אות א

[עריכה]

ענין ברכת שהחינו עקר שהחינו ברגלים. כמבאר בגמרא . וחכמים הוסיפו עוד אפלו א פרי חדש, כמו שאיתא אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. וכן על כל הטובות והשמחות מברכין שהחינו:

כי איתא במאמר וביום הבכורים של רב יהודא הנדואה משתעי (בלקוטי תנינא סימן ד) שעל ידי יום טוב נתגלה הרצון. שזה בחינת מקרא קדש. שהיום טוב קורא ומכריז את הרצון שהכל ברצונו ואין חיוב הטבע כלל וכלל עין שם. ועל ידי זה נעשה שמחת יום טוב וכו' עין שם:

וזהו בחינת ברכת שהחינו שמברכין ביום טוב אחר הקדוש, אחר שמקדשין את היום טוב בבחינת מקרא קדש זכר ליציאת מצרים שאומרין בקדוש. כי עקר המקרא קדש הוא על ידי זכר ליציאת מצרים שאז עשה עמנו אותות נוראות. ולזכרון אותן האותות שעשה עמנו אז ביציאת מצרים, אנו עושין הימים טובים, ועל ידי זה הם בחינת מקרא קדש, דהינו שהם קוראין ומגלין את הרצון על ידי האותות נוראות שעשה עמנו באותן הזמנים בשעת יציאת מצרים. ועין היטב במאמר הנ"ל ותבין הדברים היטב. ועל כן ביום טוב אחר הקדוש אנו מברכין שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, כי הברכה זו שיכת שפיר ליום טוב שהוא התגלות הרצון. ועל ידי זה נעשה שמחת יום טוב כמו שמבאר שם. וזהו שהחינו וכו', כי עקר החיות הוא רק על ידי התגלות הרצון, כי כשיודעין שהכל ברצונו יתברך ואין שום טבע כלל, אזי יש חיות כי אזי החיים חיים. וכמו ששמעתי מרבנו נרו יאיר שמי שאין לו אמונה ונטה אחר חכמות הטבע אין חייו חיים. כי אין לו שום נחת רוח, מאחר שהולך בלי ה' יתברך ובלי השגחה. כי העולם מלא יסורים, ומי שהוא מאמין בו יתברך שהכל ברצונו, אז יש לו חיים, כי כשיש לו טובה בודאי טוב, ואפלו כשחס ושלום להפך גם כן טוב. כי מאחר שיודעין שהכל מאתו יתברך, כל מה דעביד רחמנא לטב עביד . ואין שום רע בעולם כלל, רק הכל טוב מאחר שמאמינים שהכל מאתו יתברך. אבל מי שהוא כופר חס ושלום ותולה הכל בחיוב הטבע וכאלו הכל מתנהג על פי טבע חס ושלום אין חייו חיים כלל. כי תכף כשבא עליו איזה דבר שלא כרצונו, תכף אין לו חיים כלל כי אין לו במה לנחם עצמו. וגם כל הטובות של עולם הזה אינם כלום, כשאין מאמין בהתכלית הטוב. אבל כשמאמין בו יתברך שהכל ברצונו יתברך, אפלו כשעובר עליו מה שעובר חס ושלום, הוא מנחם עצמו שאף על פי כן יהיה הכל לטובה. כי ה' יתברך ירחם עליו וייטיב אחריתו כנ"ל. נמצא שעקר החיים הוא רק כשמאמינים ברצונו יתברך. וזהו שאנו מברכין ביום טוב שהוא התגלות הרצון, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, כי עקר החיות תלוי רק בזמן הזה שהוא יום טוב שהוא התגלות הרצון, כי על ידי זה יש חיות וחייו חיים כנ"ל:

וכן על כל דבר שמחה הבאה לאדם כגון פרי חדש או מלבוש וכלים חדשים וכיוצא מברכין שהחינו וכו', כי אנו מאמינים שהכל רק על ידי רצונו יתברך. ומאחר שהכל רק על ידי רצונו יתברך, אזי יש שמחה וחיות כנ"ל, כי אם לאו אין שמחה וחיות כלל אפלו מן הטובה. כי היא טובה עוברת ואין לה שום קיום כלל. רק כשמאמינים שהוא על ידי רצונו יתברך אזי יש שמחה על שה' יתברך מגדיל חסדו וטובו עמנו. ואזי החיים חיים. וזה שאנו מגלין את הרצון ומברכין שהחינו על זה. להורות ולגלות שעקר החיות על ידי התגלות הרצון. וזהו שהחינו וכו' לזמן הזה. שבא שמחה חדשה שאנו תולין הכל ברצונו יתברך ומברכין אותו יתברך על זה. וזהו בעצמו חיותנו וקיומנו. כי עכשו שאנו שמחין על הטובה ומברכים ומודים אותו יתברך על זה. כי אנו מאמינים שהכל ברצונו יתברך. על כן עתה יש לנו חיות. כי עתה חיים חיים כנ"ל. ועל כן בהברכה עצמה אנו מזכירין זאת. וזהו שהחינו וכו' לזמן הזה כנ"ל. כי עקר החיות תלוי בזה שאנו מאמינים שהכל ברצונו כנ"ל:

באדיבות אתר ויקיטקסט