דע שחלי הקדחת, רחמנא לצלן, בא על ידי מה שאדם אוכל אכילה יתרה, כי כשאוכל יותר ממה שצריך הוא בחינת מאכל בהמה, כי גדר האדם לאכל רק כפי מה שצריך, וכשאוכל יותר הוא מעשה בהמה, שאוכלת ולועסת כל היום, ועל ידי זה בא קדחת, רחמנא לצלן, וכן כשנזדמן להאדם בתוך מאכלו ניצוצות שלא נתבררו עדין ממאכל בהמה למאכל אדם, על ידי זה בא גם כן חלי הנ"ל. (אם לא מי שהוא אדם גדול מאד שיכול לדלג ממדרגה שלמה ולהעלות המאכל למעלת מדבר): כי כשאוכל מאכל בהמה כנ"ל, נמצא שיוצא מגדר אדם לגדר בהמה, וזה בחינת (תהלים ס"ו): "הרכבת אנוש לראשנו". הינו שגדר אנושי למעלה ממנו, כי הוא למטה מגדר אדם, כי ירד לגדר בהמה כנ"ל, אזי באנו באש ובמים זה בחינת חלי הקדחת, רחמנא לצלן, שהוא אש ומים חמימות וקרירות. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (באבות דרבי נתן פרק א ובתנא דבי אליהו רבא פרק ל"א שם איתא לשון זה): 'בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון ואכלת את עשב השדה נזדעזעו איבריו. אמר: אני וחמור נאכל באבוס אחד', 'נזדעזעו איבריו', זה בחינת חלי הקדחת, שבא על ידי אכילת עשב השדה על ידי מאכל בהמה כנ"ל. וזה שאמרו 'כיון ששמע בזעת אפך תאכל לחם נתישבה דעתו', כי חלי הקדחת זה בחינת פגם הדעת, כי עקר הדעת הוא על ידי חבור אש ומים, וזה כיון ששמע בזעת אפך וכו'. כי רפואת החלי הנ"ל הוא על ידי זעה, ועל ידי זה נתישבה דעתו, הוא בחינת מה שנתרפא מחלי הנ"ל, שהוא שלמות הדעת כנ"ל:
באדיבות אתר אור הגנוז – ברסלב
