לפעמים, להתבודד יכול להיות קל, לא לכולם זה הולך חלק ובקלות.
ההרגשה הזאת של התסכול והצער מקושי להתבודד ידועה להרבה מאוד אנשים, ומאוד אפשר להבין אותה –
אנחנו בדר״כ מדברים למי שאנחנו מצליחים לראות ולהרגיש בנוכחות שלו, עם בורא עולם זאת אחרת.
למרות שאנו מאמינים שבורא עולם נמצא, הוא נוכח באופן אחר, לא כמו שאנחנו רגילים, ולכן קשה לפעמים להרגיש בו.

מדבר לקיר? העיקר להמשיך להתמיד!

ראשית, חשוב לדעת שבורא עולם נוכח ללא קשר להרגשה שלנו.
אם נסתמך יותר מדיי על ההרגשה שלנו, בקלות נוכל לחשוב שבאמת בורא עולם לא נוכח חס ושלום.
הרגשת התקיעות, בין הייתר נובעת מהצורך שלנו להרגיש בנוכחות בכוח. עלינו להרפות מהצורך להרגיש, שיגיע בהמשך, ולתת להבנה הפשוטה שבורא עולם נוכח להנהיג אותנו.

לפעמים, אנחנו פשוט חושבים יותר מדיי. בהתבודדות אנו צריכים להניח לשכל ולתת ללב לדבר.
אפילו על ההרגשה הזאת, כאילו אני מדבר לקיר, צריך לדבר עם בורא עולם ולהגיד לו:

״אבא, אני יודע שאתה כאן ובכל זאת אני מרגיש שאני מדבר לקירות, בבקשה תעזור לי להתרכז בך ולזכור שאתה כאן בכל מקרה״

רבי נחמן מלמד אותנו שיכול לקחת זמן עד שמתרגלים להתבודד, עד שהלב מתכוונן בצורה נכונה ונותן לדיבור לצאת.
חשוב לזכור! אפילו אם הוצאנו מילה אחת זה נחשב כדבר גדול לה׳, ויותר מזה, עצם זה שהחלטנו עכשיו להקדיש זמן לבורא עולם ולעצמנו יחד, זמן איכות, זה כבר יקר וגדול בעיני ה׳ ואסור לוותר ולהמעיט בערך שלו.

עלינו לדעת לא לפחד מלנסות שוב ושוב, לתת לזמן לעשות את שלו, להתפלל שוב ושוב שה׳ יעזור לנו לפתוח את הפה ולשחרר.
נשתדל להמנע מציונים להתבודדויות שלנו, כי בורא עולם לא בצער מניסיון שניסינו אלא שמח בנו מאוד.

בשום אופן אסור לוותר, לא משנה כמה פעמים נצטרך לנסות, מי שיפסיד מזה הוא לא רק אנחנו אלא גם בורא עולם שמחכה לנו מאוד כמו שאנחנו, בכל זמן. גם כשיצר הרע ממש מנסה לשכנע אותנו שעדיף לוותר, עלינו להשתמש במידת הרחמים שבורא עולם נתן לנו ולרחם על בורא עולם בעצמו, שללא השיחה שלנו איתו, לא משנה כמה טובה או גרועה היא יוצאת, הוא יכול להיות בצער שהבן שלו, אתה, לא הגעת לדבר איתו היום.