נפילת אפים הלכה ו

אות א

על פי התורה ואיה השה לעולה, בלקוטי תנינא סימן י"ב עיין שם היטב היטב כי הוא ענין עמוק מאד ודרך עצה טובה לכל וכו'. והכלל שאפילו כשאדם נתרחק מהשם יתברך מאד מאד על ידי מעשיו הרעים, אף על פי כן כשהוא מחזק את עצמו עדיין ודורש ושואל ומחפש ומבקש עצה ותחבולה וכו' לשוב אליו יתברך, אזי זוכה שתהא הירידה תכליתה עליה. כי יש שנפלו לבחינת מקומות המטונפים ח"ו שם נאמר (ישעיה מ"ב) וכבודי לאחר לא אתן וכו'. אבל באמת בודאי גם אלו המקומות מקבלים חיות ממנו יתברך, אך הם מקבלין חיות ממאמר סתום שהוא בראשית וכו' שהוא בחינת אי"ה וכו'. כי מגודל ההעלמה של זה המאמר הם מקבלין חיות מבחינת ההעלמה וההסתרה דייקא. ועל כן מי שנופל לשם ח"ו כשאינו מייאש את עצמו לגמרי ועדיין הוא מחפש ומבקש אי"ה וכו' על ידי זה עולה בתכלית העליה. כי עולה לבחינת איה שהוא בחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל עיין שם היטב:

אות ב

וזה בחינת נפילת אפים. כי מבואר בכוונות האר"י ז"ל בסוד נפילת אפים שאז מפילין עצמן לבחינת סטרא דמותא כדי להעלות משם ניצוצי הקדושה שנפלו מאד שאי אפשר לעשות גמר היחוד של התפלה כי אם על ידי עליית אלו הנצוצות וכו' עיין שם. וכל זה הוא סוד התורה הנ"ל, בחינת ירידה תכלית העליה. כי בענין ירידה תכליתה עליה יש כמה וכמה בחינות.כי יש שנפלו וירדו ממש, שירדו על ידי מעשיהם ותאותיהם למקום שירדו ונפלו לשם ח"ו. אבל גם הם יכולין לעלות כשחותרין לשוב להשם יבתרך באמת ומקרבין עצמן לצדיקי אמת שמלמדים ומחזקים אותם שלא יתייאשו עצמן מן הצעקה להשם יתברך ומהחיפוש ובקשה וכו' כנ"ל, שאז על ידי הבקשה והחיפוש אי"ה וכו', על ידי זה עולין לתכלית העליה לבחינת בראשית איה מאמר סתום וכו' כנ"ל, אבל גם כשרים וצדיקים גדולים ונוראים בהכרח שיעבור עליהם כל הנ"ל. וכמה פעמים הם מורידים את עצמן בכוונה לבחינת מקומות הנ"ל שהם בחינת מקומות המטונפים כדי להעלות משם ניצוצות ונשמות קדושות שנפלו לשם בבחינת ירידה תכלית העליה כנ"ל, וכמובן שם בהתורה הנ"ל בסופו שכתב שם שזה בחינת הליכה בדרכים וכו'. כי קודם כל חידושי תורה צריכין לעבור תחלה באלו המקומות שמהם כל הבלבולים וכו' עיין שם. ובאמת הכל אחד. וזה תלוי בזה. כי גדולי הצדיקים מורידין עצמן למקומות הנ"ל, בשביל להעלות נשמות שנפלו לשם. ובענין עליית הנשמות שנלו יש כמה בחינות. כי יש נשמות המתים שנפלו לשם כמה וכמה שנים שאין להם תיקון כי אם על ידי צדיקם כאלו וכו' כמובן במקום אחר וכמובן מהמעשיות שמספרין מהבעל שם טוב זצוק"ל. ובפרט מה שמענו מפיו הקדוש הרבה בענין זה. אבל הם עוסקים העיקר לברר ולהעלות נפשות החיים עדיין בעולם הזה. והעיקר על ידי בחינת הנ"ל שעל ידי ירידתם לשם הם מכניסים הרהורי תשובה גם להיורדים והנופלים מאד. אבל מחמת שאלו הנופלים הם בחיים עדיין ויש להם עדיין כח הבחירה. על כן קשה וכבד מאד מאד לעזור להם. כי לבעל בחירה קשה מאד לעזור כמו שכתוב במקום אחר. אבל אף על פי כן יש הרבה שזוכים על ידי כח הצדיקים הנ"ל להתעורר באיזה התעוררות עד שמתחילין להתקרב אליהם, ואזי הצדיקים מאירין בהרחוקים הנ"ל שאיך שהם עדיין יחפשו ויבקשו את השם יתברך וכו' כנ"ל, ועל ידי זה הם מעלין גם את הירודים משם הנ"ל שגם הם יעלו בבחינת ירידה תכלית העליה. והכל בכחם ובכל תורתם ועצותיהם ורמזיהם הקדושים העמוקים והשגבים מאד מאד עד אין סוף ותכלית אשרי שיאחז בהם:

אות ג

וכל זה הוא סוד נפלת אפים שאז מפילין את עצמן בכוונה למקומות הנ"ל כדי להעלות הנצוצות הקדושות שהם בחינת נפשות החיים והמתים בבחינת ירידה תכליתה עליה בבחינה הנ"ל. ועל כן נופלין אז על פניהם. זה בחינת הסתלקות והעלמת וכיסוי בחינת הפנים שהוא בחינת חכמה בחינת (קהלת ח') חכמת אדם תאיר פניו שהוא עיקר החיות כמו שכתוב (שם ז') החכמה תחיה וכו'. כי בכל המאמרות יש חכמה בכל מאמר ומאמר שבהם נברא העולם כי כולם בחכמה עשית. ועל ידי זה עיקר התגלות הכבוד שבשביל זה נתהוה המאמר כמו שכתוב שם בבחינת כבוד חכמים ינחלו (משלי ג') וכמו שכתוב במקום אחר שכבוד הוא בחינת חכמה. אבל בהמאמר סתום שהוא בחינת אי"ה בחינת בראשית שם החכמה שהוא בחינת הפנים בהעלם והסתר גדול. כי שם הוא בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע. וזהו בחינת סוד נפילת אפים בחינת (במדבר כ') ויפלו על פניהם שהצדיקים מפילין עצמן ומכסין ומעלימין ומסלקין פניהם הוא חכנמתן ומורידין עצמן לבחינת סטרא דמותא שהוא בחינת מקומות המטונפים הנ"ל ששם אין רואין כבודו שהוא בחינת חכמה בחינת פנים. אבל הם גם שם מבקשין ומחפשין בבחינת אי"ה וכו' כנ"ל. ועל ידי זה עולין בתכלית העליה ומעלין הנצוצות והנפשות מעמקי עמקי הקליפות בבחינת ירידה תכלית העליה כי עולם בחינת אי"ה בראשית שהוא שורש הקדושה שורש כל העשרה מאמרות שורש כל התורה שכלולה בעשרת הדברות וכנ"ל שעל ידי ה עיקר גמר היחוד של כל התפלה כנ"ל:

אות ד

ועל כן אומרים וידוי מקודם וי"ג מדות של רחמים. ואיתא שסוד הוידוי הוא בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותיו וכו'. כי שני שעירי יום כפור היו שווים בקומתם וכו' (יומא ס"ב). והכהן גדול היה צריך ליתן גורלות על שני השעירים. גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. והוא בחינת סוד עמוק הנ"ל שאחיזת הסטרא אחרא שמשם כל העונות שהוא עזאזל הוא דייקא מסוד הקדושה העליונה מאד שהוא בחינת קדשי קדשים שהוא הקדושה העליונה מכל העשר קדושות שנתקדשה בהם ארץ ישראל. ועל כן שני השעירים שווין בקומתן ומראיהם ממש. ואף על פי כן אחד עולה לה' לבית קדש קדשים ואחד יורד לעזאזל ואי אפשר לשום אדם לידע לכוון איזה לשם ואיזה לעזאזל. כי הוא סוד כמוס ונסתר מאד בחינת מאמר סתום מאד, על כן צותה התורה שיטיל הכהן גדול גורל ורק הגורל היוצא מהשם יתברך בעצמו יברר איזה לה' ואיזה לעזאזל. ועל ידי זה עיר התיקון וסליחת עונות של יום הכפור שאז הוא יום עשירי מעשרת ימי תשובה ואז עולין לבחינת איה בחינת כתר כידוע. והעליה הוא דייקא על די שמזכירין כל עונות ישראל שהוא ריבוי הוידוים שאומרים ביום כפור שזהו בחינת הוידוי שעל שעיר המשתלח שהוא עיקר הוידוי של הכהן גדול בעד כל ישראל כי הוידוי שמזכירין העונות שהם בחינת מקומות המטונפים זהו עיקר בחינת הנ"ל בחינת ירידה תכלית העליה על ידי בקשת אי"ה הנ"ל כי כל הבריאה היתה על ידי אותיות ודיבורים הם העשרה מאמרות. וכמו שכתוב (תהלים ל"ג) בדברי ה' שמים נעשו וכו'. אבל בראשית שהוא מאמר סתום שם אותיות הדיבור בהעלם נפלא בבחינת כבד פה הנאמר במשה. ומגודל ההעלמה, מזה דייקא יונקים מקומות המטנפים עד שנעשים אצלם אותיות ודיבורים של שקר שמסיתין ומפתין ומדיחין את מי שניסת אחריהם רחמנא ליצלן שהם בחינת דיבורי הנחש הקדמוני שהסית בדיבוריו את אדם וחוה וכו', שזהו בחינת תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיקו של עולם עתק. תאלמנה ודאי. כי באמת אין להם שום דיבור, ואחיזתם רק מהעלמת הדיבור מבחינת יונת אלם. ועל כן נקראים אלילים אלמים, בחינת פה להם ולא ידבר. אבל מגודל ההעלמא של המאמר סתום הנ"ל שהוא בחינת (שם ל"ט) נאלמתי דומיה החשיתי מטוב בחינת (שם) נאלמתי לא אפתח פי, משם דייקא הם יונקים וממשיכם לעצמן דיבורים של שקר שמשם כל מיני הסתות של הסטרא אחרא מקומות המטונפים הנ"ל בחינת אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו וכו'. ומאלו האותיות והדיבורים רעים נתהוו כל העונות והפשעים רחמנא ליצלן שאי אפשר למצוא בהם את כבודו יתברך כי אם על ידי הבקשה והחיפוש איה וכו' כנ"ל. כי מאחר שמחפשים ומבקשים את כבודו, נמצא שמודים על כל פנים באלקותו יתברך ובתורתו שיודעים שהשם יתברך מושל בעולמות ואסר עלינו בתורתו לבלי לעשות אלו החטאים, רק שמתוקף תאוותם עבר על רצונו יתברך, ועתה מבקש ומחפש סליחה וכפרה ולשוב אליו יתברך, אף על פי שאינו יודע באיזה דרך. כי נתעה מאד מאד בחינת תעיתי כשה אובד אף על פי כן עדיין אינו מייאש את עצמו ומבקש עצה ותחבולה אם ירצה השם וכו', ועל ידי זה הוא עולה בתכלית העליה לבחינת איה מאמר סתום וכו' כנ"ל. וזהו בחינת הוידוי שצריכין להזכיר החטאים והעונות הגמורים בפה מלא ולהזכיר בפירוש דברים מגונים כאלה. אבל זהו כל תקונו. כי מאחר שמתודה ואומר חטאתי הרי הוא מודה שיש בורא יחיד קדמון נמצא המחויב יתברך שמו ומודה בתורת משה אמת שהבורא היחיד קדמון הזהירנו על ידי משה לבלי לעשות אלו החטאים רק שיצרו התגבר עליו וכו' ומודה שחטא ועוות בזה. כי בודאי היה לו כח להתגבר נגדו וכו', אך אף על פי כן מאחר שמתודה על החטאים ומבקש תשובה ומחילה, הרי הוא מחפש ומבקש עדיין איה וכו' כנ"ל ועל ידי זה עיקר עלייתו כנ"ל:

אות ה

וזהו שאומרים בהוידוי תבא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מתחנתנו שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל אנחנו ואבותינו חטאנו וכו'.ולכאורה הענין פלא. מה זה שמזכירין לשון שלילה שאין אנו עזי פנים וכו' לומר לפניך וכו' צדיקים ולא חטאנו וכו'. מה טענה היא זאת, ולמה לנו להזכיר כל זה. היה לנו להתחיל תיכף אנא ה' חטאתי וכו'. וגם קשה איך נוכל לומר צדיקים אנחנו ולא חטאנו מאחר שאנו יודעים בעצמינו שחטאנו. ומה זה זכות שאינו עזות פנים כל כך לאמר לא חטאתי, הלא אי אפשר להכחיש החוש מאחר שיודע שחטא. אך עיקר הטענה הוא על פי הנ"ל שמבקש מהשם יתברך שלא יתעלם מתחנתנו ותבא לפניך תפלתנו, ואזי הוא יכול תיכף ליפול בדעתו איך אבקש שלא יתעלם מתחנתנו מאחר שאני יודע בעצמי שגרמתי בעונותי העלמה והסתרה כזאת. כי על ידי כח חטא ועון ופשע מעלימים ומסתירים כבודו יתברך בבחינת (ישעיה נ"ט) כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. על כן תיכף מחזק את עצמו ומתנצל את עצמו לפניו יתברך וואמר שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו. היינו שזה עקר הזכות שלי מה שעדיין אני יודע ומאמין שחטאתי לפניך ואני מבקש ומחפש עדיין תשובה ומחילה. כי היה אפשר ח"ו ליפול כל כך עד שיכחיש לגמרי ח"ו כמו שנמצאים בעוונותינו הרבים אפיקורסים וכופרים גמורים שנפלו לכפירות גמורות רחמנא ליצלן עד מכחישין בהחטאים לגמרי כי אומרים שאין זה חטא ועון כלל. שעליהם נאמר (ירמיה ב') הנני נשפט אותך אל אומרך לא חטאתי. כי האפיקורסים אפילו אותם שמודים במציאותו יתברך אבל רובם כופרים בפגם החטאים וכופרים בתורת משה או שמגלים פנים בתורה שלא כהלכה כמו ירבעם בן נבט וחביריו. ואומרים מה שאומרים עד שלדעתם אין שייך מצוה ועבירה ח"ו רק בשביל נימוסי המדינה וכו' רחמנא ליצלן רחמנא לשזבן מכפירות כאלה. על כן אנו מתנצלים מאחר שאנו מאמינים בהאמת ואין אנו עזי פנים וכו' לומר צדיקים אנחנו ולא חטאנו כמו הכופרים הנ"ל שעושים כל העבירות ואומרים שהם צדיקים ולא חטאו כלל. כי מכחישים בכל מצות התורה נ"ל. אבל מאחר שאין אנו עזי פנים לומר כך ח"ו ואנו אומרים בפה מלא חטאנו עוינו ופשענו. על כן בודאי ראוי לך שלא תתעלם מתחנתנו. כי עיקר ההעלמה הוא מחמת שעל ידי העון נעשה מסך המבדיל ויכול להכניס בדעתו איזה כפירה ח"ו כמו שכתוב בספר המדות על פי א"ב הפשע מכניס כפירה באדם. כי עיקר שורש היצר הרע הוא בחינת א"ל אחר כפירות כמו שכתוב במקום אחר ששרשו מההעלמה הנ"ל. אבל כח נשמות ישראל גדול מאד ובפרט גודל הכח של הצדיקים העוסקים בתקונם. על כן אפילו אחר כל החטאים והעונות הגמורים ח"ו עדיין הנשמה מזכרת עצמה בהאמת ומרגשת כאבה העצום של עונותיה. עד שמבקש עדיין תשובה ומחילה וכל זמן שמבקש עדיין יש לו תקוה יהיה איך שיהיה וכנ"ל. וזהו שמבקשים מאחר שאין אנו עזי פנים הנ"ל להכחיש ולומר לא חטאת וכו' כנ"ל רק עדיין אני מבקש ומחפש תיקון וכו. על כן תיכף נתבטל ההעלמה וההסתרה שהם יונקים משם וכמבואר היטב בסוף התורה הנ"ל כי עיקר יניקתם היה מההעלמה וכו' עיין שם היטב. ועל כן בודאי ראו לך שלא תתעלם מתחנתנו. כי ראוי שתתבטל ההעלמה על ידי מה שאנו מבקשים ומחפשים עדיין תיקון וצועקים ומתודין חטאינו ואין אנו עזי פנים הנ"ל ליפול להסתרה והעלמה גמורה לאמר צדיקים אנחנו ולא חטאנו וכנ"ל. על כן בודאי ראוי לך שלא תתעלם מתחנתנו וכנ"ל:

וזה שאומרים בשעת הוידוי מה נאמר לפניך וכו' ומה נספר לפניך וכו' הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע. ואתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי וכו'. אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך וכו'. כי זה עיקר הוידוי והתשובה שאנו מודים ומתודים שאין אנו יודעים כלל היכן אנחנו בעולם כי הרבינו לפשוע נגדך כמו שמתודים על פי א"ב אשמנו בגדנו וכו' שהוא שפגמנו בכל הכ"ב אותיות התורה וכמובא עד שמסיימין תעבנו תעינו תעתענו. שאנו הולכים כתועה ומתעה ואין אנו יודעים מה נאמר לפניך וכו' מה נספר לפניך וכו' רק אנו מאמינים שכל הנסתרות והנגלות אתה יודע. כי רק אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי וכו'. היינו שכל הרזין והנסתרות הנמשכין מהמאמר סתום ונסתר מאד שמשם כל יניקת הסטרא אחרא שמהם העונות כנ"ל אתה יודע כולם. כי באמת יש בההסתרה וההעלמה עצמה דעת עמוק ונסתר ונעלם מאד רק שמעוצם העלמו אי אפשר להשיגו ומשם נמשך יניקת הסטרא אחרא כנ"ל. אבל אנו מאמינים שאתה יודע כל תעלומות ונסתרות, ועל ידי זה כל תקותינו מאחר שאנו יודעים שגם שם אתה נעלם מאד בבחינת (ירושלמי תענית פרק א') אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול של רומי כמובא שם בסוף התורה הנ"ל. על כן על ידי זה אנו מצפים ומבקשים ומחכים עדיין לשוב אליך ושיתתקן הכל בבחינת ירידה תכלית העליה וכו' כ"ל:

אות ו

וזה בחינת י"ג מדות של רחמים שנמשכין מי"ג ת"ד שמזכירין אחר הוידוי כי י"ג ת"ד נמשכין מבחינת עתיק שוהא בחינת מאמר סתום הנ"ל כמובן בכוונות. ועל כן אחר הוידוי מזכירין י"ג מדות. כי עיקר תיקון החטאים שהתודו עליהם הוא על ידי בחינת בראשית מאמר סתום שהוא בחינת כתר בחינת עתיק שמשם משכין הי"ג מדות של רחמים כנ"ל. כי משה רבינו המשיך הי"ג מדות של רחמים אחר חטא העגל שכולל כל החטאים עד שהשם יתברך אמר לו ואמחה את שמם וכו', ונדמה שכבר אפס תקוה ח"ו. אבל משה לא הניח את מקומו והרבה להתפלל ולצעוק מאד להשם יתברך כמו שכתוב במדרש (דברים רבה פרק ג') שלא הניח זוית ברקיע שלא נשתטח ונתחבט עליו וכו'. וכל זה הוא בחינת הנ"ל. כי משה זכה שהתחזק עצמו מאד בזה שידע שאין שום ייאוש בעולם ואין עון ולא ריבוי עונות בעולם שיעלימו אותו יתברך ואת רחמיו בשום אופן. על כן חפש וביקש ומצא עד שנתרצה לו השם יתברך ואז דייקא גילה לו השם יתברך סוד י"ג מדות של רחמים. וכל זה הוא בחינת הל בחינת ירידה תכלית העליה על ידי בקשת וחיפוש אי"ה הנ"ל. וזהו בחינת מה שאמר (שמות ל"ב) ואם אין מחני נא. כי שם ישראל בפרט שם הצדיק נמשך משמו יתברך כי שמו משותף בשמינו. והוא עיקר החיות בבחינת נפש חיה הוא שמו. והוא בחינת כח הדבור שבאדם בבחינת (בראשית ב') ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא. וכל השמות כולם מתגלים רק על ידי המאמרות המתגלים. אבל בהמאמר סתום שם הכל בהעלם גדול כי הוא למעלה מכל השמות. ועל כן טען משה ואם אין שאי אפשר לישא חטאתם ולמחול להם מתוקף הדין על ידי עוצם חטאם שגרמו להעלים הרחמים כל כך. כי עיקר הדין מבחינת ההעלמה וההסתרה הנ"ל שהוא בחינת תוקף הצמצום שמשם עיקר הדין כידוע. על כן טען משה ואם אין כי גברה ההעלמה וההסתרה כל כך, על כן מחני נא מספרך וכו'. כי אני מבטל עצמי לתוך שורש ההעלמה וההסתרה ששם למעלה מכל השמות כנ"ל. ועיקר התיקון תמיד הוא לגלות ההסתרה להמשיך מבחינת אי"ה בראשית מאמר סתום הנ"ל את כל המאמרות המתגלים להוציאם מההעלם אל הגילוי לגלות שמו וכבודו יתברך בבחינת (תהלים ע"ב) עושה נפלאות לבדו. זה בחינת כתר בראשית מאמר סתום. (שם) וברוך שם כבודו לעולם שצריכין להמשיך משם התגלות שם כבודו על ידי המאמרות המתגלים הנמשכין משם, שעל ידם מאירין כל השמות שעל ידי זה נתגלה כבודו יתברך עד שיתקיים (שם) וימלא כבודו את כל הארץ וכו'. וזה כל עבודת האדם על ידי תורה ומצות. אבל עתה שחטאו כל כך עד שאין אתה רוצה להמחול להם מתוקף התגברות ההעלמה על כן מחני נא מספרך וכו'. שאינו רוצה שום חיות הנמשך מהמאמרות המתגלים שמשם כל השמות שהם החיות כנ"ל רק אני מרוצה להיות נכלל תמיד בבחינת איה הנ"ל בבחינת המאמר סתום הנ"ל. כי אני מרוצה לחפש ולבקש שם רחמנותך לעולם עד שתשא חטאתם. ואם אין אהיה נשאר שם בבחינת הבקשה והחיפוש של המאמר סתום ולא אצא משם לעולם שזהו בחינת מחני נא. כי שם בהמאמר סתום אין שייך שום שם כלל כנ"ל. היינו כי היה חזק בדעתו שבודאי יש רחמים אצלו יתברך שעל ידים יהיה מוחל להם גם חטא העגל, רק שאי אפשר למוצאם מגודל ההעלמה הנ"ל שמשם עיקר הדין כנ"ל. על כן אמר שהוא מרוצה לירד לתוך תוקף ההעלמה ולבקש שם רחמיו תמיד שהם בחינת התגלות שם כבודו. כי הדין הוא בחינת העלמת שמו וכבודו כידוע. והוא מרוצה להיות נשאר שם שזהו בחינת מחיית השם בחינת מחני נא. היינו שיהיה נשאר שם ויבקש ויחפש בבחינת אי"ה הנ"ל תמיד, ועל ידי זה דייקא נתרצה לו השם יתברך וגילה לו י"ג מדות של רחמים שזכה להוציא מההעלם אל הגילוי רחמים רבים כאלה שאינם כלים לעולם. והכל על ידי תוקף הבקשה והחיפוש בבחינת אי"ה הנל שנתרצה להיות מחפש ומבקש לעולם וכנ"ל:

אות ז

וזה בחינת שבירת הלוחות. כי עשרת הדברות שבלוחות שהם כלל התורה כולה הם בחינת המאמרות המתגלים. אבל שם בבראשית מאמר סתום הכל בהעלם ובהסתר. רק שבאמת משם דייקא נמשך כל התורה שהם כל העשרת הדברות שהם בחינת עשרה מאמרות וכו'. ועל כן כשחטאו ישראל והבין שכל תקונם לבקשו יתברך בבחינת אי"ה הנ"ל עד שיזכו לעלות לבחינת מאמר הסתום כנ"ל, על כן שבר את הלוחות הם העשרת הדברות כלל התורה. כי ביטל את עצמו מכל וכל, וסילק ממנו כל החכמות הכלולים בשבעים פנים של תורה והפיל את עצמו למקום ירידת ישראל על ידי עונותיהם שזהו סוד נפילת אפים העלמת הפנים וכו' כנ"ל. ועל ידי זה דייקא היה כל התיקון. והשם יתברך שיבח אותו על זה ואמר לו יישר כחך דייקא ששברת (בבא בתרא י"ד) יישר כחך דייקא. כי בודאי הוא כח גדול ועעצום לבטול בכחו עד שיפיל את עצמו כל כך לסלק ממנו כל הפנים של התורה שהוא בחינת שבירת לוחות. כי משה הוא בעצמו התורה וכשהשליך את הלוחות מידיו ושברם הרי הוא כאלו הפיל והשליך את עצמו משמים לארץ. והכל בשביל טובות ישראל כי היה חזק בכחו שדייקא על ידי זה על ידי הירידה הגדולה שהפיל והוריד את עצמו על ידי שבירת הלוחות על ידי זה דייקא יעלה בתכלית העליה. כי יחפש ויבקש כל כך אי"ה וכו' כנל עד שיעלה לשם בבחינת ירידה תכלית העליה וכנ"ל. ובעוצם כחו זכה לזה וחזר וקבל את הלוחות שניות והמשיך י"ג מדות של רחמים שעל ידי זה הורה דרך תשובה לנצח. שבכל עת שיפלו לעונות ח"ו יהיו חזקים לחפש ולבקש אותו יתברך מכל מקום שהם בבחינת אי"ה הנ"ל, ועל ידי זה יתהפך להם הירידה לעליה גדולה רק שיהיו חזקים בזה לחפש ולבקש תמיד יהיה איך שיהיה אפילו אם יעבור עליו ימים ושנים בזה. בפרט באריכת מרירת הגלות הזה שהתגברה ההסתרה וההעלמה מאד מאד בבחינת ואנכי הסתר אסתיר את פני וכו'. על כן עיקר התקנה והתקוה הוא רק על ידי דרך הנ"ל לחפש ולבקש תמיד בבחינת איה וכו' וכנ"ל:

אות ח

וזה בחינת (בראשית י"ב) לך לך מארצך וכו'. אל הארץ אשר אראך. ופירש רש"י ולא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר וכו'. וכן על אחד ההרים אשר אומר אליך. וכן וקרא עליה את הקריאה וכו'. כל זה הוא בחינת מה שכתוב בסוף התורה הנ"ל שגם על גדולי הצדיקים עובר בחינה זאת שקודם כל תורה מוכרח לעבור דרך אלו הבלבולים וספיקות שהם בחינת לבי סחרחר וכו' וכו' כמו שכתוב שם. וזהו בחינת הנ"ל מה שהשם יתברך לא גילה לאברהם את הארץ מיד כדי שיצטרך לחפש ולבקש אחר רצונו היטב. וזה עיקר הנסיון שלו וכן של כל הצדיקים. וכמו ששמעתי מפיו הקדוש שבשעת הנסיון של כל האדם, אין האדם בדעתו בשלימות בענין הנסיון כי אם היה דעתו שלם בזה, לא היה לו נסיון כלל. וכל זה הוא ענין הנ"ל שהשם יתברך נסה את אברהם ולא גילה לו את הארץ מיד כדי שהיה נבוך ומסופק, ואף על פי כן ויחפש ויבקש אחר רצונו ועל ידי זה דייקא יזכה שהשם יתברך יגלה לו רצונו וירבה שכרו על ידי זה כי על ידי הבקשה והחיפוש יזכה לעליה גדולה וכנ"ל. וכן העקידה נאמר בו (שם כ"ב) על אחד ההרים וכו' וכן ביונה שנאמר בו (יונה ג') וקרא עליה את הקריאה. כי יונה לפי דעתו לא הוטב בעיניו שליחות זה לנינוה כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י יונה א') כי לא הבין עוצם רחמי השם יבתרך עד היכן הם מגיעים, על כן התעה אותו השם יתברך כמו שאמרו רז"ל לענין זה, הקדוש ברוך הוא מתעה את הצדיקים וכו'. ולא גילה לו מיד כדי שיחפש ויבקש הרבה, ועל ידי זה ישיג רצונו ומדת רחמיו המרובים שהוא יתברך מרבה להיטיב ורוצה בתשובה אפילו של אומות העולם מכל שכן של ישראל. ועל כן באמת כשהיה יונה במעי הדגה הודה להשם יתברך על ריבוי רחמיו כמו שכתוב שם מבטן שאול שועתי שמעת קולי וכו' ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך וכו' כל משבריך וגליך עלי עברו וכו' אך אוסיף להביט אל היכל קדשך שכל זה הוא ענין הבקשה והחיפוש הנ"ל, שגם מבטן שאול ממש צריכין לצעוק אל ה' כמו שמעתי מפיו הקדוש שאמר בזה הלשון שעיקר הוא מבטן שאול שועתי היינו כנ"ל:

אות ט

וזה בחינת לקיחת שרה לבית פרעה שנסמך לזה. שהכל בבחינת הנ"ל שהצדקת הוכרחה לירד למקום טמא ומטונף כזה כדי שבעוצם כחה תבקש ותחפש גם שם את השם יתברך ועל ידי זה תעלה עם אברהם בעליה גדולה בבחינת (בראשית י"ג) ויעל אברם ממצרים. ועל ידי זה הכינה הצלה וישועה גדולה לישראל בגלות מצרים שעל ידי זה לא יכלה טומאת מצרים לשלוט בהם ויצאו משם על ידי עשר מכות שהכה את פרעה ומצרים שכל זה היה על ידי וינגע ה' את פרעה ואת ביתו כשלקח את שרה כמו שאמרו רז"ל. כי על ידי זה המשיכה דרך הנ"ל לישראל שבכל מקום שיהיו בגלות אפילו במקומות המטונפים מאד גם שם יבקשו ויחפשו בבחינת אי"ה וכו' כנ"ל ועל ידי זה יעלו משם כנ"ל. וזהו גם כן בחינת לקיחת אסתר לבית אחשורוש שאז צעקה אלי אלי למה עזבתני כמו שאמרו רז"ל (מגילה ט"ו). ועל ידי זה היה מפלת המן עמלק שהוא תוקף זוהמת הסטרא אחרא הכל בבחינת הנ"ל כדי להורות לישראל שגם במקומות המטונפים יצעקו אל ה' ויחפשו ויבקשו אותו. וכמו שעשו אז מרדכי ואסתר שכנסו את כל היהודים לזעוק הרבה לה'. וכן צריכין בכל דור ודור בכלליות ישראל ובפרטיות כל אחד ואחד לבקש תמיד את השם יתברך בכל מקום שהוא ולזעוק בכל עת להשם יתברך בבחינת מבטן שאול שועתי. ואל יתתיאש מן הצעקה ובקשה לעולם עד ישקיף וירא ה' משמים:

ענין קדושה דסידרא שהוא קדושת ובא לציון שאומרים בלשון הקדש ובלשון תרגום. ואז ממשיכין השפע למטה כמובא בכוונות. על פי מה שכתב רבינו ז"ל במאמר כי תצא למלחמה בליקוטי תנינא (סימן פ"ב) עיין שם היטב כל המאמר. כי יש בחינת כסדר ושלא כסדר. בחינת א"ב ותשר"ק, בחינת אחור וקדם וכו'. וזה אדם וחוה, כסדר ושלא כסדר הוי' במילוי אלפין גימ' מ"ה אדם. וחוה בחינת מלכות פה ותורה שבעל פה וכו'. וחוה לשון דיבור וכו', והכלל כשהולך לו לאדם שלא כסדר הוא מחמת שהוא מחלק בחינת מלכות לעצמו היינו שיש לו גדלות בחינת אנא אמלוך, ואז הולך לו שלא כסדר. כי הוא בתוך בחינת שלא סדר, היינו מלכות חוה תשר"ק. וכשזאת הבחינת חוה היא מקושרת להקדוש ברוך הוא היינו לבחינת אד"ם אזי הולך לו כסדר. כי באתר דאית דכר וכו'. ובחינת כסדר נקרא יו"ד וכו'. וכשמחלק הד' בחינות מלכות לעצמו אזי נעשה שלא כסדר, דוי וכו'. בחינת (ישעיה א') וכלל לבב דוי. כי כשהולך לו לאדם שלא כסדר זה לו מחלת לב כמו שכתוב (משלי י"ג) תוחלת ממושכה וכו'. וכשרואה אדם שהולך לו שלא כסדר ידע שיש לו גדלות וכו'. יעשה תשובה וישפיל את עצמו ויהיה לו בבחינת מ"ה וכו. ואז נחזר חוה לבחינת אדם לבחינת מ"ה ונעשה כסדר וכו'. כי עיקר חיות המלכות הוא בחינת מ"ה שהוא בחינת חכמה כ"ח מ"ה שהוא החיות של כל הדברים בחינת מה כחינו מה חיינו וכו'. כמו שכתוב (קהלת ז') החכמה תחיה. וזהו (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה. כשהארץ בחינת חוה מלכות מקושרת לה' אזי היא במלואה ובשלימות וכו' עיין שם כל זה היטב. ועיקר התשובה בחודש אלול. כי אז פתח משה דרך כבושה לילך בה. כי משה קשר עצמו אפילו להפחות שבפחותים ומסר נפשו עליהם וכו. גם בכל עליה ועליה מצא שם הקדוש ברוך הוא וכו'. בחינת אם אסק שמים שם אתה וכו'. וזה סוד כוונות אלול וכו'. עיין שם כל זה היטב:

וזה בחינת קדושה דסידרא שאומרים אחר התפלה. כי זה ידוע שהתפלה היא בחינת מלכות פה. בחינת אדני שפתי תפתח וכו'. ועיקר שלימות התפלה שמקשרין ומייחדין התפלה להשם יתברך באחדות גמור. כי מי שזוכה לתפלה כראוי בשלימות אזי התפלה היא אחדות הפשוט עם השם יתברך בבחינת הוא תהלתך והוא אלהיך כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר. ותפלה כזו נתקבלת בודאי בבחינת והיה טרם יקראו ואני אענה וכו'. ונתמלא בקשתו מיד בודאי. כי כשהתפלה נכללת בו יתברך, זה בחינת אשר שלא כסדר בחינת חוה מלכות בחינת תפלה נכלל בבחינת כסדר שהוא בחינת אדם דהינו בהקדוש ברוך הוא שאז נעשה הכל כסדר כנ"ל במאמר הנ"ל ואזי הולך להאדם כסדר דהיינו שנתמלא בקשתו היפך בחינת שלא כסדר חוה שהיא בחינת תוחלת ממושכה מחלת לב שאין נתמלא רצונו ובקשתו ח"ו שזה הוא בחינת שלא כסדר. אבל כשנכללת התפלה בו יתברך ונכלל בחינת תפלה מלכות שהוא בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר כנ"ל, אזי נעשה הכל כסדר ונתבטל בחינת שלא כסדר בחינת מחלת לב רק נתמלא כל משאלות לבו לטובה שזהו בחינת כסדר שהולך לו כסדר כרצונו ונתמלא כל משאלותיו בחינת (שם כ') ימלא ה' כל משאלותיך וכו'. אבל מי שאין זוכה שתהיה התפלה נכללת בו יתברך, וזה מחמת שמחשבות זרות שבתפלה, דהיינו פניות וגדלות שיש לו בתפלתו ח"ו שזה בחינת אנא אמלוך שאז מחלק ח"ו בחינת מלכות שלא כסדר לעצמו, ואזי הוא בבחינת שלא כסדר ואזי אין מנתקבל בתפלתו ולא נתמלא משאלתו כי נעשה לו שלא כסדר ח"ו שהוא בחינת תוחלת ממושכה וכו' כנ"ל דהיינו שאין נתמלא תפלתו ותוחלתו מחמת שהוא בתוך בחינת שלא כסדר על ידי שחלק בחינת מלכות לעצמו על ידי הפניות והגדלות שהיה לו בתפלתו שהוא בחינת אנא אמלוך כנ"ל. על כן צריך לעשות תשובה וישפיל את עצמו ואזי חוזר לבחינת מ"ה. ואזי חוזר שלא כסדר ונכלל בכסדר. ואזי נתמלא בקשתו והולך לו כסדר כנ"ל. וזהו בחינת קדושה דסידרא שאומרים אחר התפלה, להמשיך השפע כי כשרוצים להמשיך השפע שבאה על ידי התפלה דהיינו שיתמלא בקשתו וחפצו שהתפלל עליו אזי צריכים שיתבטל בחינת שלא כסדר. דהיינו שבחינת שלא כסדר יהיה נחזר ונכלל בבחינת כסדר כנ"ל. שעל ידי זה נתמלאין כל הבקשות וכו' כנ"ל. על כן אומרים אז קדושה דסידרא. ואזי נכלל שלא כסדר בבחינת כסדר. כי קדוש הוא בחינת חכמ"ה כמובא. וחכמה הוא בחינת מה כנ"ל. וזה בחינת (ירמיה ב') קדש ישראל לה' ראשית וכו' וכתיב (תהלים קי"א) ראשית חכמה. נמצא שקדש הוא בחינת חכמה שהוא בחינת מה אדם בחינת אתם קרויין אדם. היינו ישראל עם קדוש קרויים אדם שהוא בחינת מה בחינת חכמה כנ"ל, בחינת ישראל עלה במחשבה תחלה שהוא בחינת חכמה. כי המחשבה הוא בחינת חכמה כמובא נמצא שקדושה הוא בחינת חכמה מה אדם שזה בחינת כסדר וזה בחינת יוד מיני קדושה כמו שאמרו רז"ל. וזה בחינת אין קדושה בפחות מיוד. כי קדושה זה בחינת כסדר שהוא בחינת יוד כנ"ל במאמר הנ"ל. ואנו אומרים הקדושה אז בלשון הקדש ובלשון תרגום. לשון תרגום הוא בחינת שלא כסדר בחינת חוה שעיקר בנינה על ידי תרדמה. כמו שכתוב (בראשית כ') ויפל ה' אלהים תרדמה וכו'. תרדמה הוא כמספר תרגום כמובא. כי לשון הקדש ולשון תרגום שממנו יונקים השבעים לשונות הם בחינת כסדר ושלא כסדר. כי עיקר סידור הלשון הוא לשון הקדש שבו נברא העולם. וזהו הצירוף האמתי מסודר כראוי בחינת כסדר. אבל הצירופים שלא שאר לשונות הם בבחינת שלא כסדר, כי הם נקראים לשון עלגים ואין להם שלימות והם בבחינת שלא כסדר. כי צירופיהם אינם מסודרים כסדר הראוי מששת ימי בראשית בעת בריאת העולם כי סדר הבריאה היה רק על ידי לשון הקדש ועל כן אנו אומרים קדוש דסידרא בלשון הקדש ובלשון תרגום, כדי שיהיה נכלל בחינת תרגום בחינת שלא כסדר בתוך בחינת כסדר שהוא בחינת הקדושה בלשון הקדש שהוא בחינת כסדר בחינת חכמה וכו' בחינת קדוש. ובשביל זה נקרא לשון הקדש על שזה הלשון נכלל בבחינת כסדר שהוא בחינת קדוש כנ"ל. ועכשיו אנו כוללים גם לשון תרגום שמשם יניקת השבעים לשונות שהוא עיקר בחינת שלא כסדר בחינת תרדמה כנ"ל ונכלל הכל בבחינת קדש בלשון הקדש על ידי הקדושה שאומרים בלשון הקדש ובלשון תרגום כנ"ל. ועל כן אז נמשך השפע ונתמלא כל משאלות לבנו לטובה על ידי שנכלל שלא כסדר בתוך בחינת כסדר כנ"ל. ועל שם זה נקרא קדושה דסידרא, דסידרא דייקא. כי עיקר קדושה זו כדי שיהיה נעשה הכל כסדר כנ"ל, כדי שיתמלא אזי משאלות לבנו שזהו בחינת ירידת השפע בעת שאומרים קדושה דסידרא כנ"ל:

וזה בחינת שלש קדושות כנגד בחינת שלשה אלפין שיש בשם מ"ה שהוא בחינת אדם. וזה בחינת קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתי'. קדיש על ארעא וכו'. זה בחינת התשובה הנ"ל במאמר הנ"ל שהוא בבחינת אם אס שמים שם אתה ואציעה שאול הנך כנ"ל במאמר הנ"ל, שזהו בעצמו בחינת קדיש בשמי מרומא עילאה קדיש על ארעא וכו'. וזה מלא כל הארץ כבודו. בחינת לה' הארץ ומלואה שממשיכין קדושה עלינו על בחינת מלכות שהוא בחינת ארץ. ועל ידי זה הוא במלואה ובשלימות כנ"ל. כי מלכות בחינת ארץ נכלל בבחינת כסדר בחינת אדם בחינת קדוש כנ"ל:

וזה בחינת אשרי שאומרים מקודם. דהיינו תהלה לדוד שנתייסד על פי א"ב שכלולים בו הכ"ב אתוון. כי תהלה לדוד זה בחינת מלכות פה כדי שתהיה נכללת בבחינת א"ב כסדר על ידי קדושה דסידרא כנ"ל:

וזה בחינת ובא לציון גואל ולשבי פשע וכו'. כי בציון ששם הבית המקדש וקדש קדשים שם כלולים כל היוד מיני קדושות שיש בארץ ישראל. ועל כן שם שער השמים שדרך שם עולין כל התפלות. כי העולם בכללו נגד השם יתברך הוא בבחינת שלא כסדר בחינת תשר"ק בבחינת בתשרי נברא העולם. תשרי הוא בחינת תשר"ק כמובא. כי כסדר זה בחינת מ"ה. והעולם הוא בחינת יש שהוא בחינת שלא כסדר. כי הנהגת העולם על ידי בחינת מלכות שהוא בחינת שלא כסדר, ועיקר חיות וקיום העולם על ידי שהעולם נכלל בקדושתו יתברך דהיינו על ידי ישראל קדושים שמקדשין עצמן ומקדשין את העולם ואז נכלל העולם בקדושתו יתברך ואז נכלל העולם בבחינת כסדר שהוא בחינת קודש, וזה עיקר החיות כנ"ל. כי עיקר החיות הוא על ידי בחינת כסדר כנ"ל במאמר הנ"ל, ועיקר קיום וחיות העולם על ידי ארץ ישראל ששם כל היוד מיני קדושות. כי יש קדושה למעלה מקדושה כמו שאמרו רז"ל ההיכל מקודש ממנו וכו'. עד לפני ולפנים שהוא קדש קדשים הוא האבן שתיה שהוא הקדושה העשירית העליונה מכולם, ושם כלולים כל היוד מיני קדושות. והאבן שתיה היא הנקודה שממנה הושתת העולם והנקודה אין בה תפיסה והיא בבחינת מ"ה. כי זאת הנקודה שכלולה מיוד מיני קדושות נכללת בבחינת מה שהוא בחינת חכמה קדש. ועל כן עיקר עליית התפלות הם דרך האבן שתיה. כי דרך שם נכללין התפלות בחינת שלא כסדר בבחינת מה כסדר כנ"ל. וזה שמזכירין בקדושה דסידרא קדושת ציון בחינת ובא לציון גואל, כי עיקר כלליות שלא כסדר בבחינת כסדר שזהו בחינת קדושה דסידרא הוא דרך ציון ששם האבן שתיה שדרך שם עולין כל התפלות על ידי הנקודה של האבן שתיה שנכללת בבחינת מ"ה בבחינת קדוש. כי שם כלולין כל היוד מיני קדושות כנ"ל. וזהו ובא לציון גואל. כי עיקר בחינת כסדר יהיה בעת ביאת הגואל צדק במהרה בימינו. כי עכשיו מתנהג הכל שלא כסדר כי ישראל למטה בשפלות והאומות הגם בגדולה שלא כסדר הראוי. אבל כשיבא משיח יהיה הכל כסדר, שישראל יהיו למעלה. וכן בין ישראל בעצמן כל מי שמקורב יותר אל השם יתברך באמת יהיה למעלה בגדולה וטובה. לא כמו שמתנהג עכשיו שלא כסדר. נמצא שעיקר בחינת כסדר יהיה בעת שיבא לציון גואל כנל. ועל כן מזכירין ובא לציון גואל בקדושה דסידרא כדי לעורר התנוצצות משיח כדי להמשיך גם עכדיו בחינת כסדר היינו שפע ברכה וטובה כנ"ל:

(ושארי הלכות המדברים מעניני קדושה דסידרא, נכלל כל אחד ואחר בהלכות נפילת אפים):

באדיבות אתר ויקיטקסט