מהי מצוות צדקה?

מצוות צדקה היא אחת ממצוות עשה מהתורה – לתת כסף לעניים שאין ברשותם מספיק כדי מחייתם על מנת לנהל אורח חיים בסיסי.
מצוות צדקה עוסקת בעניין הערבות ההדדית שבין עם ישראל – כשם שברוחניות לכל יהודי יש חלק בנשמה של יהודי אחר, וע"י מעשה אחד של יהודי מושפעים מכך כלל עם ישראל מבחינה רוחנית, כך אנו מצווים להשפיע ולתת גם בחומריות, בכסף וממון, על מנת לדאוג ששאר האחים שלנו אינם נופלים.
מצווה לתת צדקה ע"י נתינת מעשר (עשירית מהמשכורת) שמקבלים מהעבודה לעניים ומוסדות תורה.
מצוות צדקה שקולה כנגד כל המצוות, מצילה ממוות, ויוחס לה חשיבות גדולה בתורתו של רבי נחמן כאשר נותנים לצדיקים ועניים הגונים אמיתיים.

מאיפה לומדים על מצוות צדקה?

בתורה בספר דברים טו, ז-ח נאמר: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן… לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ… דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ".

כמה חשובה צדקה?

לפניכם כמה מאמירותיו של רבי נחמן מברסלב לגבי צדקה:
ט. עַל־יְדֵי צְדָקָה נִתְרוֹמֵם הַמֹּחִין וְיֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה
יא. עַל־יְדֵי צְדָקָה וָחֶסֶד מַכְנִיעִין חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְנִצּוֹלִין מֵעֹל מַלְכוּת, וְזוֹכִין לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת.
ג. עַל־יְדֵי צְדָקָה מְשַׁבְּרִין תַּאֲוַת מָמוֹן וּמַמְשִׁיכִין הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה וּמְבַטְּלִין הַחֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם, וּמַמְשִׁיכִין חֶסֶד בָּעוֹלָם וְנִמְשָׁךְ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ וּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, וְעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהַעֲלוֹת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וּלְחַדְּשָׁם, וְעַל־יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהָבִיא הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא, וְנַעֲשֶׂה תִּקּוּנָא דְּמֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה גַּם נֶחֱשָׁב כְּמַקְטִיר קְטֹרֶת.

לקריאה נוספת, ספר המידות – צדקה.

מי מוגדר עני?

הגדרת עני – מי שאין ביכולתו לקנות ולשלם דברים בסיסיים כמו לחם, מים, ירקות, חשמל וכו'.
לא כל מי שפושט את ידו נחשב בהכרח עני, כך לדוגמה, יש אנשים המחזרים על הפתחים כי לדעתם הם עניים, בעוד שגם אם רמת החיים שלהם אינה גבוהה היא אינה מחשיבה אותם כעניים. 

במקביל, ייתכן שגם אדם שהיה עשיר לאורך זמן וירד מנכסיו ייחשב לעניין זה כ'עני', גם אם יש לו מספיק דברים בסיסיים. זאת משום שעוני מוגדר גם כמצב נפשי. מצבו הנפשי של העשיר מתדרדר ונפשו מרגישה ענייה, על כן מוטל עלינו לעזור גם ליהודי כזה לתקופה מסוימת על מנת שיתרגל למצבו הכלכלי החדש.

למי צריך להקדים לתת צדקה?

– אדם שאין לו מספיק מזון, לאחר מכן מי שאין לו מספיק לבושים, רהיטים וכו'
– אדם שהכי קרוב לך קודם – לאבא ואמא, אחים, דודים, קהילה וכו'.
– עני שנמצא בעיר שלך – עניי העיר שנמצאים בעיר שלך קודמים לעניים שנמצאים במקום אחר.
בנוסף, עניי ארץ ישראל קודמים לעניי חוץ לארץ.
כשיש התנגשות בין שני עקרונות, העיקרון הראשון קודם לשני, והשני לשלישי.

האם לתת צדקה למישהו שקונה סיגריות ומשקאות אלכוהול גם נחשב צדקה?

יש לבדוק היטב למי נותנים, משום שאם נותנים לאדם צדקה וקונה בה דברים ממכרים ורעילים אינו יוצא ידי חובה צדקה. 

האם צדקה זה רק בכסף?

מצוות צדקה ידועה בעיקר בעניין נתינת כסף שנותנים לעני, לצדיק ולמוסדות תורה.
אולם, מלמד רבי נחמן כי גם תפילה יכולה להיחשב כצדקה, כמו שנאמר "ויאמין בה' ויחשבה לו לצדקה".
כמו כן, מתן מזון, בגדים ורהיטים שיכולים להועיל לעניים ולשמחם גם נחשב צדקה.

האם חייב לתת לכל אדם צדקה שהוא מבקש?

מכיוון שלא ידוע האם האדם שמולנו המבקש צדקה הוא באמת בגדר כעני, שכן איננו מכירים אותו, לכן לא חובה לתת צדקה למי שאינו ידוע שהוא אכן עני ושהולך להשתמש למטרות טובות וחיובית.

האם חייב לתת כל יום צדקה?

חובה לתת צדקה כשרואים עני, ויש נוהגים לתת פרוטות לצדקה כל תפילת שחרית בפרק "ויברך דוד" שבפרקי דזמרה.

מה יותר גדול – צדקה או הלוואה?

עניין הצדקה גדול מאוד, אך ההלוואה לעני היא גדולה יותר, משום שהלוואה היא נתינת כסף על מנת להחזיר וכך אנו נותנים הרגשה לעני כי למרות שקשה לו כעת הוא מסוגל להחזיר ואינו באמת נצרך לאנשים כעני ממש.

הידעת?

– המשנה במסכת סנהדרין (ד, ה) מלמדת על עניין גודל הזכות של הנותן צדקה לעני: 'כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.'
– מי שמשתמט מקיום מצוות הצדקה, נחשב כאילו עובד עבודה זרה (ב"ב י, א), זאת משום שמראה בכך כי לא אכפת לו מקיום ותיקון העולם בנתינת צדקה ועניי ישראל אחיו בפרט, כדרכם של עובדי עבודה זרה, שאינם מאמינים באפשרות לתקן את העולם.
– צדקה מקרבת את הגאולה – כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת" (ב"ב י, א)