הגיע הזמן לגלות את האור ולהוריד את הקליפות בזוגיות

מאת: ע. אפלבויים

בתורה פ"ב ליקוטי מוהר"ן כתוב "הנה ידוע כי יש שלש קליפות: רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת" אח"כ הוא אומר ששלושת הקליפות הן כנגד שלש שנות ערלה שהן השנים בהן אסור לאכול מהפירות. 

הרבה פעמים טיפול זוגי או אישי מתחיל משם מהקליפות הקשות. החדר מתמלא אש וכעס והאשמות מתעופפות באוויר או אנרגיה נמוכה של חוסר חיים. הדיבור יוצא בקושי וכבדות מתפשטת באוויר. לעיתים יש הצפה רגשית והמון מלל שמלווה אותה ואין מקום לשום דבר אחר. רבינו בחוכמתו האלוקית מגלה לנו שזו קליפה אבל אחת כזו שאי אפשר להוציא ממנה כלום, אין שם טוב לברר, כמו בשלוש שנות עורלה, גם הברכה בכוונה הכי גדולה לא תעשה תיקון לפרי הזה, הוא אסור וזהו.  

להרגיע את הרוח סערה

המסקנה המתבקשת מדברי רבינו היא שכשאנחנו מוצאות את עצמינו באחד מהמצבים האלה נדע באופן בהיר שהטוב היחיד שאני יכולה להוציא מהמצב הזה זה לצאת ממנו כמה שיותר מהר. 

אם אני מוצאת את עצמי בכעס גדול והאשמות זה לא הרגע ללבן דברים עם בעלי, אם אני קולטת שאני בדיכאון זה לא הרגע לחפור בנפש ולנסות לברר את עצמי, אם אני מוצפת ומטולטלת רגשית אין טעם לנסות להבין דברים או לפעול. 

אז מה כן? לצאת משם! לפרוק את הכעס (התבודדות בצעקות, בכתיבה או עם צבעים על דף)   לקיים כל עצה שעוזרת לצאת מעצבות ויש הרבה ( שיחת חברות, ניגון, גלידה, טיול, טיפול) להרגיע את הסערה הרגשית (נשימות והרפיה, אמירה של דברים מרגיעים לנפש, הסחת דעת) וכל זה על מנת לחזור לשם אח"כ במצב שאפשר להתחיל באמת מהלך של תיקון.

גם אם הגעתי למקומות האלה מהסיבות הכי נכונות ואמיתיות בעולם, על מנת לתקן צריך קודם לצאת מהקליפות הטמאות

אם הבנתי את זה חסכתי לעצמי (ולכל סובבי) הרבה כאב לב ובזבוז אנרגיה!

להוריד את הקליפות: בהדרגה ובמידה

צריך לדעת שלא רק בדברים השליליים כמו כעס, עצבות ורוח סערה צריך להיזהר, לפעמים רצון חזק מידי אל הטוב הוא גם כן מכשול

"זה שנתלהבין ובוערין לה' יתברך חוץ מהמידה (יותר מידי), זה בחינת רום לבב וגסות, שעל ידי זה יכולין להיכשל לגמרי חס ושלום ולהתרחק מה' יתברך" הלכות תרומות ומעשרות ג'

פגשתי מישהי שמרוב הרצון (הטוב) שלה שבעלה ילמד תורה היא פשוט פירקה את הבן אדם והזוגיות שלהם ניזוקה מאוד. נתקלתי במציאות שמישהי כל כך רצתה בטיפול להצליח לגעת בנקודה מסוימת שמרוב הרצון הכל נחסם לה. קרה לי לא פעם שמרוב רצון להתקרב לה' ולהתקדש הגעתי לייאוש כי ראיתי שזה לא באפשרות שלי.

זה מחבר אותנו לאור של הזמן – ספירת העומר. בהדרגה ובמידה, אי אפשר "לבלוע" הכל בבת אחת, מתקנים נקודה אחת שהיא אפילו לא מידה, רק איזו בחינה קטנה בתוך מידה מסוימת, שמים לב אליה-"סופרים אותה" וזהו להיום, מחר נעשה עוד צעד קטן, נראה עוד איזה נקודה קטנה.

התורה מחנכת אותנו לדרך של נקודות קטנות ועקביות. ובסוף במתנה גמורה אנחנו נזכה לכל הטוב שבעולם.

יהי רצון שנזכה לבנות בחכמה את בתינו, לספור כל נקודה קטנה ולזכור שגם רוח סערה בסופו של דבר "עושה דברו" כמו שכתוב בתהילים: "רוח סערה עושה דברו". וגם אם החיים שלי נראים כמו רוח סערה הכול מושגח ומונהג ע"י המלך ברוך הוא וברוך שמו.

רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887 / 03-3134270