אות א
השותפין חולקין בשוה אפילו הניח אחד מאה והב' רק והג' שי"ן חולקין הריוח בשוה ולא לפי הממון:
ע"פ מ"ש רבינו (סי' סט) ומובא לעיל כ"פ ששורש הנפשות בעשירות וכו' ע"ש וע"כ השותפין כשנתתפין יחד בממונם אזי נתחברים ונתאחזים יחד כמו האחין כי כשנשתתפין נעשה ממונם אחד וכשנתאחדו ונתחברו בממונם אזי נתאחדין בנפשותם כי שורש הנפש בהעשירות כנ"ל. נמצא שהם כאחין ממש כי הקרבת האחין מצד נפשותם שיונקים מאילן אחד כמו כן השותפין בממונם נתחברין ונעשין אילן אחד כי ענפי האילנות הם העשירות שבהם תלוים הנפשות וכשנתחברים בממונם נמצא שנתחברין ענפים של אילנות נפרדין ונעשה מהם אחדות. וזה שרגיל בדברי רז"ל ע"פ הרוב לומר האחין השותפין. כי כל השותפין הם כאחין ממש מצד נפשותם שנתחברין ע"י הממון כנ"ל וע"כ יפה תקנו רז"ל שיחלוקו בשוה. כי מאחר שנשתתפו נתאחדו וכולם יונקים ממקום אחד עכשיו ע"י ההתחברות כי נתחברין ונתאחדין ממש םכנ"ל. וע"כ כולם שוין כמו האחין שיונקים ממקום אחד וע"כ חולקין הירושה בשוה. כמו כן הם כאחין ממש ויונקים ממקום אחד ע"כ חולקין בשוה. ואף שבוודאי אין יניקת כ"א ואחד בשוה. אדרבא מחמת זה תקנו שיחלוקו בשוה כי אין היניקה משתנית לפי סך הממון רק לפי הכח והטבע והסגול ה של הענפים דהיינו המממון אבל לא לפי סגולת הענפים כי יש ענפים שאינם עולים רק עשרה זהובים ואעפ"כ תלויים בהם בנים הרבה וכן להיפך ע"ש היטב דברים אלו במאמר גזילה. כמו כן לענין הולדות פירות הרווח להרויח בהממון בודאי אינו תלוי לפי סך הממון רק לפי סגולת הענפים כנ"ל. וכמו שאנו רואין בחוש שיש אחד מרויח במאה זהובים יותר ממה שאחר מרויח באלף והכל לפי סגולת וטבע הענפים. וע"כ אלו שנשתתפו יחד ויונקים ממקום אחד כנ"ל אם היינו רוצים לעשות החלוקה ביניהם כראוי ליתן לכ"א המגיע לו לחלקו כפי יניקתו אין הדין הזה מסור לב"ד שלמטה כי בודאי אין יניקתם שוה. אך אין מי שידע זאת כ"א יודע תעלומות וע"כ תקנו רז"ל השוואה שיחלוקו בשוה חלק כחלק כי א"א ליתן לכ"א כפי המגיע לו באמת כי אין מי שידע זאת כנ"ל. וכעין זה איתא שם במאמר הנ"ל לענין ירושת האב שהאחין חולקין בשוה הירושה אף שבאמת בודאי אין יניקתם שוה עכ"ז מאחר שא"א לב"ד שלמטה לידע זאת צותה התורה שיחלוקו בשוה ויודע תעלומות מסדר אח"כ כראוי שנוטל מזה ונותן לזה ע"ש. כמו כן הוא ממש בכאן כי השותפין הם כאחין ממש כנ"ל:
וע"כ אין השותפות נגמר בדיבור רק בקנין דהיינו באותו הקנין שגוף החפץ נקנה ונמכר מאחד לחבירו לגמרי אותו הקנין צריכין לשותפות ואם לאו אין השותפות חל כ"ש שם בש"ע ע"ש. כי השותפות הוא קנין ומכירה לגמרי כי עיקר השותפות שממון של כ"א ואחד יוצא לגמרי מרשותו ונכנס לרשות השותפין כי צריכין שיתחברו ויתאחדו ממש כנ"ל. וע"כ אחר שנשתתפו ונתחברו יחד כנ"ל חולקין בשוה כמו האחין כנ"ל:
באדיבות אתר ויקיטקסט
