נְסִיעָתוֹ וִישִׁיבָתוֹ בְּאוּמֶין – ריג (כט)
בָּעֵת שֶׁהָיָה לוֹ הַחוֹלַאַת שֶׁל הַהוּסְט [שִׁעוּל] שֶׁנִּסְתַּלֵּק עַל־יְדֵי־זֶה אָמַר פַּעַם אַחַת לְהַצַּדִּיק הַמְפֻרְסָם הַמַּגִּיד־מֵישָׁרִים מִטִּירָהאוִויצֶע אִם הָיוּ יוֹדְעִים הָעוֹלָם אֵיךְ הֵם צְרִיכִין אוֹתִי. הָיוּ כֻּלָּם נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וּמְבַקְשִׁים וּמִתְחַנְּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאָשׁוּב לִבְרִיאוּתִי, כִּי כָּל הָעוֹלָם צְרִיכִין אוֹתִי מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם כְּלָל לִהְיוֹת בִּלְעָדָי:
באדיבות באתר רבינובוק
