ערבות וישועות
בסיומו של חג הסוכות, זמן שמחתנו, אנחנו מוצאים את עצמנו לפתע ביום קצת שונה. השמחה שהתבטאה עד היום בבשר ויין ושירה וריקודים מפנה את מקומה קצת הצידה. ואנחנו ניגשים ליום האחרון של סוכות עם תהלים ותחינות ובקשות משולבות בקטעי סליחות. יש ביום הזה קצת ניחוחות של הימים הנוראים. תפילת שחרית בהושענא רבה אינה עוד תפילה של חג סוכות. זו תפילה עם בקשות וזעקות רבות. הושענא הושענא. לא סתם הושענא. הושענא רבה.
הדבר אומר דורשיני. מה התרחש לפתע שנזכרנו לבקש כעת כל כך חזק על ישועות
דבר נוסף שיש ביום הזה, זה ה'עסק' שעושים מהערבות. אומנם כל ימות החג הן קיבלו יחס חם, אולי עוד יותר משאר המינים, מפני הנטייה הטבעית שלהן ליובש. אבל בכל זאת, בהושענא רבה הם מקבלים יחס יותר מיוחד. בנוסף לשתי הערבות, אנחנו לוקחים עוד חמישה ערבות, יש עדות שנוהגות לערוך עם הערבות את כל שבע ההקפות, ואומרים עימהם הושענות.
מחובתנו להתבונן, מה רוצים מהערבות האלה בדיוק ביום האחרון של סוכות?
הזוהר הקדוש (בפרשת צו דף לב ע"א) חושף קצת בפנינו ממה שמתרחש בשמיים בהושענא רבה. הדברים שופכים אור על כל ה'עסק' שעושים עם הערבות. וכאשר נצרף לזה את התבלינים ממשנתו של ר' נתן, נקבל תובנות חשובות השייכות מאוד גם עבורנו.
הזוהר הקדוש מגלה, שיש קשר מיוחד בין ראש השנה להושענא רבה. בשניהם מתעוררת מידת הדין. ראש השנה הוא ההתחלה של התעוררות הדין, והושענא רבה הוא הסיום. ביום הזה נמסרים ה'פתקים' שנכתבו ונחתמו בימים הנוראים לשלוחי הדין. ומוסיף על זה האריז"ל, שאין לשליחים האלה רשות לבצע את גזר הדין עד יום שמיני עצרת, בכדי לאפשר עוד יום אחד שהוא הושענא רבה לתשובה ולהמתקת הדין.
מהערבות הפשוטות – נולדת זעקה של ישועות
ממשיך הזוהר הקדוש ואומר, שזה הטעם שאנחנו מבקשים ביום הזה רחמים רבים על שנה ברוכה בגשמים, כי הגשם מבטא גבורה, [וכלשונו של רבנו עובדיה מברטנורא (במשנה בברכות פ"ה מ"ב) "מזכירין גבורות גשמים – מפני שהגשמים אחת מגבורותיו של הקדוש ברוך הוא"], וכיוון שמתעורר ביום הזה דין וגבורה אז מבקשים על המים.
מסיים הזוהר הקדוש, שהתורה עצמה רמזה על העוצמה הרוחנית שיש ביום הזה בפסוק: "וישב יצחק ויחפור את בארת המים" (בראשית כו, יח). ולכאורה קשה, מדוע כתבה התורה "וישב יצחק ויחפור", ומשמע שהוא כבר חפר פעם אחת, הלוא עבורו זו הייתה החפירה בפעם הראשונה? אלא רמזה כאן התורה על יצחק אבינו שהוא היה המייצג של מידת הדין בעולם. שהדין הזה התעורר פעם אחת ברואש השנה, ועכשיו בהושענא רבה הוא חוזר ומתעורר שנית. ובכוח הזה נשפעים מלמעלה גבורות גשמים. "וישב יצחק ויחפור את בארת המים".
הערבות הגדלות על שפת הנחל – מבטאות את הצורך הקיומי של העולם בגשם. כל חיותם של הערבות נובעת בעצם מהשפע של גבורות הגשמים. ומשום כך, לוקחים את הערבות וחובטים בהם על הקרקע לנער מהם כל קטרוג של מידת הדין, ולהמשיך בעולם שפע של גבורות בקדושה. גבורות גשמים.
עד כאן הכול נשמע טוב ויפה. השאלה היא מה החלק שלנו במערכת הזאת?
המים רומזים לתפילה, כמו שאומר הנביא (איכה ב, יט) "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'". גבורות הגשמים מבטאות תפילה עם עוצמה ומאמץ, שהאדם משקיע כוחות ומתעקש להפציר לקבל את מבוקשו. כאשר האדם מרים את קולו וצועק לבורא עולם, הוא מתחבר מבחינה מסוימת לגבורות גשמים. גם דוד המלך משתמש במים כהמחשה לעוצמה של קול חזק "קול ה' על המים… קול ה' בכוח" (תהלים כט).
הערבות – אומר רבי נתן – הלוא הם רומזים לפשוטי העם שאין בהם לא תורה ולא מצוות (על פי וייקרא רבה ל, יב). האנשים האלה עברו איכשהו את אלול ואת ראש השנה, את כיפור ואת סוכות. כעת כשה'חגיגה' עומדת להסתיים, אנחנו לוקחים אותם ואומרים להם: ערבות, ערבות, אל תתייאשו, יש לכם עדיין תקווה לשנה טובה יותר. קומו ותתעוררו. תצעקו בשארית הכוחות שלכם: הושענא! הושענא! אל נא, הושע נא, הושיעה נא, סלח נא, הצליחה נא, הושיעינו מושיענו! תחזרו על זה עשרות פעמים בכל צורה שתצליחו להתבטא. כך תהיה לכם שנה טובה.
בעומק יותר, יש כאן מסר חד וברור לכל אלה שמרגישים לא יוצלחים מכל רוממות הימים הנוראים האלה.
הם מסתכלים קצת סביבם ורואים שיש כאלה ששאבו בימים האלה קרבת ה', יש כאלה ששאבו כמויות של שמחה, יש כאלה שזכו לתשובה מיראה. יש כאלה שזכו גם לרגעים מתוקים של תשובה מאהבה. אבל אנחנו, מה יצא לנו מכל הימים הנוראים והנפלאים האלה, מה לקחנו עימנו צידה לדרך מכל החודש הזה?
בא "הושענא רבה" ואומר לכל ה'ערבות' האלה. הינה זאת היא ה'צידה לדרך' שלכם. זכור תזכרו, שאם תתעקשו גם במשך ימות השנה לבקש ישועות, אז זה יגיע. תאמינו שאתם גם כן שייכים לישועות. כי באמת הושענא רבה וערבות זה חטיבה אחת. אמרת ערבות – אמרת ישועות.
בעזרת השם, בשנה הבאה כבר תזכו לקחת מהימים הנוראים מתנות גדולות יותר.
לרכישת הספר מטעמים סביב מועדי השנה ברוח חסידות ברסלב, לחצו כאן!