אות א

עִנְיַן נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לֶאֱסוֹר עַל עַצְמוֹ אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה וְלַעֲשׂוֹת מֵהַהֵיתֶּר אִסּוּר. כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הֵם מִשְּׁבִירַת כֵּלִים וְכָל הַתַּאֲווֹת וְהַהֲנָאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם בְּחִי' אַהֲבוֹת הנפולותך שֶׁבָּאִים מִשְּׁבִירַת כְּלֵי הַחֶסֶד. וְעַ"כ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם צְרִיכִים תִּקּוּן אֲפִילוּ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים כִּי אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ כַּמָּה תִּקּוּנִים וְעַל כֵּן אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה:

אות ב

והענין ע"פ מ"ש במאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (בסימן ל"ד) ע"ש. והכלל שכשמתקשרין אל הנקודה דהיינו ע"י הדיבור שבפה ששם בחי' הנקודה הקדושה בחי' פי ידבר חכמות ושם אצל הנקודה הקדושה שורה אהבה הקדושה, ע"י זה נתבטל החרפה ושבירת הלב שהם ע"י אהבות הנפולות כי שם אצל הנקודה אור האהבה הקדושה שורה ע"ש. וע"כ אסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה כי כל ההנאות הם אהבות הנפולות משבירת כלים כנ"ל שהם אותיות נפולים. וא"א לתקן שום דבר עד שיחזור ויביא אותו הדבר לתוך הפה כדי לחזור ולתקנו שם משבירתו. דהיינו קודם שנהנה משום דבר צריך לברך עליו ולפרוט אותו הדבר בברכתו כגון על פרי העץ בפה"ע ועל פרי האדמה בפה"א וכו' ועי"ז נתבטל החרפה השורה על אותו הדבר דהיינו השבירה הנ"ל דהיינו שנתבטל האבה הנפולה הנ"ל כי שם אצל הנקודה שבפה שהוא בחי' פי ידבר חכמות שנתגלה עתה ע"י הדיבור של הברכהעי"ז נתבטלין כל החרפות שהם אהבות הנפולות על ידי שנתגלה אור האהבה הקדושה השורה אצל הנקודה שבפה כנ"ל. נמצא ע"י הברכה בורא את הדבר שאוכל מחדש ובלא זה אסור לו ליהנות כי היה בבחי' שבירות וחרפות וצריך לחדש הדבר ולתקנו מחדש ע"י הנקודה שבפה שנתגלה ע"י הברכה כנ"ל. וע"כ כל הברכות מברכין בלשון הווה דהיינו בורא ולא שברא וכן כל ברכות הנהנין כי עתה נברא הדבר מחדש ע"י הברכה כנ"ל כי על מנת כן ברא השי"ת את העולם שיהיה נמסר לישראל לעשות בו כרצונם ועל כן ברא כל הדברים מחוסר תיקון כדאיתא במדרש (ב"ר פ' י"א) חטים צריך לטחון וכו' ע"ש כדי שהאדם יתקן כל הדברים ע"י עצמו כי בכל דבר יש כמה תיקונים וכמה מצות תלויים בו קודם שנהנין ממנו כדי שעי"ז יתתקן הדבר ויתחדש כבריה חדשה וגמר כל התיקונים וכללותם הוא ע"י הברכה שבפה כי א]י' אותן דברים שאין מצות תלויות בהם עכ"פ אסור ליהנות מהם בלא ברכה כי עיקר התיקון ע"י הברכה כנ"ל ועי"ז נברא הדבר מחדש כי כל הבריאה ע"י הדיבור כמ"ש (תהלים ל"ג) בדבר ה' שמים נישו וכו'. וזסשחז"ל (ברכות ל"ה) כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתלן לבני אדם. כאן קודם ברכה. וכאן לאחר ברכה כי על ידי הברכה נחשב כשלו כי ע"י הברכה הוא בורא הדבר מחדש כנ"ל וכמו שמבואר היטב במאמר הנ"ל שישראל הם מושלין בעולם ע"י מצות התורה והעיקר ע"י הדיבור שבפה ששם שורה אור הנקודה שהוא בחי' צדיק מושל ע"ש כמו שהביא שם מארז,ל רבות עשית אתה ה' אלקי קודם מתן תורה. אבל אחר כך נפלאותיך ומחשבותיך וכו' כי הכל ביד ישראל ע"ש וע"כ יש כח ביד ישראל לאסור על נפשו דבר המותר כי באמת גם דבר המותר יש בו בחינת איסור כי יש בו אחיזת הס"א שהואבחינת שבירת כלים כנ"ל רק שנתתקן על ידי הפה דהיינו על ידי הברכה כנ"ל אבל קודם הברכה אפי' ההיתר הוא בבחי' איסור כשרז"ל אסור ליהנות וכו' וע"כ כשמקבל על עצמו שהדגבר הזה יהא איסור ומוציא בפיו הנדר אזי נעשה איסור גמור כי דבר ההיתר הוא תלוי ועומד עד שיבא לתוך פה איש הישראלי אשר בידו הממשלה לעשות בו כרצונו כי ההיתר הוא בחי' ממוצע בין הקדושה ובין האיסור כמובא לעיל בה' תערובות (הלכה א') ובמ"א, ויש בידו כח להפכו אל הקדושה ע"י הברכה כנ"ל או לאסרו עליו כנ"ל והכל תלוי בפיו ששם הנקודה שהיא בחי' צדיק מושל כנ"ל:

אות ג

וזה בחי' היתר נדרים בג' הדיוטות. כי מאחר שכבר אסר הדבר ע לעצמו א"א שיחזור ויתתקן ע" יעצמו כי זה כלל שכל הדברים הצריכים תיקון אי אפשר שיתתקן ע"י אותו האור עצמו שנשבר כ"א כשיבא בחי' אור חדש ועל ידו נתתקן הדבר. ועל כן כשרוצה להתיר נדרו ולחזור הדבר מהאיסור אל היתר הוא מוכרח לקבל אור חדש מבחינת נוקדה כלליות שהוא אור גדול ביותר ויש לה ממשלה בחי' צדיק מושל ועי"ז חוזר להיתר וע"כ צריך לבא לפני שלשה אנשים מישראל וכל מקום שנמצאים שם ג' שכינה שרויה ביניהם ויש להם כח וממשלה כמו שמצינו שג' נקראו ב"ד ויש להם כח לדון בע"כ כל מי שירצו. כי שלשה ישראלים הם בחי' כלליות ישראל שהם כהנים לויים וישראלים. ומאחר שהם בבחי' כלליות ישראל נתגלה ביניהם בחי' נקודה כלליות ישראל שהוא בחי' ועמך כולם צדיקים בחינת ישראל ממשלותיו בחי' צדיק מוש לועל ידי אור הנקודה הכלליות נתתקן איסרו הנדר וחזר להיתר כנ"ל שע"י אור הנקודה שבפה נתתקנין כל הדברים משבירתן וקילקולם. כי ג' אנשים שהם בחי' כהן לוי ישראל שזהו בח"י כלליות ישראל הוא בבחינת מלאפו"ם ששם התגלות אור הנקודה כמ"ש שם כי הכהן הוא בחי' חכמה כמ"ש כי קדוש הוא לאלקיו וחכמה נקרא קודש כמובא שם שזהו בחי' אור הנקודה בחי' פי ידבר חכמות כמ"ש במאמר הנ"ל. וע"כ שברית הכהונה נקראת ברית שלום כי שם אור הנקודה ששם אור האהבה הקדושה ע"ש. וזה בח'י כהן מברך כי הברכות הם מבחי' קודש בחי' חכמה כמובא. וזהו מ"ש לעיל שע"י הברכה נתתקנין כל הדברים. כי ע"י הברכה שהיא בחי' קודש בחי' חכמה בחי' כהן מברך כנ"ל שזהו בחי' הנקודה כנ"ל עי"ז נתגלה עאור האהבה הקדושה כנ"ל והלוי הוא בחי' בינה בחי' והגות לבי תבונות. כי מסטרא דלוי דינין מתערין כמובא במ"א. והישראל הוא בחי' השלישי המכריע דהיינטו שהוא מקשר הנקודה עם הוי"ו ונעשה בחי' מלאפום ששם התגלות הנקודה כמ"ש כי עיקר הב"ד שעל ידו ניתא הנדר הוא שנים. וע"כ אין צריכין שיהיו כולם גמירי רק ב' מהם כמ"ש בש"ע. רק שהשלישי בא להכריע שלא יהי' ב"ד חלוק כמו דאיתא בסנהדרין לענין דיינים. כי אם לא יהיה רק ב' אפשר שיתחלקו ח"ו ולא יהי התקשרות הוי"ו אל הנקודה מאחר שהם בחי' שונות על כן בא השלישי להכריע ועל ידו נתקשרים יחד הוי"ו אל הנקודה ונעשה בחי' מלאפו"ם בחי' הרחב פיך ואמלהאו שעיז"ז יש להם ממשלה כנ"ל וכמ"ש שם בהמאמר הנ"ל ע"ש:

וזה בחי' יחיד מומחה שמתיר הנדר ביחיד כי אצל הת"חו והמומחה שם הוא בחי' נקודה כלליות ישראל כמ"ש שם וע"כ יש בו ממשלה להתיר הנדר שאסר הישראלי על עצמו ע"י דיבור פיו כנ"ל. כי עתה נתגלה אור חדש שהוא גדול ביותר דהיינו בחי' נקודה כלליות שהוא אצל הת"ח שבדור. או על ידי הנקודה כלליות שנתגלה ע"י ג' אנשים כנ"ל:

וצריך שיהיה לו חרטה שהיא בחי' שבירת הלב ולהביא החרטה לפני המתירין דהיינו שאומר לפניהם שמתחרט והם מתקנים שבירת הלב ע"י הנקודה שבפיהם שהיאבחי' צדיק מושל ואומרים לו מותר לך ועי"ז חזר אל ההיתר כנ"ל:

באדיבות אתר ויקיטקסט