מהו פדיון הבן?

פדיון הבן הוא מצוות עשה מהתורה המוטלת על האבא לפדות (לשחרר) את בעלותו של בנו הבכור מידי הכהן.
התוקף ההלכתי לפדיון הבן הוא עפ״י האמור בתורה שבן בכור זכר שייך להקדש (ברשות הקדושה, שבה לוקחים חלק הכהנים העובדים בקודש) ולכן יש לפדות את הבן מהקודש ע״י נתינת סכום כסף.

מתי אפשר לפדות את הבן?

החיוב לפדות את הבן חל על האבא החל מגיל 31 יום של הבכור, אך ניתן לקיימו גם לאחר מכן אם איחר.
הפדיון נדחה אם חל יום ה-31 בשבת או ביום טוב.

מי נחשב בכור שיכולים לעשות עליו פדיון הבן?

ישנם מספר תנאים שעל הבכור לעמוד בהם בשביל שיוכלו לעשות עליו פדיון הבן:
1. חייב להיות הוולד הראשון שהאישה ילדה, לכן אם נולדה בת לפני כן הוא אינו צריך פדיון.
2. חייב להיוולד בלידה טבעית ולא בניתוח קיסרי.
3. בכור ולא בכורה.
4. בכור מישראל בלבד – אם הבכור נולד לאבא שהוא כהן או לוי או אמא שהיא בת כהן או בת לוי אינם יכולים לפדות את הבן.
5. אם לפני הולדת הבכור עברה האם הפלה בשלב מתקדם של ההיריון – יש לשאול רב בעניין.

כמה עולה לעשות פדיון הבן?

האב צריך לפדות את בנו בכ- 96 גרם כסף וחלק מהדעות סוברים שיש להוסיף גם מע״מ ועל כן החישוב לדוגמה הוא כך:
96 (גרם כסף טהור) כפול 2.37 (שווי גרם אחד של כסף טהור) = 227.52 ש״ח לא כולל מע״מ
עם תוספת המע״מ – 227.52 + 17% = 266.19 ש״ח
ישנם כהנים להם יש מטבעות כסף טהור כמידה הנדרשת וניתן להשתמש בו. 

יש להתעדכן בשווי הכסף ביום המכירה.

למה עושים פדיון הבן?

– מצוות פדיון הבן מזכירה לנו את יציאת מצרים ומכת בכורות שבהם ניצלו עם ישראל:
”וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה” (ספר שמות, י"ג, פסוקים יד – טו)

– בספר החינוך (מצווה יח) נאמר שקידוש פרי ראשון ובן בכור מזכיר כי אין לנו שום דבר משלנו, אלא הכל חסד מבורא עולם.

– בספר הזוהר (הקדמה, חלק א׳, יד) נאמר שכל זמן שהבן הבכור לא נפדה מלאך המוות קשור בו, וע״י הפדיון נפדה ונקשר לחיים.

מהו נוסח פדיון הבן?

להלן נוסח פדיון הבן, ייתכנו שינויי נוסחאות בין עדות:

האבא אומר: 

זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי הוּא פֶּֽטֶר רֶֽחֶם לְאִמּוֹ, וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לִפְדּוֹתוֹ, שֶׁנֶאֱמַר: וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹֽדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּֽסֶף חֲמֵֽשֶׁת שְׁקָלִים, בְּשֶֽׁקֶל הַקֹּֽדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא. וְנֶאֱמַר: קַדֶּשׁ־לִי כל בְּכוֹר; פֶּֽטֶר כל רֶֽחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא.

הכהן שואל את האב:

מַאי בָּעִית טְפֵי לִתֵּן לִי, בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ שֶׁהוּא פֶּֽטֶר רֶֽחֶם לְאִמּוֹ, אוֹ בָּעִית לִפְדּוֹתוֹ בְּעַד חָמֵשׁ סְלָעִים, כְּדִמְחֻיַּבְתְּ מִדְּאוֹרַיְתָא.
תַּרְגּוּם: אֵיזֶה תִּרְצֶה יוֹתֵר לָתֵת לִי: בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ זֶה שֶׁהוּא פֶּֽטֶר רֶֽחֶם לְאִמּוֹ, אוֹ תִּרְצֶה לִפְדוֹתוֹ בַּחֲמִשָּׁה סְלָעִים שֶׁנִּתְחַיַּֽבְתָּ מִן הַתּוֹרָה?

האב עונה ומברך:

חָפֵץ אֲנִי לִפְדּוֹת אֶת בְּנִי, וְהֵילָךְ דְּמֵי פִדְיוֹנוֹ, כְּדִמְחֻיַּֽבְתִּי מִדְּאוֹרַיְתָא.
תַּרְגּוּם: חָפֵץ אֲנִי לִפְדּוֹת אֶת בְּנִי, וַהֲרֵי לְךָ דְּמֵי פִדְיוֹנוֹ שֶׁנִּתְחַיַּֽבְתִּי מִן הַתּוֹרָה.

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּֽנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן.
בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

הכהן לוקח את כסף הפדיון מהאב ומחזיר לו את בנו, ואז מעביר את כסף הפדיון מעל ראש הבן הבכור ואומר:

זֶה תַּֽחַת זֶה, זֶה חִלּוּף זֶה, זֶה מָחוּל עַל זֶה; וְיִכָּנֵס זֶה הַבֵּן לְחַיִּים, לְתוֹרָה וּלְיִרְאַת שָׁמָֽיִם. יְהִי רָצוֹן, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַפִּדְיוֹן, כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמֵן.

הכהן מניח את ידו הימני על ראש הבן הבכור ואומר:יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
יְיָ שֹׁמְרֶֽךָ, יְיָ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶֽךָ. כִּי אֹֽרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִֽיפוּ לָךְ. יְיָ יִשְׁמרְךָ מִכל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶֽׁךָ. אָמֵן.

מה המקור לפדיון הבן?

– בספר שמות (יג, ב) אומר בורא עולם למשה: ״קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא״ .

– בהמשך ספר שמות (יג, יא – טז) נלמד שוב עניין קידוש הבכורות:
וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה'. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה. וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם.

– בספר במדבר (יח, טו – טז) מוזכרת שוב מצוות קידוש בכורות ופרטי מצוות פדיון בכור:
כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה. וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא.