כשאין כסף – נפתח שער: מסע מאבק ואמונה בעולם של חסר

התמודדות מול כסף / ת' משה

אני חיה בלי שקל על הנשמה, וכל התמודדות עם כסף מרגישה לי כמו מאבק. לפעמים כסף מפחיד אותי, לפעמים אני כועסת עליו ולפעמים מתביישת או מתייאשת. איך אפשר למצוא בתוכי כוח ומשמעות ביחס לכסף, גם כשאין אותו?  

מזהבה (שאין לה זהב, גם לא כסף…)  

שלום לך זהבה יקרה, 

יש אנשים, שהשם אוהב במיוחד, הם תלויים בו לחלוטין, הוא מחסיר מהם כדי שירימו עיניים ויבקשו. הוא אוהב את התפילה שלהם. בבית כזה זכיתי אני לגדול. כסף לא היה. אבל היה אור. ונחת. ובכל צומת פשוט סמכו על השם. שיחתן את הילדים. שישלח מה שחסר. מכל אותם סיפורי ניסים אפשר למלא ספרים עבי כרס. ואני זוכרת איך ההורים שלי הי"ו הסכימו להיות תלויים רק בהשם. מה שחסר – מתפללים, ומה שצריך לקבל – מקבלים. 

ואנחנו בדור אחר, החושך מעמיק, אי אפשר שלא להיות מושפעים מהמציאות הבולעת. יש טיול. ובר מצוה. וחתונה. ומקרר שהלך. ובתוך כל זה, תוכלי להניח ראש על השם, לבקש בפשטות מה שאת רוצה, לספר לו איך את מרגישה כלפי הכסף, כלפי 'צרכי עמך מרובים', כלפי עצמך, וכלפיו. ספרי על הביטחון שאת רוצה להרגיש, לסמוך באמת. ומשם ירד לך שפע בדעת עוד לפני השפע הגשמי. 

כשנתבונן בסיום מעשה מבעל תפילה, נראה שהגיבור עוזר לנו לשבור את היצר ע"י שמבאיש הבלי העולם. כשאנשי מדינת העשירות נמצאים כנגד הרוח – הם מריחים את הריח הטוב של המאכלים וכשמוליך אותם מכנגד הרוח – צועקים שיש סרחה גדולה מאוד. 

ואכן, המרירות והעצבות לוקחים אותנו לחפש את הרוח של הצדיק, כדי שלא נרגיש כמה זה רע ו'מסריח' (כלשון המעשיה) להיות בעולם קטן וחומרי כל־כך. ואז כשאנחנו מוצאות דיבור מנחם, נעשה לנו מתוק. וכששוב אנחנו רחוקות מרוח הצדיק, האור נסתר מאיתנו ואנחנו מרגישות כמה זה קשה ורע להיות כבולות בכסף, שכולו הצגה ואחיזת־עיניים. אם נחזור לדיבורי הצדיק, לא נרגיש את הכאב הזה. 

אין עני אלא מדעת: איך עושר פנימי משנה את כל היחס לכסף וממון

"וקברו את עצמן", יכול להגיע רגש של תשובה שאני מרגישה שהשם ית' כאן ואני מתביישת מפניו. זה קורה כשאנחנו מריחים מריח העוה"ב וטועמים ממתיקות גן עדן – כל העולם הזה נחשב למאוס עם ריח רע. יבוא יום, שמי שיש לו כסף יזרוק אותו. כי מה זה הכסף הזה שכספנו אליו כל־כך? אנשי־המדינה מתביישים מהגיבור וקוברים את עצמם, אבל פתאום הכול מתהפך, והם מקבלים גבורה, לכבוש את היצר, להתפלל בקדושה. כי לגבורה יש שתי פנים: מידת דין שמכריתה את הרשעים, לעומת גבורה על היצר שממתיקה הכול. 

ואז הגיבור נותן להם מאכלים שברגע שאוכלים אותם, מואסים בממון. העשירים מתביישים מאוד בממונם, "וגם הקטנים (העניים) מתביישים שהיו קטנים בעיני עצמן מחמת שאין להם ממון" – כי עיקר התאוות ממון של עני הוא מה שמסתכל על עצמו ככלום מחמת עניותו. "אין עני אלא מדעת", כי המאמין האמיתי שמאמין שאין בלעדיו יתברך כלל והכול אלוקות גמור, הולך בשלוות נפש ובתחושת עושר פנימי. 

לכל אדם יש תקופות בחיים, עליות וירידות. אשראי שלא עובר, הוצאה חריגה ואין לך מושג מאיפה – האם בגלל שאין לך כסף את צריכה להתבייש? לצאת מתאוות ממון זה לראות כמה ברכה יש וממנה להזמין עוד, דרך התודה על הקיים. 

האם אני יכולה, כמו התם הקדוש, לדמיין שהפשוט הזה הוא של עשירים? איזה עו"ש ומשכורת וחיים של "דבש וצוקר". כל דבר שיש כמו בפעם הראשונה, בעין חדשה של עשירה. 

העצות הן רבות, נסי לראות מה מתאים לתקופה הזו: להתגבר על מידת הכעס (!:). להיות שמחה, למשל, לעבוד במה שאת אוהבת. להתפלל על זה, שהצינור של השפע יהיה משמח. שיהיה לך כיף ללכת לעבודה. שלום בית, מוריד שפע. חיזוק בהודאה ו'בצר הרחבת לי' – למצוא נקודת אור בתוך המצב שלך. 

אם את בוטחת בהשם שישלח לך, מעצם זה שאת בוטחת בו גם אם לא מגיע לך, הוא ייתן לך. מחשבות טובות על הטוב שבך והטוב שה' רוצה לתת לך, עם דיבורים מהצדיק וצדקה, מסוגלים לפרנסה וכמובן, ברכת המזון בכוונה-כי הוא זן ומפרנס לכ-ל.
ותחשבי, האם יש משהו שאת טובה בו והעולם פשוט מחכה לך שתצאי לאור? לפעמים המיצר מגיע כדי שייוולד לעולם משהו. בקשי מהשם שיכוון אתכם לשפע שלכם מתוך שמחה. ועד אז, אל תתני לתסכול בין הרצוי למצוי לגרום לרגשות השליליים לנצח. כרגע את בצומת של חסר, אך את יכולה להכניס את השם ית' לשם ופשוט לשיר: "ומנהגו היה שהיה תמיד בשמחה". הלוואי.
שנחיה חיים של דבש וצוקר 😊

רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887 / 0