אות א

על פי המאמר וביום הבכורים של רב יהודא הנדואה משתעי בלקוטי תנינא סימן ד עין שם היטב כל המאמר. והיוצא משם בקצור שעל ידי הצדקה מתקנין הפגם של זקני הדור שאינם כראוי. ואזי נכנע מצח הנחש דהינו שרש חכמת הטבע שיניקתו משם. ואזי נשמע קול הקריאה של יום טוב שהיא התגלות הרצון, על ידי שמקשרין לשרש הרצון שהוא מצח הרצון שהיא בחינת הסתלקות משה וכו'. כי נכנע קול שאגות החיות רעות שהם חכמי הטבע וכו' עין שם היטב. ועל ידי התגלות הרצון נעשה יראה. ועל ידי יראה נשפע החסד, ואזי אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק, כי נתקיים העולם בחסדו ואזי נתקיים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' עין שם:

וזה בחינת התפלה. כי התפלה היא התגלות הרצון, כי על ידי התפלה שאנו מתפללין אליו יתברך מתגלה שהכל ברצונו יתברך. ונכנע חכמת הטבע, כי התפלה משנה הטבע. כי הטבע מחיב כך והתפלה משנה הטבע כמבאר בדברי רבנו נרו יאיר כמה פעמים . נמצא שהתפלה היא בחינת התגלות הרצון בחינת יום טוב. ועל כן תקנו שלש תפלות ביום כנגד שלשה רגלים שהם התגלות הרצון, כי התפלה היא גם כן התגלות הרצון כנ"ל. כי ידוע ששלשה רגלים פסח שבועות סכות הם כנגד שלשה אבות אברהם יצחק ויעקב. וכן שלש תפלות הם גם כן כנגד שלשה אבות, כי אברהם תקן שחרית יצחק תקן מנחה וכו'. כי שלש התפלות הם בבחינת שלשה רגלים שהם התגלות הרצון כנ"ל. ועל כן עקר התפלה כשיש עת רצון, כמו שכתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון. כי עת רצון הוא בחינת התגלות מצח הרצון כמובא . ואזי יש כח להתפלה, והתפלה מקבלת על ידי התגלות מצח הרצון שרש הרצון. כי עקר בלבול התפלה ומחשבות זרות שבתפלה, הם באים מחיות רעות שהם כנגד חיות קדושות, שהם אריה שור נשר שהם בחינת שלש תפלות כמובא . וכנגדם כלב חמור נץ, שהם חיות רעות הדורסים וטורפים שהם כנגד שלש תפלות שמבלבלין את התפלה במחשבות זרות. ואלו המחשבות זרות שהם בחינת חיות רעות הנ"ל הם החיות רעות המבארין במאמר הנ"ל שהם חכמי הטבע שכופרין ברצון כמבאר שם עין שם. כי עקר המחשבות זרות שבתפלה הם על ידי קלקול האמונה כמבאר היטב בדברי רבנו נרו יאיר . נמצא שמחשבות זרות נמשכין רק מן החיות רעות שהם חכמי הטבע שכופרין ברצון שזהו הפך התפלה. כי עקר התפלה על ידי אמונה שמאמין שהכל ברצונו כנ"ל, ומחשבות זרות שהם כנגד התפלה הם על ידי החיות רעות חכמי הטבע כנ"ל, שהם כנגד האמונה וכופרין ברצון כנ"ל. נמצא, שהכל בחינה אחת דהינו חיות רעות מחשבות זרות שבתפלה הם הם החיות רעות המבארין במאמר הנ"ל שהם חכמי הטבע כנ"ל. אבל כשנתגלה שרש הרצון מצח הרצון ואז נכנעין חיות רעות חכמי הטבע כמבאר שם, ועל כן אז הוא עת רצון ונתקבלין אז כל התפלות והבקשות, על ידי שהתפלות הם אז כראוי בלי תערבת מחשבות זרות הפוגמים בתפלה. כי זה ידוע שכשהתפלה זכה בלי מחשבות זרות אזי נתקבלת בודאי ועולה לרצון לפניו יתברך:

אף-על-פי שגם תפלת הצדיק שהיא זכה לגמרי. לפעמים אין נעשה בקשתו כמו שאיתא בזהר הקדוש זמנין דשמע וזמנין דלא שמע אף על פי כן תפלת הצדיק עושה רשם בודאי ומקבלת לרצון בודאי. רק שאף על פי כן אין ה' יתברך עושה בקשתו. ובאמת אין אנו מבינים דרכי ה':

ועל-כן עקר התפלה לכון העת רצון, דהינו כשנתגלה מצח הרצון. ואז נכנעין החיות רעות חכמי הטבע ונכנעין מחשבות זרות שבתפלה ואז התפלה צחה ונקיה וזכה בשלמות ואז היא מקבלת לרצון לפניו כנ"ל. וזהו שאמר רבי חנינא בן דוסא אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקבל ואם לאו יודע אני שהוא מטרף. מטרף דיקא, בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים שהם מתגברים כנגד התפלה כנ"ל. וכמו שפרש רש"י מטרף לשון טורפין תפלתו בפניו. כי רבי חנינא בן דוסא היה מבין בתפלתו שהיתה זכה בודאי בלי שום תערבת מחשבות זרות. ועל כן בעת שהיה מרגיש שיש התגברות חיות רעות מחשבות זרות, וזה היה יודע על ידי שלא היתה תפלתו שגורה בפיו והדברים מרצים ונאמרים מפיו כסדר כמו שפרש רש"י שם. אבל כשיש איזה בלבול אין התפלה שגורה בפה. ועל כן היה רבי חנינא בן דוסא מבין כשלא היתה תפלתו שגורה בפיו כראוי שבודאי יש התגברות החיות רעות חס ושלום שהם כנגד התפלה. כי גם הצדיק הגדול יש לו מלחמה בתפלתו לפי בחינתו בדקות גדול. וזהו אם שגורה תפלתי בפי ואין לי שום עכוב ומניעה בהתפלה, וזה מורה שמתגלה מצח הרצון ונכנעין חיות רעות שהם כנגד התפלה, אזי יודע אני שהוא מקבל. כי כשנתגלה מצח הרצון אזי היא עת רצון, ואזי התפלה מקבלת. ואם לאו, שאין התפלה שגורה בפיו, זה מורה שאין עת רצון חס ושלום, ומתגברים חיות רעות הדורסים וטורפים. וזהו יודע אני שהוא מטרף, מטרף דיקא כנ"ל. ועל כן צריכין לתן צדקה קדם התפלה, כדי להכניע מצח הנחש, שהוא כנגד מצח הרצון. ואזי נתגלה מצח הרצון, ואז הוא עת רצון, ואז התפלה מקבלת. כמו שכתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על חסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת קדם שמתפללין ושעה אחת בתפלתם וכו' והקשו מלאכתן מתי נעשית וכו'. ותרצו מתוך שחסידים היו תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת. הינו על פי המאמר הנ"ל. פרוש כי על ידי שהיו חסידים והיו שוהין כל כך בתפלתם כדי להתפלל כראוי, ועל ידי זה בעצמו מלאכתן מתברכת מאליה ואין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק. כי התפלה היא התגלות הרצון, ועל ידי התגלות הרצון נעשה יראה, ועל ידי היראה נשפע חסד. ואז אין צריכין לעשות שום עסק, כי נתקים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' כמבאר שם עין שם. נמצא שאלו החסידים על ידי זה בעצמו שהיו מתפללים כראוי, על ידי זה בעצמו מלאכתן מתברכת מאליה. כי אין צריכין לעשות שום מלאכה, כי נתקים ועמדו זרים וכו' כנ"ל. ועל כן התפלה נקראת יראה, כי על ידי התפלה שהיא התגלות הרצון נעשה יראה:

אות ב

והנה היוצא לנו שהאדם צריך לכון בתפלתו שיוכל לעורר ולגלות מצח הרצון שרש הרצון כדי שיהיה עת רצון שתתקבל תפלתו. כי על ידי התגלות שרש הרצון, על ידי זה יוכל לכון בתפלתו ולהתגבר על החיות רעות שהם בחינת חכמי הטבע הכופרים ברצון שמהם באים מחשבות זרות כנ"ל. וביותר צריך לזהר ולהתגבר בתפלת המנחה, כי בשעתא דמנחה דינא תקיפא שלטא, ומהשתלשלות הדינים משם אחיזת הסטרא אחרא כמובא . ועל כן אלו החיות רעות חכמי הטבע הנ"ל שהם מן הסטרא אחרא מתגברים ביותר חס ושלום בעת שליטת הדינים חס ושלום, דהינו במנחה, כי משם אחיזתם כנ"ל. כי אלו החיות רעות חכמי הטבע שכופרים ברצון הם בבחינת רגז שהוא הפך הרצון. בחינת קצר ימים שבע רגז, כמבאר היטב במאמר הנ"ל עין שם. כי הם בחינת רגז, כי אחיזתם מרגז ודינים חס ושלום כנ"ל. ועל כן נקראים בשם חיות רעות הדורסים וטורפים על ידי התגברות הרגז שבהם. נמצא שבמנחה שאז דינא תקיפא שלטא, אז צריך התגברות יותר נגד החיות רעות כנ"ל שהם חכמי הטבע שהם בחינת רגז כנ"ל. גם עקר יניקת החיות רעות הוא ממצח הנחש שהוא שרש חכמת הטבע כמבאר שם. ומצח הנחש יונק מזקני הדור ממאריכי ימים שבדור כשאינם כתקונו, דהינו כשאינם מוסיפים קדשה ודעת בכל יום ויום שהם מזקינים. כי האדם צריך להוסיף קדשה ודעת בכל יום ויום שבא אחר כך. ומי שפוגם ימיו שהוא מאריך ומזקין, מאלו זקני הדור יונק מצח הנחש כמבאר שם היטב:

וכאשר נסתכל נמצא שעקר יניקת מצח הנחש שיונק מזקני הדור הוא עקר בשעת מנחה שהיא לעת פנות היום, ואז היום עולה למעלה. ומי שהוסיף קדשה ודעת באותו היום אשרי לו. אבל כשעולה למעלה היום של המאריכי ימים הנזכרים לעיל שאינם כראוי שלא הוסיפו קדשה ודעת באותו היום ופגמו את היום, מזה מתגבר מצח הנחש חס ושלום שהוא בחינת רגז. נמצא שעקר יניקת מצח הנחש מזקני הדור הנ"ל הוא במנחה שאז פנה היום שלהם בחשך ופגם בלי קדשה ומזה הוא יניקתם כנ"ל. ואפשר מחמת זה בעצמו דינא תקיפא שלטא במנחה. מחמת שאז היום פנה, ואזי עולין כמה ימים פגומים של זקני הדור הנ"ל ומזה מתגברים דינים חס ושלום. הינו שיונק מצח הנחש מאלו הימים פגומים כנ"ל שהוא בחינת רגז הפך הרצון כנ"ל. ועל כן במנחה שליטת הדינים בחינת רגז. על כן צריכין להתגבר ביותר בתפלת המנחה לכון בה מאד, להתגבר על החיות רעות הנזכרות לעיל שמתגברין אז כנזכר לעיל. והעקר לראות לעורר ולגלות אז דיקא בחינת מצח הרצון שהוא בחינת עת רצון. כי עקר התגלות מצח הרצון עת רצון הוא במנחה של שבת שאז היתה הסתלקות משה כמובא . ועל כן צריכין גם בחל במנחה להמשיך קדשה של שבת לימי החל לעורר ולגלות במנחה דיקא של חל את העת רצון כמו בשבת. כדי להמתיק הדין הקשה בחינת הרגז שמתעורר במנחה כנ"ל. ומניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. דהינו שבמנחה דיקא שאז מתעורר דין קשה ורגז חס ושלום, אז דוקא נמתק הדין והרגז על ידי העת רצון שממשיכין משבת לימי החל כנ"ל. אך לזה צריכין צדקה כדי להכניע מצח הנחש. כמבאר היטב במאמר הנ"ל. ועתה נכון ומתקן מאד תמיהת הפוסקים שתמהו למה קראו תפלה זו דיקא בשם מנחה הלא גם בבקר הקריבו מנחה, כמובא במגן אברהם (סימן רלב). והשתא ניחא שפיר כי בודאי ראוי ויפה לקרות תפלה זו בשם מנחה, על פי דברי רבנו זכרונו לברכה במאמר הנ"ל. כי עקר תקון תפלה זו הוא על ידי צדקה, שעל ידה נתתקן פגם זקני הדור. ואזי נכנע מצח הנחש שיניקתו משם. ואזי נתגלה הרצון כנ"ל. ועל כן נקראת בשם מנחה שהיא בחינת צדקה, בחינת מגישי מנחה בצדקה. כמו שכתב רבנו שם עין שם כי ביותר צריכין לצדקה בשעת תפלה זו כנ"ל:

אות ג

וזה שהביא שם רבנו זכרונו לברכה מה שאמר יעקב לעשו ולקחת מנחתי מידי וכו' עין שם. כי עשו הוא זהמת הנחש, בחינת מצח הנחש הנזכר לעיל. והוא כנגד יעקב שהוא בחינת רצון בחינת פנים כמו שכתוב מבקשי פניך יעקב סלה. ופנים הוא בחינת רצון כמו שכתוב ישא ה' פניו אליך וכמו שכתב רבנו במאמר הנ"ל. ועקר יניקת עשו הוא מיצחק שהוא בחינת תפלת המנחה, כי יצחק תקן מנחה. כי אחיזת מצח הנחש הוא מבחינת מנחה שהוא בחינת דינים כנ"ל. והתגברותו חס ושלום כשיש זקני הדור שאינם כתקונו. שעל ידי זה מתעורר הדין של מנחה שהוא בחינת יצחק הנ"ל. כי אף על פי שיצחק הוא בחינת דין שבקדשה, אף על פי כן זה מבאר שכשיש פגם חס ושלום מתעורר הדין שבקדשה. ומשם מתגברין שאר הדינים, כי כלם נאחזים ומקבלין מדין שבקדשה. וזה בחינת ויהי כי זקן יצחק , הינו כשמתעורר חס ושלום הדין של יצחק על ידי זקני הדור הנזכרים לעיל שזה בחינת התעוררות הדינים של מנחה כנ"ל, אזי ויקרא לעשו וכו'. הינו שאזי חס ושלום מחיב הדין הקדוש לתן יניקה לעשו שהוא מצח הנחש מפגם זקני הדור הנזכרים לעיל. כי יניקת מצח הנחש מזקני הדור כנ"ל, אך ה' יתברך ברחמיו מודיע זאת ליעקב שהוא הצדיק שהוא בחינת רצון כנ"ל, ומזרזו שיקדים לפיס הדין על ידי הצדקה שיתן לאכל לעניים שבהם נאחזים הדינים כמובא . ומי שנותן להם צדקה ומאכילן בזה מפיס הדין. וזהו שמזרזת השכינה בחינת רבקה את יעקב לילך אל הצאן שהם צאן קדשים, דהינו ישראל קדושים, ולקח מהם שני גדיי עזים לעשות אותם מטעמים ליצחק שהוא בחינת הדין דהינו לקבל מהם צדקה לתן לעניים שהם מאנין תבירין שנאחזין בהם הדינים. שעל ידי הצדקה שנותנין להם מפיסין הדין של יצחק. ואזי על ידי הצדקה נכנע מצח הנחש שיניקתו מזקני הדור כנ"ל. וזה שהתמיה יצחק כשאמר לו יעקב כי הקרה ה' אלקיך לפני ותמה ואמר הקל קול יעקב וכו'. כי בודאי היה פלא גדול בעיני יצחק, כי עשו היה רוצה עתה לינק ולהתגבר חס ושלום כנגד הרצון. כי הוא בחינת מצח הנחש שהוא חכמת הטבע כנ"ל. ועכשו הוא שומע ההפך ממש, דהינו כי הקרה ה' אלקיך וכו', שתולה כל הסבות והמארעות בה' יתברך. על כן אמר שבודאי הוא קול יעקב, שהוא בחינת רצון, שמאמין שהכל רק על ידי רצון ה' יתברך, ואין שום מקרה וסבה על פי טבע חס ושלום. ועל כן מאחר שנמתק הדין של יצחק ונתגבר יעקב שהוא בחינת רצון, אזי קבל הברכות. וזהו שברכו ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' , הינו שברכו שיהיה שופע עלינו חסדו הגדול עד שלא נצטרך לשום עסק ומלאכה. וזה יעבדוך עמים בחינת ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו'. כי על ידי שנכנע מצח הנחש בחינת עשו ונתגלה הרצון, על ידי זה נשפע החסד, ואז נתקים ועמדו זרים וכו'. שזהו בחינת ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' ורב דגן ותירש, הינו רב השפעת החסד בלי מעשה ידינו כלל, רק יעבדוך עמים וכו' כנ"ל. ומה שהזכיר אלקים ויתן לך האלקים. כי החסד צריך לקבל על ידי היראה שנעשה על ידי הרצון כמבאר שם. ואלקים בחינת יראה כמו שכתוב את האלקים אני ירא:

אות ד

ועל-כן אחר כך כשבא יעקב כנגד עשו אמר לו ולקחת מנחתי וכו', רמז לו שהוא נותן בחינת צדקה בחינת ונוגשיך צדקה שהיא בחינת מנחה כמבאר כל זה במאמר הנ"ל עין שם. וכל זה היה לתקן ולהכניע יניקת עשו שיונק מבחינת מנחה בחינת יצחק כנ"ל. על כן הוא נותן בחינת צדקה לתקן זאת כנ"ל:

אות ה

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא במנחה שנאמר וכו'. כי אליהו רצה אז להכניע עובדי עבודה זרה שבימיו. ועקר העבודה זרה שלהם היתה עבודת כוכבים ומזלות. כי תלו הכל במערכת השמים, על כן היו עובדים עבודתם להמשיך כחותם למטה. נמצא שאליהו היה צריך להכניע חכמת הטבע שתולה כל הסבות במערכת השמים. ולגלות כי ה' הוא האלקים, שכל הסבות על ידי רצונו יתברך לבד. ועל כן אלו שעמדו כנגד אליהו היו מתגברים ומתחזקים עד עלות המנחה, כי סברו שעל ידי מנחה יהיה להם יניקה והתגברות חס ושלום כנ"ל. אך אליהו היה ממתיק הדין של מנחה. ועל כן התגבר עליהם דיקא במנחה. כי כשממתיקין הדין של מנחה נעשה אז בחינת עת רצון כנ"ל. ועל כן ויהי כעלות המנחה אז דיקא ויגש אליהו וכו' . והתפלל וגלה הרצון על ידי האות והמופת הגדול שעשה אז. ואז ענו ואמרו כלם ה' הוא האלקים וכו', שהכל על ידי ה' יתברך לבד על ידי רצונו יתברך. כי ה' הוא האלקים השליט ומושל ומנהיג הכל ברצונו. וכל זה היה עושה אליהו במנחה דיקא על ידי שהיה יכל להמתיק הדין של מנחה להפכו לעת רצון כמו בשבת. וזה נעשה על ידי הצדקה שהיא בחינת ואת הערבים צויתי לכלכלך כמבאר היטב שם. ואליהו שזכה לבחינה זו, כי באליהו נאמר פסוק זה ואת הערבים צויתי לכלכלך סמוך לאותו מעשה הנ"ל. כי אחר מעשה זו שהיה נסתר והעורבים כלכלוהו הלך להראות אל אחאב, ואז הכניע עובדי הבעל הנזכרים לעיל. על כן היה כח באליהו להמתיק הדין של מנחה להפכו לרצון כנ"ל, על ידי בחינת ואת הערבים צויתי וכו'. כי מניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא . ומאחר שזכה להפך את אכזריות העורב לרחמים לכלכל אותו, על ידי זה היה בו כח גם כן להמתיק הדין של מנחה להפכו לרצון עד שהכל הודו ואמרו ה' הוא האלקים כנ"ל:

באדיבות אתר ויקיטקסט