על מילה ושמה תודה, וכמה היא משמעותית לגאולה האישית שלנו
שיתוף מחברה:
היה זה בשבת חנוכה, אני יושבת בסלון עם כוס תה אחרי הסעודה ומרגישה איך העצבות נכנסת לתוכי ממש בלי סיבה. היא פשוט באה עם כל העוצמה שלה, הרגשתי ממש כמו ענן שחור אופף אותי. זה התלבש לי בסוג מחשבות של מסכנות כאילו אני הבחורה הכי מסכנה בעולם, הבחורה הכי מסתבכת ומסורבלת בעולם, המצב שלי הכי גרוע, האופי שלי הכי גרוע ועוד כל מיני מחשבות מייאשות ומעציבות. בתור חסידת ברסלב הרגשתי צורך לעשות משהו, לא לתת לעצבות פשוט לבוא ולהיכנס לתוכי עם שמיכה וכרית, אז פתחתי את הספר "עלים לתרופה" באקראי ממש ולא תאמינו מה אני קוראת!! הרגשתי איך ר' נתן נשלח אליי ממש לתוך חדרי ליבי, זו היתה חוויה מדהימה ומרגשת!!
כוחה של תודה להפוך ערב עמוס עננים לשער של רוגע, בהירות וקרבת ה׳
מתוך מכתב קכ"ד:
"והנה בשבת זה שעבר דיברתי הרבה בעניין ימי חנוכה הם ימי הודאה, שצריך האדם להמשיך דרך זה להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך, אפילו בתוך מעוף צוקה וצרה רחמנא לצלן, גם אז יודה לשמו הגדול יתברך על גודל החסדים שעשה עמו עד הנה, ועל כל ההרחבות הגדולות שמוצא בתוך הצרה עצמה בבחינת "בצר הרחבת לי"".
וואו! כל הפרטים מדברים כל כך למצב שלי. הרגשתי כאילו ר' נתן לא נותן לי שום ברירה כי אם להתחיל באותו הרגע להודות ולהלל על אף של כך הייתי רחוקה מזה, ואז החלטתי לנסות את העצה הכל כך מיוחדת הזאת. "ד', תודה ש… שיש לי כל כך הרבה נתונים יפים בחיים שלי, תודה שהבאת אותי לעולם בתור בן אדם עמוק, נכון שלפעמים זה קצת מסתרבל אבל בכללי אני ממש בסדר עם זה, תודה ש…" וכך המשכתי להודות ולהלל על כל הדברים הטובים שיש דוקא בתוך הקושי והצרה. זה היה פשוט מדהים לראות איך מרגע לרגע הרגשתי טוב יותר, כאילו כל דיבור ודיבור מפוצץ עוד קצת את הבלון הגדול, זה שהיצר הרע עבד קשה כל כך לנפח. ואז המשכתי לקרוא:
"ועל ידי זה, דיקא שבעת הצרה יביא תודה על העבר על ידי זה יוכל לצעוק על הבא, בבחינת מודה על העבר,על ידי זה יוכל לצעוק על לעתיד לבוא"
ר' נתן, למה התכוונת? שבכוח התודה על העבר אני אצליח יותר בקלות לבקש על העתיד?
אם ככה: "ד' הטוב, עכשיו, אחרי שראיתי כמה טוב אתה שולח לי אפילו בתוך הצרות שלי, בבקשה תן לי כוח לעמוד בכל הניסיונות שבאים עליי, עזור שיותר לא ארגיש מחשבות רעות שכאלה ושאצליח לנצח את היצר הרע".
אכן תקווה גדולה התפשטה לי בלב, הרגשתי שתפילתי נענתה, פתאום המצב נראה לי טוב כל כך, ד' טוב, אני טובה והעולם כולו טוב. אבל נראה שעוד מכתב ארוך מצפה לי. מה עוד יכול ר' נתן לכתוב לי?
"וגם על כל מכתביך וצערך אני מחיה עצמי רק בזה שאני מודה להשם יתברך על כל החסד אשר עשה עמי ועמך, מה שעל כל פנים אתה צועק על ריחוקך מהשם יתברך, ועל החסד הנפלא שעשה השם יתברך עמך שאינך מתנגד חס ושלום, וכמו שכתבת בעצמך במכתבך זה שהשם יתברך הקדים לך רפואה למכה… ועל זה אנו מחויבים להודות לו יתברך בפה מלא בכל יום ויום על כל החסד ועל כל הנפלאות והטובות שעשה עמנו שנזכה לידע מאור כזה ומתורתו ושיחות קדושות ונוראות כאלה".
ואוו נכון! שכחתי להודות ל־ד' גם על זה, להודות לו שזכיתי להכיר את עצת ההתבודדות, שזכיתי לא להיות מתנגדת לצדיק האמת, שאני זוכה לפתוח ספר "עלים לתרופה" בלי שיש לי על זה מניעות המוח, שזכיתי לדעת מהתכלית של העולם. "תודה ד', תודה" מלמלתי לי בשקט. הרגשתי שמחה עצומה, שמחה כזו שהובילה אותי לקום ולרקוד, לרקוד על הזכות לקבל עזרה מהצדיקים עד לרגעים הכי קטנים וחשוכים שלי, לשמוח על שזכיתי להדחיק את החושך שלי על ידי ההתבוננות בהרחבות ועל עצם כך שזכיתי להיות יהודיה מאמינה.
הבית כבר היה שקט, התה התקרר, אבל בליבי בערה האש, האש שתמיד תוקד עד ביאת המשיח!!
רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887 / 03-3134270