יש משהו אחד שקרה ענק לפני שבאת לעולם, מהו?

לפני שיצאנו לאוויר העולם, הייתה מהפכה שאנחנו אפילו לא זוכרים, ולמרבה ההפתעה, דווקא ממש רצו מלמעלה שלא נזכור.

בליקוטי מוהר״ן, תורה סח׳, רבי נחמן מלמד מה היה הדבר הראשון שכולנו שכחנו אותו?
קודם שיצאנו לאוויר העולם, התרחש דבר חשוב: "כִּי קֹדֶם שֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מְלַמְּדִין וּמַרְאִין לוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת וְלַעֲבֹד וּלְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם, וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם מִיָּד נִשְׁכַּח מֵאִתּוֹ"
כלומר, רגע לפני שיצאנו לעולם הגדול ונשמנו את נשימתנו הראשונה, למדנו עם המלאך את כל התורה כולה, ראינו את כל מה שאנו צריכים לעשות ולתקן בעולם שאליו אנו הולכים להגיע. אבל, בגלל שיצאנו לאוויר העולם, מיד השכיחו מאיתנו את כל מה שלמדנו.
מיד נשאלת השאלה, מדוע השכיחו מאיתנו את כל הלימוד שלמדנו עם המלאך ומה שידענו שמוטל עלינו לתקן בעולם, וכי לא היה חשוב שנזכור את הכל?
מסתבר שכל המטרה של הלימוד הייתה שונה –
הלימוד שלמדנו לא היה בשביל שנזכור את כל התורה ונגיע הכי חכמים שיש לעולם, אלא בשביל שישאר רושם כלומר, זכר. לכתחילה, לא כל הייתה מטרה שנזכור את כל התורה עם יציאתנו לעולם אלא שיהיו לנו זיכרונות וסימנים להמשך המסע, כדי שנדע לזהות ולהיזכר בעצמנו במה שאנו אמורים לעשות ולתקן בעולם.
לימוד התורה, האמונה והתיקונים שאנו צריכים לתקן הם דברים שאנו צריכים להגיע אליהם בכוחות עצמנו. לולא היינו זוכרים מה עלינו לתקן, הכל היה פשוט והבחירה הייתה מבוטלת, שהרי כל לימוד התורה מעומק הלב שלמדנו לא היה משאיר בחירה כשהיינו מגיעים לכאן.
מרגע שהתחלנו ללמוד תורה, תוך כדי המסע והלימוד בעולם, הרושם שנזכר בנפשנו מתחיל להאיר בליבנו ואנו מבקשים להיזכר שוב מתוך בחירה בכל מה שעלינו ללמוד ולתקן. לשם כך אנו הולכים לצדיק, בשביל שיעזור לנו לקבל חכמה וכלים שאיבדנו או שעלינו לקבל להמשך הדרך בשביל לבצע את התיקון שלנו והדברים שעלינו לעשות בעולם.