לבחור את הדרך שלי. אשתוק - כי אתה שומע אותי...

מאת: ב׳ גודלבסקי

הערב מתקיים מפגש "בנות ברסלב". איך שאני רוצה להיות שם! אבל אני יודעת שזה יצער את אבא ואמא. כל דבר שאני עושה וקשור לברסלב, מצער אותם. הם באמת דואגים לי. ולשידוכים שלי. 

ה', בבקשה תגלה לי מה אתה רוצה ממני! אני בטוחה שההתקרבות שלי לצדיק משמחת אותך! הדיבורים בכנס נותנים לי כ"כ הרבה כוח וחיבור, והחברות שאני פוגשת שם, זה לא כיף כמו לנסוע לים עם חברות, זה אושר אמיתי! רוחני! זו נקודת החבר שכ"כ חסרה לי ביומיום בסביבה הליטאית שלי, ובבית שבו אני לגמרי בודדה במערכה. מצד שני, אבא, אני לא רוצה לצער את אבא ואמא! אני יודעת שזה לא חובה ולא ציווי להשתתף ב"בנות ברסלב", אז מה הכי ישמח אותך?? נראה לי שהפעם להישאר.

נכון, אני יכולה לשמוע הכול בטלפון בשידור חי או אח"כ, נכון, זה לא האורות והכיף, אבל אני גם מבינה את ההורים שלי. הרי הם לא מבינים מה עובר עליי. תודה, אבא, על התשובה שנתת לי למצוא בתוכי. איי! מה הייתי עושה בלי התבודדות??

ההחלטה מאחוריי, הוקל לי. רגע, בכלל יש לי הערב תורנות אצל סבתא! איך שכחתי? אולי אסתי תבוא איתי? אסתי היא בת דודה בגילי וחברה טובה ממש ואיתה נחמד לי תמיד.

מחייגת אליה. אין תשובה. קורה. אבל טעם מר מטפס לי בגרון. אם אני לא טועה גם אתמול חיפשתי אותה והיא לא חזרה אליי עד עכשיו. לא מתאים לה. מחייגת שוב. לא עונה. בפעם השלישית היא עונה לי בקול מעומעם ומתחמק. 

"אסתי, הכול בסדר?"
"למה לא?"
"התקשרתי כדי לשאול אותך אם בא לך לבוא איתי היום לסבתא אבל פתאום יש לי הרגשה שאת מתחמקת ממני. אני צודקת?"
"למה נראה לך?"
"טוב, אסתי, עכשיו זה כבר ברור לי, ואני אשמח לדעת מה קרה בינינו שלא ידעתי".
שקט.

"אסתי, אנחנו מספיק חברות. מה קרה?"
"די, אני לא יכולה להסתיר ממך וגם לא לספר לך… אני לא מסוגלת…"
"שאני אקפוץ אלייך ונדבר?"

"לא! לא! אל תבואי!!"
"טוב, אבל למה זה כ"כ מלחיץ??"
"ואת לא תיפגעי?"
"וככה את גם לא יכולה להשאיר אותי!"
"נכון, איילה. תקשיבי, קשה לי ממש להגיד לך את זה אבל אבא שלי אמר לי להפסיק את הקשר איתך."

"מה?? אבל למה???"
"בגלל כל הסיפור שלך עם ברסלב, הוא מפחד שתשפיעי עליי…"
"אסתי? אני בהלם! פעם דיברנו על זה? פעם ניסיתי להסביר לך או לשכנע אותך? אני יודעת שזה לא הקו בבית שלך ואף פעם זה לא היה נושא בינינו!"

"אני יודעת, אבל אבא שלי עדיין מפחד. הוא אומר שיש דברים שעוברים גם בלי מילים. והוא מפחד  עליי. הוא גם מפחד שישמעו את זה בשידוכים שאני חברה של בת דודה שקשורה לברסלב וזה יכול לקלקל לי. ואני אגיד לך את האמת, אם פעם חשבתי שברסלב זה ענין למשוגעים בלבד, ברור שמאז שאת התקרבת לשם אני כבר חושבת שזה מקום טוב. לפעמים אני אפילו מקנאה בך! יש בך כזו אמונה, כזה יישוב הדעת, כזו שמחה פנימית, לפעמים אני מסתכלת עלייך ומרגישה כאילו הגאולה כבר נגעה בך…"

"נו, וזה כ"כ גרוע?? סליחה שאני מציקה לך, אני מבינה שזה לא את. אני פשוט נורא נסערת. עזבי. באמת אין לי מה לרצות ממך. טוב, נראה מה יהיה. יש לי עכשיו שיחה חשובה. להתראות."
כן. יש לי שיחה חשובה מאוד עם אבא שלי. ודחופה. ולא איכפת לי שלפני 10 דקות סיימתי התבודדות. אני עשיתי אצלו מנוי חופשי ללא שום הגבלה.
אבא!!! תראה איזה מהר הגעתי שוב! אני חייבת לדבר איתך עכשיו!

אבאל'ה, שמעת את השיחה, היית איתי, רק אתה יודע ומבין איך אני מרגישה עכשיו. רע. פגועה. אני יודעת שאני בחורה טובה. למה דוד שלי צריך להרחיק את הבת שלו ממני?? מה אני יכולה להרוס בה?? ואתה יודע מה עוד מציק לי? ששאר הבנות דודות בכלל סגנון הרבה יותר מודרני, וכלפיהן לא היתה שום אזהרה. יתכן שהעוון שלי גדול עד כדי כך?? אבא, נכון זה בסדר שאני בוכה? זה באמת פוגע!

אני פותחת ליקוטי מוהר"ן היכן שנפתח לי ומנסה לקרוא "ועיקר התשובה ישמע בזיונו ידום וישתוק"
אבא, אני מבינה שאתה רוצה אותי יותר קרובה, נכון? אני נרעדת.
ובעצם, מה איכפת לי מדוד מוישה שמרחיק אותי, אם אתה, אבא, בעצמך, מקרב אותי אליך???

אבא: אני קוראת לך

מה לי 'בודדה' ומי הוא הדוד

הרי אני לדודי

וזה מה שחשוב

אשמע בזיוני ואדום 

ואשתוק

אליך אקרב ואשוב

רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887 / 03-3134270