שייכות טהורה: לא לראות רע / גב' צ' פלדמן
גם הפעם המאמר שלנו בא להרגיע לחצים. להוריד מטלות שאנו ההורים "מתנדבים" לקחת על עצמנו. והגדולה שבהן: לראות, להזהיר ולחנך על כל 'פיפס' שעושה הילד. אין מצווה כזו לתפוס אותם בקלקלתם. לראות אם הילד בירך או לא בירך "אשר יצר", לבש את הבגד הנכון או לא. היי עסוקה בחייך ובכל העניינים הטובים. את לא חייבת להגיב על כל דבר!
למה ראית?
יהודי אחד הלך לרב שטיינמן זצ"ל, וסיפר לו שהוא ראה את הילד שלו עושה כך וכך והגיב כך וכך. עתה הוא שואל אם הגיב נכון. הרב לא התייחס, ראו שהשאלה היא למורת רוחו. ולבסוף אמר: "למה ראית? אם לא היית רואה, לא היית צריך להתחזק להגיד או לא להגיד". לילדים קשה לסבול שנותנים להם הוראות כל היום. שרואים כל הזמן את המחדלים שלהם. במיוחד לילדים בוגרים.
ומה עושים אם הדודה או השכנה בוחרת "לעזור" לנו במלאכת החינוך? וגם לה יש מה להגיד לילד שלנו? הבת סוף סוף הלכה בערב שבת לבית הכנסת. היא מחליפה מספר מילים עם חברה שלה, אגב צחקוק. "ששששש…" השכנה מאחור מלחששת לה בזעף. והתוצאה: היא לא תבוא יותר לבית הכנסת, לא נעים לה. עושים לה ששש… זה נכון שהיא לא אמורה לפטפט, אבל כשמעירים לילדה – היא תחשוב על עצמה דברים שליליים ולא תרצה לבוא יותר.
אמא, תגני על הבת שלך. זה לא התפקיד שלה לחנך אותה. לאותה שכנה שמעירה לבת שלך תגידי: הילדה שלי נהדרת, מקסימה. אני מאוד מעריכה אותה, יש לה נשמה גבוהה. את לא צריכה את העזרה של השכנות בחינוך ילדייך. שלא יפילו את הילדים שלך, תודה רבה.
חינוך עם הלב: לתת שייכות
בבית כנסת של ברסלב ילד אחד הפך כיסאות ושולחנות. אחד הזקנים אמר לו: "בוא, אני אעזור לך להפוך". איזו חשיבה עמוקה. בוודאי צריך לחנך ילדים לא להפוך, אבל היהודי הזקן הזה הסתכל לעומק. הוא רצה שהילד ירגיש שבית הכנסת זה המקום שלו. מקום שבו מבינים אותו והוא רצוי ושייך.
חשוב כל כך לתת לילדים רגש של שייכות. תחשבו על אותה ילדה שישבה רגל על רגל בכותל ואיזו אישה העירה לה: זה לא נכון לשבת ככה, זה סוג של גאווה, ועוד מול האבנים הקדושות… הכול נכון. אבל במבחן התוצאה – הבחורה תוריד את הרגל ופשוט לא תבוא יותר. מה הרווחנו? דודה, תחשבי לפני שאת מעירה הערות. בעיניי ראיתי אצל רבי שמעון בר יוחאי בחורה שהניחה את הספר הפוך.
באה אישה וגערה "אהממ" כשהיא מצביעה על הספר. הבחורה הפכה את הספר, קמה והלכה משם. נכון, דודה טובה, ספרים צריכים לעמוד ישר, אבל מי מינה אותך להיות אחראית על הבחורה הזו? כל אחד צריך לחיות את חיי התורה שלו הכי טוב, ולא להסתכל איך בני הנעורים מקיימים אותה. תנו להם ליהנות מעצם העובדה שהגיעו לבית הכנסת, לרבי שמעון, לכותל. מי ביקש ממך לדייק אותה?
לא לאבד שייכות: מי יכול להוכיח בדורנו?
כתוב שילדים בדורו של משיח לא יורידו את הראש בפני כל בעל כובע וזקן. כבר בדורו של רבי עקיבא לא היה מי שיכול להוכיח. הרבי מפישצנא כתב עוד לפני השואה: מי יכול לתת תוכחה למישהו? אם רוצים לחנך צריך להראות דוגמא אישית.
בתור אימהות שאחראיות על החינוך של כולם, זה גם נכון: שימי לב לראות כמה שפחות את הטעויות וכמה שיותר את הניסיונות של הילדים להצליח. ואחרי שהם עושים משהו טוב – לשמוח בכותרת של הדבר הזה. הילדה סידרה את המיטה אחרי שלושים פעם שאמרת לה והכיסוי עקום? תראי את הטוב שבמעשה. תחמיאי לה. תשמחי בכל ילדייך. זה ייתן להם כוח להיות טובים יותר. והרע ינשור מאליו.
רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887