כָּל זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִלְּחַפֵּשׂ אַחַר אֲבֵדוֹתָיו הָרַבִּים בִּרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִין טוֹבִים וְגַעְגּוּעִים חֲזָקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ אֲבֵדוֹתָיו בִּשְׁלֵמוּת, [עַיֵּן רָצוֹן אוֹת ל"ח].
באדיבות אתר ויקיטקסט
