יש תנאי חשוב מאוד אם אנחנו רוצים להיות בקשר עם בורא עולם, מה הוא?

אתגרי החיים עלולים לעיתים לגרום לתחושת מרחק מבורא עולם.
להיות רחוק ממי שהכי אוהב אותי, מאבא שבשמיים, זה דבר שקשה לסבול אותו.

האמת, שיש לא מעט סיבות למה לפעמים אנחנו מרגישים רחוקים מהבורא, רבנו מלמד אותנו אחת מהן, ודווקא כשנבין, נדע שזה מה שיכול להביא אותנו מחדש לקשר וחיבור לבורא עולם .

למה להעמיק את החיבור לעצמך ואיך זה מחבר ומקרב את החיבור לבורא עולם

בליקוטי מוהר״ן, תורה י׳, רבי נחמן מלמד מה השורש של הסיבה לריחוק מבורא עולם:

״מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְאֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַך הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת וְאֵינָם מְיַשְּׁבִין עַצְמָן.״

דברי רבי נחמן לא ברורים – ״מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְאֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו״ – אם אנחנו רחוקים מבורא עולם, אז בוודאי שאנחנו גם לא מתקרבים אליו. מה בא רבי נחמן ללמד בזה?
התשובה לריחוק שלנו ממנו היא ״רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת וְאֵינָם מְיַשְּׁבִין עַצְמָן.״
רבנו הנחל נובע מקור חכמה מלמד אותנו שאי אפשר להתקרב לבורא עולם – אם אנחנו לא קרובים קודם כל אל עצמנו.

העולם הוא אותיות ׳העלם׳. העולם מציף אותנו בלחץ חברתי, אופנה, מעמד ואגו, וכל כך הרבה דברים שמכסים על מי שאנחנו באמת ועל היכולת להתעסק עם הדברים החשובים הכי לנו כמו הלב שלנו, האישיות האמיתית שאנחנו בפנים.

כשאנחנו לא מחוברים לעצמנו – בוודאי לא נוכל להגיע לחיבור לבורא עולם, כי אנחנו קודם כל צריכים להיות מחוברים לעצמנו.
אין לנו יכולת ליצור קשר או להתקרב למישהו באמת, אם אנחנו לא שלמים ומרגישים טוב עם עצמנו קודם, אם אנחנו לא מבינים את עצמנו ומה שקורה בתוכנו לפני הכל.

אם איננו נמצאים בישוב הדעת כלומר, ברוגע ומנוחה שבה יש לנו אפשרות לחשוב ולהרגיש אתמה שקורה בתוכנו והיכולת להתבונן על המציאות החיצונית באופן צלול וברור, בוודאי לא נוכל לשים לב ולהתחבר לעצמנו, לאחרים ולבורא עולם.
לכן, הכלל החשוב ביותר לחיים מאושרים ולחיבור אמיתי לאמונה הוא חיבור לעצמנו, מתוך הקשבה והכלה למי שאנחנו, לרגשות, למחשבות ולעולם הפנימי שלנו, רק אז נוכל להיות מחוברים גם לבורא עולם.

שאלה נוספת שנשאלת מתוך דבריו של רבי נחמן היא – איך יכול להיות מצב של ריחוק מה׳?
אנו לומדים רבות בתורת רבי נחמן כי ״לית אתר פנוי מיניה״ – אין מקום שבו הקב״ה אינו נמצא – הוא בכל מקום וכן, שאפילו במקומות הכי נמוכים בוודאי אפשר למצוא את ה׳ ולזעוק אליו ליקוטי עצות, התחזקות?
וכאן יש לדייק – אנחנו רחוקים מה׳ ולא ה׳ רחוק מאיתנו.

ברוחניות, אין את מימד החומר והמקום כמו בגשמיות, לכן כל ׳מרחק׳ הוא דימוי ל׳ניתוק׳ חלקי מהצד השני – אנחנו מה׳, כאיננו מחוברים לעצמנו, איננו מסוגלים להרגיש את ה' ואז אנו מרגישים רחוק ממנו, לעומת זאת, בורא עולם תמיד נמצא לידינו ובתוכנו. המציאות האבסורדית שבו ה' קרוב אלינו אבל אנחנו לא מרגישים קרובים אליו קוראת משום שאנו עסוקים בגשמיות שמחזקת את תחושת ה'אני' והאגו ומעסיקה אותנו בדברים גשמיים ללא קשר לבורא עולם.

אך באמת, ה׳ יתברך נמצא איתנו תמיד, הוא לא התרחק מאיתנו אפילו לא רגע, אפילו בטומאות הגדולות ביותר שרחוקים מקדושה הוא איתנו, כמו שנאמר ״השוכן איתם בתוך טומאותם״ ויקרא, טז, טז – שוכן מלשון קביעת מקום. הקב"ה קובע איתנו את מקומו במקום בו אנו נמצאים.

מה שאנו צריכים לעשות בשביל להתחבר לה' זה להזמין את עצמנו, להיפגש עם עצמנו, עם הלב והשכל, להיות מודעים למה שקורה בפנים, לרגשות ולמחשבות, כי בוודאי בורא עולם נמצא ומחכה לנו שם, להיפגש איתנו בתוכנו.