אות א

על הריח מברך לפניו ואינו מברך לאחריו כלל. על פי המאמר תקעו בחדש שופר (בלקוטי תנינא סימן א). מבאר שם שכשאוחזין בתפלה אזי אין צריכין לרפואות כלל, כי התפלה היא בחינת דבר ה'. שהוא שרש כל הכחות של כל העשבים והצמחים. ושם בהשרש הכל אחד, כי שנוי הכחות הוא רק למטה. ועל כן כשאוחזין בתפלה אין צרך כלל ברפואות, כי אין חלוק כלל בין רפואות ובין לחם ומים. ויכולין להתרפאות על ידי לחם ומים כמו על ידי רפואות. כי שם בבחינת תפלה שהיא דבר ה' שהוא שרש הכל שם נכללין ונשרשין כל הכחות יחד. ומי שהוא בבחינה זו, דהינו בחינת דבר ה', בחינת תפלה שהיא שרש הכל, יכול להמשיך כחות הרפואה לתוך לחם ומים ויתרפא על ידי לחם ומים וזה בחינת ועבדתם וכו' וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך. שעל ידי תפלה דבר ה' יברך את לחם ומים ועל ידם והסרתי מחלה כי יתרפא על ידם כנ"ל כי כחות הרפואה נמשכין לתוך לחם ומים כנ"ל, כי כשאדם מתפלל על איזה דבר. אזי מחיבים כל הכחות של כל העשבים והצמחים להחזיר כחם לתוך התפלה שהיא דבר ה' שהיא שרשם העליון. ואזי חוזרים ונמשכים כחות הרפואה לתוך מאכל ומשקה שהוא אוכל ושותה ואפלו בלחם ומים כנ"ל. וזה בחינת התנוצצות משיח, כי כל דבר נשתנה במראה טעם וריח. ועקר יניקת הנשמה מהריח. בבחינת כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף הוי אומר זה הריח. ומשיח הוא בחינת חטם, בחינת רוח אפינו משיח ה' ומקבל כל התפלות שהם בחינת ריח חטם וכו' וכו':

אות ב

והנה הברכה שמברכין על כל דבר הוא בחינת דבר ה'. ועל ידה נתעלה ונתרומם הדבר שאוכל ושותה למעלה לשרשו כנודע . שזהו עקר הברכה להגביה ולהעלות המאכל שאוכל לשרשו העליון, כי הברכה שהיא דבר ה' היא היא שרשו כנ"ל. נמצא כשאנו מברכין על מה שאנו אוכלין ושותין אין אנו צריכין עוד לרפואות, כי הברכה היא בחינת תפלה, כי התפלה היא גם כן ברכות והודאות לשמו הגדול יתברך, הינו בחינת דבר ה' שהוא השרש העליון כנ"ל. וכשנתעורר השרש העליון בחינת דבר ה' אזי הדבר חוזר לשרשו העליון ששם כלולין כל הכחות כלם. ועל כן אין אנו צריכין עוד לרפואות, כי יכולין להמשיך כחות הרפואה לתוך המאכל והמשקה שאוכל ושותה על ידי דבר ה' כנ"ל. וזהו בחינת וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך. וברך ממש, הינו בחינת הברכה שעל ידה נתברך המאכל כנודע ואזי והסרתי מחלה מקרבך כנ"ל. כי נמשכין כל כחות הרפואה לתוך אותו הדבר שאוכל ושותה כנ"ל:

אות ג

וזה בחינת ברכה ראשונה וברכה אחרונה, כי על ידי ברכה ראשונה נתרומם ונתעלה הדבר שאוכל לשרשו העליון לבחינת דבר ה' כנ"ל. כי זה ענין כל הברכות הראשונות שמברכין על כל דבר, שעקר הברכה היא שמזכירין בברכה שה' יתברך ברא אותו הדבר. הינו שהכל יוצא משרש העליון מבחינת דבר ה' כנ"ל ועל ידי זה חוזר הדבר לשרשו העליון כנ"ל. נמצא, כשאוכלין על ידי ברכה כראוי. אזי אוכל משלחן גבה מבחינת השרש העליון ששם כלולים כל הכחות. ואחר כך אנו חוזרים ומברכים ברכה אחרונה כדי לחזר ולהמשיך על ידי הכחות שאנו צריכין לתוך גופו, כגון מי שצריך לרפואה או כיוצא. אזי אחר אכילתו שאז מתחילים המאכלים להתחלק בתוך הגוף. ולתן חיות וכח לאיברי הגוף. אז אנו מברכין ברכה אחרונה. כדי להמשיך על ידה משרש העליון מבחינת דבר ה' את הכחות שאנו צריכין להם. כגון רפואה לכל אחד כפי מה שצריך, כי זהו עקר ברכה אחרונה שכל נסח ברכות האחרונות הם כלם ההודאה על המשכת המזון להחיות לתוך הגוף. כמו שאנו אומרים בברכה בורא נפשות: בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי וכו'. נמצא, שעקר הברכה על חיות הנפשות מה שהמזון מחיה ונותן כח להגוף. ועל כן הכונה כנ"ל להמשיך הכחות של רפואה וחיות שהוא צריך על ידי המזון הזה שאוכל ואף על פי שקרוב לודאי שלא אכל מה שצריך לו על פי רפואה, כי בודאי רב האכילות הם שלא על פי רפואה אף על פי כן על ידי הברכה שהיא דבר ה' על ידה יכולין להמשיך כחות הרפואה שהוא צריך. על ידי אותו המאכל שאכל. אף על פי שאינו מסגל לזה על פי רפואה וכנ"ל. בבחינת וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה וכו' כנ"ל. וזהו שאומרים בורא נפשות וכו'. על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי וכו'. הינו שה' יתברך מחיה עם כל מה שברא יהיה מה שיהיה נפש כל חי. אף על פי שעל פי חכמת הרפואה אין אותו הדבר מסגל לאדם זה לפי טבעו, אף על פי כן ה' יתברך מחיה נפש כל חי עם כל מה שברא, כי עם כל דבר ודבר שברא ה' יתברך יהיה מה שיהיה. הוא מחיה בו כל מיני הנפשות. וכל זה נעשה על ידי הברכה על ידי דבר ה' שעל ידה חוזר הדבר לשרשו העליון. ואחר כך חוזרין ונמשכין כחות הרפואה לכל אחד ואחד מה שצריך. על ידי כל דבר שבעולם כנ"ל. וכן ברכת המזון הוא גם כן על דרך זה. שהברכה היא גם כן לברך המזון שבמעיו. להמשיך מזון ושביעה וכח לאיברי הגוף, כמבאר בנסח הברכה. וזה שאנו אומרים בו פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, הינו שאנו מודים ומבקשים שישביע לכל חי רצונו, דהינו לכל אחד ישפיע הכח שצריך כנ"ל. על ידי דבר ה' כנ"ל. שעל ידו נמשך כל מיני כחות שצריך כל אחד ואחד על ידי כל מאכל וכל משקה כנ"ל:

אות ד

ועל-כן על הריח אין צריך ברכה אחרונה רק ברכה ראשונה לבד, כי הריח הוא דבר ה' שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף, נמצא, שאין כחות הריח נמשכין ונתחלקין באיברי הגוף, כי אין נהנה ממנו. רק הוא הנאת הנשמה. והנשמה אין בה בעצמה התחלקות הכחות, כי הנשמה בעצמה היא בחינת עצם פשוט בחינת דבר ה' שאין בה שום שנוי כח חס ושלום. ועל כן בודאי אין צריכין לברך ברכה אחרונה על הריח כי עקר הברכה אחרונה היא בשביל כדי לחזר ולהמשיך לתוך הגוף אותו הכח שצריך כנ"ל אבל הריח אין כחותיו נמשכין לתוך הגוף שמשנה בכחותיו רק הוא מהנה הנשמה שאין בה שום שנוי כח כנ"ל. ועל כן תכף שמברכין ברכה ראשונה על הריח שעל ידו עולה הדבר ונתרומם מגשמיותו וחוזר לשרשו העליון. בחינת דבר ה' כנ"ל. ואזי ממילא הוא מחיה את הנשמה שהיא גם כן בחינת דבר ה' שאין בה שנוי כחות כנ"ל. ואף ברכה ראשונה הכרחו רבותינו זכרונם לברכה לבקש למוד שמברכין על הריח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מנין שמברכין על הריח? שנאמר כל הנשמה תהלל וכו'. איזהו דבר שהנשמה וכו' זה הריח. כי הינו יכולין לומר שאין צרך כלל לברך על הריח. מאחר שהריח הוא בחינת חיות הנשמה, בחינת תפלה, בחינת דבר ה', כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל. ואם כן למה לנו לברך? בשביל להחזירו לבחינת דבר ה'. מאחר שהריח בעצמו הוא בבחינת דבר ה', כי הוא חיות הנשמה בחינת תפלה כנ"ל. אך באמת אף על פי כן מאחר שעל כל פנים אם שהוא בחינה גבה מאד כנ"ל. עם כל זה הוא מלבש בדבר גשמי. על כן בהכרח לברך ברכה ראשונה. כדי להחזירו לשרשו העליון כנ"ל. וזה שדיקו רבותינו זכרונם לברכה ואמרו: איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף? זה הריח. הינו שאף על פי שרק הנשמה נהנה ממנו ולא הגוף. שמחמת זה היינו אומרים שאין צרך לברך כנ"ל, אף על פי כן מורה לנו הפסוק: כל הנשמה תהלל יה שצריכין לברך על הנאת הנשמה גם כן כנ"ל. אבל ברכה אחרונה בודאי אין צריכין לברך, כי אין צריכין לחזר ולהמשיך כח פרטי לתוך גופו. כי הריח הוא רק חיות הנשמה שהיא עצם פשוט כנ"ל:

אות ה

ועל-פי זה מובן היטב מה שמברכין על הבשמים במוצאי שבת בהבדלה. כי זה מורה על התנוצצות משיח שמתחיל להתנוצץ במוצאי שבת כידוע . כמו שאנו אומרים אליהו הנביא וכו' במהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד. כי בשבת אין בן דוד בא. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין מג) ועל כן במוצאי שבת מתחיל התנוצצות של משיח, כי אז יכול לבוא. ועל כן מברכין על הבשמים, כי הריח הוא בבחינת התנוצצות משיח שהוא בחינת חטם, בחינת תפלה, כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל. כי שבת הוא בחינת דבר ה' שהוא שרש העליון שכלם מקבלים ולווים ממנו, כי שבת הוא נקדה הפנימית. שכל ששת ימי המעשה עם כל הנבראים שבהם כלם מקבלים חיות מבחינת שבת שהוא שרשם וחיותם כנודע . בבחינת ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: מה היה העולם חסר מנוחה? בא שבת בא מנוחה. ואיתא שעל ידי זה בעצמו נשתכלל ונגמר כל מעשה בראשית. כי עקר חיותם וקיומם על ידי מנוחה של שבת שהיא הנקדה הפנימיות המחיה הכל. בחינת דבר ה' בבחינת ודבר דבר שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חל. כי דבור של שבת קדש הוא בחינת דבר ה', בחינת לשון הקדש שבו נברא העולם. וזה שאומרים בשבת: שבת היא מלזעק ורפואה קרובה לבוא. כי שבת שהוא בחינת דבר ה', בחינת השרש העליון כנ"ל. ועל ידי זה נמשכין כל הרפואות ממילא כנ"ל. וזהו: שבת היא מלזעק. כי בשבת אין צרך אפלו לתפלה, כי רפואה קרובה לבוא בשבת ממילא על ידי שבת בעצמו. שהשבת בעצמו הוא בחינת דבר ה' כנ"ל. ועל כן באמת אין מרבין בתפלה בשבת, כי שבת בעצמו הוא בחינת דבר ה' כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על שבת: לוו עלי ואני פורע. 'לוו עלי' דיקא, כי שבת שהוא בחינת דבר ה', שהוא בחינת המלוה הגדול שכלם מקבלים ולווים ממנו, כמבאר היטב במאמר הנ"ל, עין שם היטב. ועל כן לכבוד שבת בודאי ראוי ללוות, כי שבת הוא בטוח גדול מאד. מאחר שהוא בעצמו המלוה הגדול שהכל מקבלים ולווים ממנו כנ"ל. ועל כן במוצאי שבת כשהשבת נסתלק ומתחילין ששת ימי החל שבהם שנוי הכחות, כי כל הכחות משנים ופעלות משתנות הם בבחינת ששת ימי החל. ושבת היא בחינת דבר ה' שהוא שרש העליון הכלול מכל הכחות ואין בו שנוי כידוע. ועל כן במוצאי שבת כשמתחילין הששת ימי החל כחות משתנות, אזי תכף אנו מתקנין תקון גדול על ידי הריח של בשמים של מוצאי שבת. והריח הוא חיות הנשמה בחינת תפלה, בחינת דבר ה' כנ"ל. ובזה אנו מחיין את הנפש שנחלשה על ידי שנסתלק השבת שהוא בחינת דבר ה', כי על ידי הריח שהוא בחינת תפלה, בחינת דבר ה' אנו מחיין הנפש שהוא גם כן דבר השם כנ"ל. ואנו מכונין עצמנו שקדם כל ההנאות של מאכל ומשתה של ששת ימי החל שהוא שנוי כחות כנ"ל אנו מתחילין קדם כל עם הנאת הריח שהיא הנאת הנשמה, שהיא בחינת דבר ה' כנזכר לעיל. כדי לקשר גם ששת ימי החל בבחינת דבר ה', בבחינת שבת. וזה בחינת התנוצצות משיח כנ"ל, כי בשבת אין בן דוד בא, כי אף על פי שכל בחינת משיח, דהינו שיהיה הכל חוזר ונכלל בשרשו העליון כמבאר שם, זהו בעצמו בחינת שבת כנ"ל. עם כל זה הוא מכרח לבוא בששת ימי החל דיקא, כי משיח יבוא לברר ולהשלים תקון וברור כל העולמות כידוע שגמר הברור והתקון יהיה על ידי משיח. ועל כן הוא מכרח לבוא בששת ימי החל. שהם בחינת עולם הזה שאז יש ברור, כי בשבת בחינת עולם הבא אין ברור. ועקר בחינת משיח המבאר שם במאמר הנ"ל. הוא בחינת לברר ולהעלות כל שיח השדה וכל כחותם לשרשם העליון, דהינו בחינת להעלות ששת ימי החל שהם בחינת שנוי כחות לתוך בחינת שרשם בחינת שבת. נמצא, שצריך דיקא לבוא בחל בעולם הזה לתקן ימי החל העולם הזה בבחינת שבת בבחינת עולם הבא. ועל כן במוצאי שבת בהבדלה שמסתלק השבת ומתחילין ימי החל אזי באותו השעה אנו מברכין על הריח שהוא בבחינת שבת, בחינת דבר ה', בחינת תפלה, בחינת משיח. כדי לתקן ששת ימי החל לכללם בקדשת שבת בבחינת דבר ה', בבחינת תפלה שהיא בחינת ריח. וכל זה הוא בחינת התנוצצות משיח שיבוא במהרה בימינו, אמן:

באדיבות אתר ויקיטקסט