גם מעשה קטן, מילה טובה ואפילו רצון שלא הצלחת להגשים — כולם נשמרים. כך מלמד רבי נחמן לגלות מחדש את הטוב שכבר נמצא בך

תארי לעצמך שאת נכנסת לאולם גדול ומואר שבו מקופל בסדר

מופתי כל הטוב שצברת בימי חייך. הנה חיוכך הראשון שהאיר את

פניה היגעות של אמך לאחר לילה חסר שינה. והנה הויתור שויתרת

לשושי על הסוכרייה האדומה בגן חובה. כאן את נצפית בת שש

עשרה מתרימה עם חברותייך עבור משפחות נזקקות. והנה את אמא

לילדים קטנים שקמה בחמישית באותו הלילה. המעשים הטובים

שלך צבעוניים, חזותיים, מדהימים. נראה כאילו מתרחשים ממש

עתה. את ממשיכה לשוטט באולם הרחב והמפעים הזה, ועינייך לא

שבעות מהמראות. "מדור הדיבורים הטובים", מחלקה חדשה נצפית

לימינך. מילים רכות, תפילות ותהילים, דיבורים להשם, מחמאות

ודיבורי חיזוק מהדהדים לאוזנייך בקולך שלך. 'כל זה אני אמרתי?'

את מתקשה להאמין לכמויות הטוב שנשפך עלייך וממשיכה בדילוגים

קלים ל"מדור המחשבות": "מעכשיו תמיד אשמע בקול אבא ואמא",

משדרת מחשבה מגיל 8; "לעולם לא אכעס יותר", מחשבה מגיל 10

מצטרפת אחריה; "כל יום אלמד הלכות שמירת הלשון", מחשבה מגיל

15; "אקדם את בעלי בסבר פנים יפות", מחשבה של רעיה צעירה;

"אאיר פנים לשכנה החדשה", מחשבה משבוע שעבר. גם היא שם!

מתוך שרשרת המחשבות הבלתי נגמרת את מגיעה למחלקה נוספת.

נראה שנותנים לה כבוד מיוחד באולם הזה, היא מקושטת בפרחים

ושושנים ובוקע ממנה אור שלא ראית כדוגמתו: "מדור הרצונות

הטובים" מצוין בכניסה. את קרבה לרצונותייך שמונחים בה צפופים

ללא מספר: "להיות צדיקה כמו האימהות הקדושות"; "לעשות נחת

רוח להשם"; "להתחיל מחדש למרות הקושי"; "להתקרב לצדיקים

אמיתיים". עוד ועוד ועוד. ואפילו שחלק מהרצונות לא הצלחת

ליישם בשלמות, ואף לא לשליש ולרביע – עדיין הם נזקפים לזכותך.

נקראים על שמך. את ממשיכה לשוטט באולם הנפלא. 

כל מעשה, דיבור, מחשבה ורצון טוב דומה למרגלית יקרה

המבזיקה אלייך בגוונים נפלאים, רוקדת סביבך ומספרת לך כמה

גדולה היא נשמתך. חשק עז נכנס בך להיות הכי טובה שאפשר,

להמשיך לאגור טוב נצחי כזה כל ימי חייך. טוב שייכנס לכאן, למקום

הזה שלא ראית כדוגמתו, ויישמר עבורך לעד ולנצח נצחים. אבל היכן

את בעצם? מהו המקום המופלא הזה? את יוצאת מהאולם הרחב

ומגלה שאת נמצאת בבית המקדש. בבית הגדול והקדוש שבו כל הטוב

שלך ושל כל ישראל נשמר ולא נאבד…

איפה נשמר כל הטוב שלך?

"שלשם מתאספין כל ישראל ולשם מתכנסין כל הנקודות טובות של כל קדושות ישראל שחוטף כל אחד בכל יום ובכל עת… ואז אפילו אם נעשה עמו כמו שנעשה שמתגברין עליו בכל פעם כמו שמתגברין, אף על פי כן מה שחטף טוב מקודם כבר הוא נכנס ונגנז במקום קדוש ונורא מאוד בהמשכן ובית המקדש, ונצטרף ונכלל זה הטוב עם כל הנקודות של כל ישראל שמתכנסין לשם, שעל ידי זה אין כוח לשום סטרא אחרא לקלקל את התיקון הזה…" (הלכות מנחה ז', י"א).

כמה מעודד היה אם אכן היו נותנים לנו להציץ על הטוב של עצמנו.

לראות ולו לרגע כמה גדולים הם המעשים, הדיבורים, המחשבות

והרצונות הטובים שלנו. אבל אנחנו שרויות בחושך. והעולם, במקום לספר לנו כמה נפלאות ומדהימות אנחנו, מספר לנו בצבעים קודרניים סיפור הפוך. מה עושים? איך מתחזקים בגלות לזכור את הטוב של עצמנו? רק כוח אחד יכול לעזור לנו להחזיק מעמד: אמונה.

להאמין לצדיקים שהבטיחו לנו ששום טוב לא נאבד. ואפילו רצון טוב לא נאבד. לקיים את עצתו של רבנו הקדוש ולהזכיר לעצמנו בפה את הנקודות הטובות שצברנו בכל יום. ובכוח האמונה, גם עכשיו בגלותנו, הטוב שלנו יזריח, מעט מעט, עד שהרע ינשור וייפול מאליו. שיבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך! 

"צריכין לידע שהצדיק הוא גיבור כוח כזה שכל נקודה ונקודה טובה שמתגבר כל אחד באיזה רגע הוא חוטף אותה מיד ומכניסה לתוך בית הקדושה שהוא בונה שהוא בחינת משכן ובית המקדש… ועל כן אפילו שאחר כך יורד כמו שיורד זה שרצה להתקרב אף על פי כן אינו נאבד ההתעוררות המעט שלו כי כבר נכנס לתוך בניין בית הקדושה שהצדיק עוסק בבניינו…" (שיח שרפי קודש ל"ה).

רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887