כְּמוֹ כְּשֶׁאֶחָד אוֹמֵר בַּקָּשׁוֹת וּסְלִיחוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת בְּלֵב נִשְׁבָּר, אָז חֲבֵרוֹ מִתְעוֹרֵר מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן, וּמַתְחִיל גַּם כֵּן לוֹמַר בַּקָּשׁוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ אֵצֶל הָאָדָם עַצְמוֹ הִתְעוֹרְרוּת מִנֵּהּ וּבֵהּ, כְּשֶׁאוֹמֵר בַּקָּשׁוֹת וּתְחִנּוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת וְצוֹעֵק וַי לִי נִתְעוֹרֵר גַּם כֵּן לִפְעָמִים, שֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ מִי צוֹעֵק כָּךְ הֲלֹא וַי לִי מַמָּשׁ וְצוֹעֵק הַפַּעַם הַשֵּׁנִית וַי לִי בְּהִתְעוֹרְרוּת יוֹתֵר:
באדיבות אתר אור הגנוז – ברסלב
