כל אחד מישראל בתוך תוקף הצרה והדחקות וגודל צרות הנפש וגלותה כפי שמרגיש כל אחד בנשו, אע״פ כן צריך לראות ולהסתכל משם דייקא תקווה וסבר לגאולת נפשו לשוב אליו יתברך, בבחינת ויראה יעקב כי יש שבר במצרים, ודרשו רבותינו ז״ל: כי יש שבר – ויוסף הורד מצרימה, כי יש סבר – ויוסף הוא השליט. כי יש שבר – ועבדום ועינו אותם, כי יש סבר – ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכו׳. כי כך הוא באמת כי באמת כי בתוך השבר והצרה הגדולה רחמנא ליצלן צריך לצפות לישועה תמיד להסבר והתקווה הגדולה המלובש בה. וכן הוא בכל אדם בפרטיות שזה בחינת ההתרחקות הא תכלית ההתקרבות, והירידה יוכל להיות תכלית העליה, זה בחינת אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עולה – ומובן בספרים כי בפסוק זה מרומז כל סוד גאולת ישראל וכל הירידות והעליות העוברים על האיש הישראלי והעיקר הוא התחזקות שצריכין להתחזק מאוד בתוקף ההתגברות מרירות הירידה שדייקא משם ירחם עליו ה׳ יתברך ויושיעו ויקרבו אליו כי לא יטוש ה׳ את עמו וכו׳, וכמו שכתוב אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה׳ יסעדני, וכן עוד בפסוקים רבים ומדברי רז״ל כי ה׳ יתברך מהפך לישראל המכה לרפואה.
והנה הפסוק הזה ׳אנכי ארד עמך׳ וכו׳ יש בו שלושים אותיות ומתחלקים לשלושה חלקים כל חלק מעשרה אותיות, ומזה יוצא השם הקדוש (המובא בשערי ציון) היוצא מפסוק ׳אנכי ארד עמך׳ וכו׳, והוא אמ״י נצ״א וכו׳, הינו כי מאות הראשון של החלוקה ראשונה שהיא אות אלף, ואת הראשון של חלוקה השניה שהיא אות מם, ואות הראשון של החלוקה השלישית שהיא אות יוד של ׳ואנכי׳, מזה יוצא השם אמ״י, וכן כולם דלהלן. ומזה יכולין להבין התחזקות גדול איך שבהתחלת הירידה שמרומז בתבות ׳אנכי ארד עמך׳ שהם עשר אותיות ראשונות, וכן בתוקף הגלות בעצמו שהוא בחינת תבת ׳מצרימה׳ ו׳אנכי׳ שהם העשר אותיות של חלוקה השניה, מרומז ומצטרף עמהם תכף הצמיחת קרן ישועה של תכלית העליה שזה בחינת היוד של ׳ואנכי׳ ותיבת ׳אעלך גם עולה׳, והיוד של ׳אנכי׳ הראשון הוא התחלת הירידה לתוך הגלות עם המם של ׳מצרימה׳ שהוא הגלות עצמו, כל זה להורות שגם בתחילת הירידה והגלות תיכף עמדה לנו היוד הנ״ל לשמרנו ולהצילנו שלא נתשקע שם חס ושלום, רק שהירידה תהיה תכלית העליה (עין שם בפנים אותיות כב, כג, כד). וזה מרומז בדברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו במדרש על פסוק ״ויהי בעת ההיא וירד יהודה וכו׳״ שעד שלא התחיל הגלות הראשון כבר נולד הגואל האחרון שהוא מפרץ וכו׳ הינו כנ״ל.
