מבואר בספרי הקבלה, שחג הסוכות אינו עוד חג שהזדמן באקראי לאחר הימים הנוראים, אלא כולו מקשה אחת לימי ראש השנה וכיפור.
ננסה במאמר זה ללמוד את ההקשר בין סוכות לימים הנוראים, במשנתו של רבי נתן. ולשם כך, נעמיק קצת במשמעותו של חג הסוכות.
בחג הסוכות נצטוינו לצאת מרשותנו מרשות היחיד אל רשות הרבים. וכאשר מתבוננים קצת מגלים שיש בסוכה עצמה דבר והיפוכו לכאורה.
מצד אחד, היציאה אל רשות הרבים מראה על היחשפות לכוחות הטומאה, שהרי מבואר בזוהר הקדוש (תיקוני זוהר סט ע"א) שהקדושה מכונה רשות היחיד משום שהיא מיוחדת לבורא עולם שהוא יחדו של עולם, אולם הטומאה מכונה רשות הרבים משום ששם משכנם של כל כוחות הטומאה למיניהם. וכשאנחנו יוצאים אל רשות הרבים – אנחנו בעצם 'יורדים' לשהות במחיצת כוחות הטומאה והרע.
מצד שני, אנחנו יושבים בצל הסוכה, שהיא ממש מקום השראת השכינה. וכביטויו של הזוהר הקדוש שהסכך הוא כאימא המסוככת על בניה (פרשת פינחס דף רנה ע"ב). וכפי שמובא בספרים הקדושים ש"מצוות סוכה היא קדושה גדולה… וראוי לכל ירא שמיים שלא לדבר בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי קדושה ולא דברים של הבלי הבלים… ולא יכניס לתוכה גוי כי הסוכה היא צילא דמהימנותא" (מובא בכה"ח על שולחן ערוך תרלט, ו). אם כן, בסוכה אנחנו מתעלים לקדושה גבוהה יותר מן הבית.
כיצד מסתדרים שני הנתונים הללו זה עם זה. האם אנחנו יורדים לסוכה או עולים לסוכה?
בכדי להבין את העניין, נצטרך להקדים יסוד אשר ישמש לנו מגדלור להבנת כל מהלך החגים וחיבורם עם הימים הנוראים.
כשהאדם מתעורר לשוב בתשובה, מסייעים לו מן השמיים, מעלים אותו ומכניסים בו הרגשות של חיזוק והתעלות. בשלב מסוים, הוא זוכה לחוש נתק מוחלט מכל הבלי העולם הזה. כל כולו נחוש להכין את עצמו לקראת העולם הבא, ולחטוף ככל האפשר תורה ומצוות. אולם המהלך לא נגמר כאן. יש עדיין כל מיני 'עבודות' השייכות לשורש נשמתו שהוא צריך לעשות אותם בחוץ. לשם כך, בשלב מסוים, נוטלים ממנו את כל התחושות הללו, ומן השמיים 'דוחפים' אותו החוצה, אל רשות הרבים, אל לוע הארי…
וכאן יש שתי אפשרויות.
היציאה מהסוכה: מה היא בא ללמד לחיים שלנו?
אפשרות אחת, להתבלבל מכל מה שנעשה, להסתנוור מכל הברק החיצוני שיש בחוץ, ולהתלכלך שוב פעם בכל חומריות העולם הזה. ואכן לצערנו הרב התופעה הזאת מוכרת לנו עד מאוד. סוף סוף זה 'רשות הרבים'.
במקביל, ישנה גם אפשרות נוספת. עלינו להבין שדווקא כאן ברשות הרבים ממתינה לנו הפתעה מיוחדת. אנחנו נכנסים לסוכה עם קדושה עצומה ונשגבה, מה שלא היה לנו אפילו בשהותנו בבית. ואם נשכיל להתחזק, להתאמץ, להתמודד, לשמור על עצמנו בכל הכוחות שלא להתלכלך ברשות הרבים הזה, בזאת נזכה להתחבר לקדושה עליונה יותר, ונתקן דברים נסתרים שלא יכולנו לתקן אותם בשהותנו ברשות היחיד!
נמצאנו למדים, שחג הסוכות הוא המשך ישיר לתקופת ההתעלות שלנו באלול, ברואש השנה וביום הכיפורים. הקדוש ברוך הוא מוציא אותנו כעת אל רשות הרבים. יש לנו כאן מטרה, אבל יש בה גם סיכון. מי שיתחבר מכאן אל עולם הקדושה, ישב בצילא דמהימנותא, ישאב את קדושת הסוכה, היציאה הזאת תשמש עבורו כמנוף להתעלות. אולם כיוון שיש גם את הצד השני, שהרי סוף סוף אנחנו יוצאים לרשות הרבים, הקדים לנו הבורא יתברך את עבודת הקודש של הימים הנוראים. עם המטען האדיר של אלול והימים הנוראים, אנחנו יכולים לצאת לרשות הרבים ולהתעלות משם.
את המהלך הזה חוו עם ישראל על בשרם כבר בצאתם ממצרים. במעמד הר סיני הייתה התעלות גדולה, וכמעט שהיו ראויים להיכנס תכף אל ארץ ישראל ולהקריב קורבנות בבית המקדש. אולם הסתבבו סיבות ועם ישראל יצא למסע ארוך בן ארבעים שנה במדבר השומם, ומבואר בזוהר הקדוש (תרומה קנז ע"א) שהיו במדבר ההוא כוחות טומאה עצומים ונוראים, כמו שרמזה התורה באמרה "המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב" (דברים ח, טו), שאלו הם שמות של מיני כוחות הרע והטומאה.
בדרך הזאת, היה מצד אחד סיכון גדול, שלא להינזק מהטומאה הזאת, כפי שבאמת היו כאלה שניזוקו ונענשו. אבל מצד שני, כל מי שהתחבר אל משה רבנו ועבד שם את הבורא בכל כוחו, זכה דווקא שם להכניע את כל כוחות הטומאה, ולהיכנס אל ארץ ישראל המבטאת את עולם הקדושה – רשות היחיד.
לאור הדברים, אנחנו מקבלים משמעות נוספת בהקשר שיש בין עשיית הסוכה לבין ענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל בצאתם ממצרים אל המדבר הגדול והנורא. כי באמת גם הסוכה וגם ענני הכבוד שימשו את אותה מטרה. שתיהם שימשו שמירה והגנה ברשות הרבים, תוך כדי נתינת אפשרות לספוג קרבת ה' בעוצמה גבוהה במיוחד.
אם נזכה להתחבר אל הקדושה גם בשהותנו 'בחוץ', הרי שהשלמנו בזאת את מהלך התשובה על כל שלביו.
(על פי ליקוטי הלכות ראש השנה ה"ד, ז-ח).
לרכישת הספר מטעמים סביב מועדי השנה ברוח חסידות ברסלב, לחצו כאן!