הַחוֹלְקִים עָלָיו וּמְבַזִּין אוֹתוֹ, צָרִיךְ לְדוּנָם לְכַף זְכוּת וְלִשְׁתֹּק לָהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת כֶּתֶר, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ויקרא פ”ב): מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁמָּצָא אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶּתֶר. אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל מִי? אָמַר לו:ֹ בִּשְׁבִיל הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: כֵּיוָן שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַמֶּלֶךְ, כָּל אֶבֶן טוֹב שֶׁתִּמְצָא תִּקְבָּעֶנּוּ בּוֹ. כָּךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְצָרִיךְ לְהַכְנִיס בּוֹ כָּל מִין אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא, דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַחַר כָּל צַד זְכוּת וְדָבָר טוֹב, שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, כִּי הֵם בְּחִינַת כֶּתֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ".
כדי שהסגולה תתגלה, צריך ירידה משמעותית מאוד, ודווקא שם, כשאת והמשפחה שלך נפצעים, האור שבכם מתגלה. האם תסכימי להסתכל על האור הזה במבט של צדיקים? האם תסכימי להסתכל כך על עצמך, בתור אמא מסורה שעשתה כל מה שיכלה וזהו רצון השם שתהיה עכשיו צרעת?
כרגע את חוצבת בחושך, מחתכת עצים ומתאמצת לבקש אור. אחרי המתנה ואזמרה, כשיגיע הרגע, תתקלף הצרעת, יתגלה האור של כל נשמה ונשמה ושל כל מה שעבר עליכם, תבוא גאולה, תצאו ממצרים. והכול. יתהפך. לטובה. אמן.
רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887