שבת הוא יום המנוחה הלאומי של עם ישראל בו מצווה בורא עולם, אבינו שבשמים, לנוח ולהימנע ממלאכה בשבת, כפי שבורא עולם בעצמו נח בשבת:

״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהו.״
– ספר שמות כ, ח – יא

ביום זה מבקש מאיתנו בורא עולם לעצור את שטף היום יום, להתכנס אל תוך עצמנו, לנשום עמוק ולהירגע, מבלי שהעולם הגשמי ולחציו יסיחו את דעתנו מהמנוחה, השקט והרוגע הנפשי.
ימות השבוע נתונים ברובם לענייני חומר, גוף ודאגות שונות. ביום שבת מבקש מאיתנו בורא עולם להתרכז בנפש ובמנוחה.
יום השבת מזמין אותנו לפגוש שוב את בורא עולם לאחר שבוע עבודה שבו לא תמיד אנו לגמרי מרוכזים ופנויים, לדבר עם בורא עולם.
אך לא רק, יום שבת הוא יום של מפגש עם המשפחה, ובנוסף, לפגוש את עצמנו, לשים לב שוב לכל מה שפספסנו במהלך השבוע ולהתבונן על החיים מנקודה מרוממת, רגישה ורגועה יותר.

רבי נחמן מברסלב מלמד על כך שהארת ושמירת השבת היא המקור המרחיב את האמונה, השפע והברכה בחיים:

עַל־יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת זוֹכִין לֶאֱמוּנָה. וְכָל הַצְּדָקָה שֶׁעוֹשִׂין אֵין לָהּ שְׁלֵמוּת אוֹר כִּי אִם עַל־יְדֵי שַׁבָּת שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה. וְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת הַנִּמְשָׁכִין עַל־יְדֵי צְדָקָה אֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל־יְדֵי שַׁבָּת שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁהִיא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת, וְהִיא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁכֻּלָּם הֵם חֲסֵרִים וְאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל־יְדֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה. וְכֵן הַדַּעַת וְהַתּוֹרָה כָּל שְׁלֵמוּתָם הוּא רַק עַל־יְדֵי שַׁבָּת אֱמוּנָה
– ליקוטי עצות, שבת, ב

שבת נקראת ׳מעין עולם הבא׳, משום שביום זה מאיר הארה עליונה של אור, מנוחה ושמחה כמו זו המאירה בעולם הבא לעולם הזה.
שבת היא מצווה חשובה וניתנה ליהודים בלבד וזאת משום ששבת מאירה באורה הגדול, באופן דומה לזה של עולם הבא, השייך לנשמות של עם ישראל בלבד.

שבת היא חלק מהברית הנצחית בין עם ישראל לבורא עולם, אותה אנו מזכירים בתפילה:

'וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.
בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹת הִיא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".

יהודים בכל רחבי, בכל נקודות זמן במהלך ההיסטוריה, מסרו נפשם, חייהם, ממונם וזמנם כדי לשמור את השבת.

שמירת שבת קודש – הסמל של העם היהודי

מסופר, כי באחד הימים הגיע לאוזניו של מרן הגאון הצדיק, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין – החפץ חיים זצ"ל – שמועה מצערת: אחד מבני קהילתו, יהודי פשוט וישר דרך עד כה, החל לפתוח את חנותו בשבת קודש.

כששמע זאת הצדיק, נחרד לבו. הוא הכיר את האיש – יהודי טוב, בן תורה לשעבר, שגלי החיים טלטלוהו, והחל מתרחק לאט־לאט ממסורת אבותיו. החפץ חיים לא שקט ולא נח; צער השבת שחוללה בער בעצמותיו. הוא ביקש להזמין את אותו בעל עסק לשיחה אישית, מתוך אהבה ודאגה כנה לנשמתו.

כשנכנס האיש הצעיר לביתו של הצדיק, קם החפץ חיים לקראתו ופניו מאירות כאור נר שבת. בקול רך אך חודר שאל:
"ידידי היקר, רצוני לשאול אותך דבר מה קטן. הרי מעל חנותך מתנוסס שלט גדול ונאה – 'נגריה'. אמור לי, אם יקרה יום שבו לא תוכל לבוא לחנות, אולי משום חולי או טרדה – האם תסיר את השלט מעל הדלת?"

נדהם האיש מהשאלה הפשוטה והשיב בתמימות:
"לא, ודאי שלא. וכי בגלל יום אחד אחליף שלט?"

המשיך הרב בעדינות:
"ומה אם תחליט לצאת לחופשה ארוכה, נניח לחודש ימים – האם אז תסיר את השלט?"

חייך היהודי ואמר:
"לא, גם אז אין צורך. החנות נשארת אותה חנות, רק אני נח מעט."

הרכין החפץ חיים את ראשו לרגע, הביט בו בעין חומלת ואמר:
"אם כן, באיזה מקרה כן תסיר את השלט?"

חשב האיש והשיב לאחר רגע:
"ובכן… רק אם אסגור את העסק לגמרי, ואחליט לעסוק במשהו אחר, אז ודאי שאסיר את השלט."

אז נשא החפץ חיים את עיניו, ודבריו יצאו מלבו הטהור ונכנסו ישר ללב שומעו:
"בני היקר, דע לך – כל עוד שיהודי שומר שבת, אפילו אם שאר המצוות אינן בידו כראוי, הרי הוא מרים בגאון את הדגל – אני יהודי! הוא מכריז בכך ברבים שאינו מתבייש באמונתו ובתורתו. אך ברגע שאדם מוותר על שמירת השבת, הרי הוא כמי שמסיר את השלט מעל בית העסק ואומר בעצם: 'אינני רוצה להיות מזוהה עוד בשם הזה, אינני חפץ בשייכות לעם הנצח.'

אל נא תסיר, בני, את השלט 'אני יהודי' מעליך. שמור על שבתך – והיא תשמור עליך."

היהודי עמד נרגש, עיניו דומעות, ומילות הרב נחרתו בלבו לעד.

שמירת שבת קודש היא הסמל והלב הפועם של העם היהודי בחיבור עם בורא עולם.
ידעו הגויים שניסו להחריב את העם היהודי שאם רוצים לבוא ולגרום להרס העם צריך
לגעת קודם בשבת קודש:
המן הרשע הציע לאחשוורוש – "אם אתה מבקש לעקור אותם – עקור את השבת ובטל אותה, ואחר כך אתה מכלה אותם". (אסתר רבה ז)
וכן, היוונים כשרצו להשכיח את התורה מעם ישראל ציוו על שלוש איסורים, שלא לעשות ברית מילה, לא לקדש את החודש ובכך לא לדעת את החגים והשלישי הוא איסור שמירת השבת.

קשה לשמור שבת?

לפעמים נדמה, כי בגלל שיש לא מעט הלכות ודברים שצריך לעשות או להימנע בשביל שבת, הדבר עלול לגרום להראות שאי אפשר להנות ולנוח טוב בשבת.
האם זה נכון?
ובכן, כל דבר שמתחילים, ויש בו פרטים מסוימים שלא היינו רגילים, זה עלול לאתגר.
אמנם, כל מכלול ההלכות והפרטים הנוגעים לשמירת השבת מתייחסים לאופן בו בורא עולם מלמד אותנו כיצד הנשמה אמורה לנוח, ופחות כפי שהתרבות המערבית או השכל שלנו, שלפעמים טועה, מנסה להכתיב וללמד אותנו, אפילו אם הוא ממש בטוח.

אם יוצאים מנקודת הנחה שבה אנו מבינים כי בורא עולם רוצה רק בטובתנו, שהוא ברא את נשמתנו ואת המנוחה האמיתית והשלמה שאנו צריכים, קל יותר להכיל ולקבל את הוויתורים הכרוכים בה, לראות את הטוב וההרחבה שבהם,  ולבסוף להנות ממש משמירת השבת, כפי שמסרו נפשם ולא ויתרו יהודים בכל ההיסטוריה וברחבי העולם.

שמירת השבת מזמינה אותנו ללמוד מנוחה מחדש, לשחרר שליטה, להתחבר למימד הרוחני של החומר במקום להתעסק בעיקר בו כמטרה, להיפתח לדעת ומחשבה שונה ונעלה יותר מזו המושפעת מטרדות היום – יום והלחצים השונים.
לשם כך, עלינו ללמוד מנוחה כפי שבורא עולם הגדיר אותה ולימד את עם ישראל.

לא תמיד קל להרגיש, לראות ולהנות מהשפע האמיתי ששבת מביאה איתה למי שאינו רגיל. אמנם, התמסרות לשמירת השבת, תכנון נכון והדרגתי של למידה ושמירתה בפועל, יכול להוביל אותנו להנאה, למידה ועונג שעוד לא גילינו. גדולים יותר מכל הנאה גשמית של יום חול. (זוכרים את השיר – אז למה לא כל יום שבת?)
לגלות את עצמנו מחדש, לקבל דעת חדשה, להתחבר לבורא עולם ולמי שאנחנו באמת.

שבת: מתנה שהיא מסורת ומסירות נפש

למעשה, שבת קודש היא לא רק יום מנוחה אלא מתנה מלאת אהבה מבורא עולם:

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם!
– מסכת שבת י׳, ב

שבת היא מקור הברכה לכל ששת ימי החול וכפי שנאמר בזוהר הקדוש: "כל שתין יומין, מיניה מתברכין" – כל הששה ימים, מיום השבת מתברכים.
מה פירוש מתברכים?
ברכה היא שפע והשפעה. היות ושאר ימי החול אין בהם חיבור מיוחד לקדושה, כיצד נוכל לשאוב מהם הצלחה למעשים שלנו?
ממילא, שבת היא סוללה מלאת ברכה, שכאשר שומרים אותה היא נותנת את ברכתה להצלחה, פרנסה ובריאות וכל שאר ההשפעות הטובות לשאר ימות החול בהם אנו עובדים ועוברים את מסע החיים.
נגיד את זה כך, במשל, כמו שטוענים טלפון שלם ללילה על מנת שיחזיק לכל שאר היום – כך גם השבת 'מטעינה' את שאר ימות השבוע הבאים עלינו לטובה בברכה.

נשמה של יהודי אינה כמו זו של גוי. נפשו של הגוי אינה זקוקה לחיות רוחנית גבוה ונעלה על מנת להסתדר בחיים. לעומת זאת, כל יהודי, לא משנה כמה גדול או קטן במעלה הוא, צריך קשר עם בורא עולם, יישוב הדעת וברכה במעכשיו כדי לא רק להצליח בחיים, אלא גם להשאיר רושם ולעשות תיקון בעולם, המטרה שלשמה הגיע לעולם הזה.

העם היהודי, מעבר להיות חכם ונבון כפי שהעיד בורא עולם "אין עם חכם ונבון כמוך" שואב את הצלחתו לאורך הדורות משבת קודש.
למרות היותנו מיעוט בעולם, חלשים באופן מסוים מבחינת כוח לעומת הגויים, עם ישראל חי לא בגלל העיניים היפות שלו, אלא בגלל שהוא מחובר למקור הכוח הכללי שנותן לכל עם ישראל, ולכל יהודי בפרט, את הכוח להתגבר, להצליח, להיות מחובר בורא עולם ולחיות למרות הכל.
שבת היא הזמן בו אנו מתחברים למטען הרוחני לנשמה, שגם מטעין את שאר ימות השבוע בהם נחייה.

שבת היא לא רק מתנה ושפע לשאר ימות השבוע, אלא סמל של מסירות נפש של העם היהודי ומה שמחזיק את שרשרת הדורות.
שמירתה היא אבן יסוד בשמירת הזהות היהודית והעברת הגחלת לדורות הבאים שלא יתבוללו אצל הגוים, ועל מנת למנוע את מה שקורה לעם ישראל באירופה – השואה, שנעשתה בעקבות הצורך להיות כמו הגויים, דבר שהגויים הוקיעו בעצמם.

שמירתה מביא שכר עצום בשמים לעולם הבא ומוקירה את המתנה הנפלאה של השבת, אך היא גם מסמלת את אחריות המוטלת על כל אחד מאיתנו תוך מסירות וכבוד לאבות שמסרו נפש למעננו – שגם אנו נזכה להנות ולהעביר אותה הלאה, כדי שלא נשכח מי אנחנו ומאיפה הגענו.