ע"פ המבואר לעיל (בה' נזקי שכינים הלכה א') שצריך לעשות הרחקה בין אילני השדה שהם בחי' העשירות ששם שורש הנפשות כנ"ל וע"כ תקנו חז"ל לעשות הטוב והישר שבעל המצר קודם ליקח השדה הסמוכה לשדה שלו כדי שיהיו שדותיו יחד ולא יפסיק אחד באמצע. כי בוודאי ראוי כך שיהיו האילנות שהם משורש אחד במקום אחד ולקרב אותם בכל מה דאפשר ולא יפסיקו אילנות אחרים כדי שלא יכחישו זא"ז כנ"ל, ובזה עושין טובה גדולה לבעל המיצר שעי"ז כל שדותיו במקום אחד ואזי הוא מקבץ שרשי נפשו במקום אחד כי שורש הנפש בעשירות כנ"ל. וזה שאמר החכם הציליני מפיזור הנפש שלא יהיו נכסיו מפוזרין במקומות רבים כי בודאי זה הוא פיזור הנפש ממש כי שורש הנפש בהנכסים והעשירות כנ"ל. נמצא שעי"ז שהבעל מצרא קודם עי"ז מקבץ ביחד חלקי נפשו ביחד. וזה שארז"ל ועשית הטוב והישר ולמדו מכאן שבעל מצרא קודם כי ע"ז נאמר ועשית הטוב, הטוב דייקא כי זה עיקר הטוב שיהי' כולו אחד כמובא בדברי רבינו כ"פ שכולו אחד הוא כולו טוב. ועיקר שלימות הנפש כשהוא מכונסת ומקובצת עם כל חלקיה ביחד בבחי' כולו אחד כולו טוב. כי פיזור הנפש הוא בבחי' פיזור לרשעים שהוא בחי' נפשות עשו שהם נקראים נפשות רבים אבל כשמקבץ ומכנס חלקי נפשו ביחד זהבחי' כינוס לצדיקים בחי' נפשות יעקב שהם נקראים נפש אחד כשארז"ל כי הם מבחי' כולו אחד כולו טוב. וזה הטוב נעשה ע"י דינא דבעל מצרא קודם שעי"זמקבץ נכסיו ושדותיו במקום אחד ששם שרשי נפשו כנ"ל נמצא שמקבץ חלקי נפשו ביחד בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וזה ועשית הטוב כנ"ל:

וע"כ יעקב שהוא בתכלית האחדות כי היתה מטתו שלימה וכל הנפש הבאה לבית יעקב שבעים נפש בלשון יחיד כנ"ל, ע"כ נחלת יעקב נחלה בלי מצרים. כי נחלתו כולו אחד כי אין מי שפסיק ויעשה גבול ומיצר לנחלתו מאחר שנכלל נפשו בבחי' כולו אחד כולו טוב. כי המצרים הם רק מבחי' ריבוי כנ"ל אבל בבחי' כולו אחד כולו טוב אין שום מיצר וגבול כנ"ל. ובשביל זה תקנו דינא דבר מצרא כדי להרחיב גבולו ביותר כדי שיתקרב ויכלול ביותר בבחי' כולו אחד כולו טוב בבחי' ועשית הטוב כנ"ל. וע"כ יעקב שהוא בתכלית האחדות ע"כ נחלתו בלי מצרים לגמרי כנ"ל:

וזהו שכתוב בש"ע כשקונה מנכרי אין בו דינא דבר מצרא כי אמר לו לא ניחא לך דסליקת אריא מינך. כי בודאי זה הקונה השדה מהכרי עשה לו טובה גדולה טובה ממש כי הרחיב גבול ישראל שישראל כולם בכלל הם בבחי' כולו אחד כולו טוב בבחי' נפש יעקב כנ"ל. נמצא שעיקר המיצר הוא כשנכרי אצל גבולו שהוא עיקר המיצר כי הם מיצרי הקדושה אבל ישראל הם כולו אחד כנ"ל. נמצא שזה שסילק הנכרי מן המיצר עשה לו ממש אותה הטובה של דינא דבר מצרא. כי הרחיב גבול ישראל שלא יתערב זר ביניהם ויהי' בבחי' כולו אחד כנ"ל. ואדרבא אותה הטובה גדולה בודאי ביותר מדינא דבר מצרא שבין ישראל בעצמן כנ"ל וע"כ דיו בטובה זו כמו שארז"ל לא ניחא לך דסליקית וכו' כנ"ל:

גם זה עיקר הסתכלות של בעל השדה שמסתכל על האילנות להביאם אל התכלית שהוא כולו אחד כולו טוב כמבואר היטב במאמר ויאמר בעוז כו' ע"ש היטב. וכבר מבואר לעיל שהאילנות הם בחי' הנפשות ששרשם בעשירות כנ"ל, וע"כ תקנו רז"ל דינא דבר מצרא כדי להביאם לבחי' אחד וטוב שזה בחי' התכלית כנ"ל כי גם התכלית המבואר שם דהיינו שיהי' תפילתו בבחי' אחד. הואשייל לזה כי התפלה נקראת נפש כ"ש (שמואל א' א') ואשפוך את נפשי כו' ושורש הנפש בעשירות ועיקר העשירות הם השדות כמבואר לעיל כ"פ וכששדותיו במקום אחד שבזה מקבץ חלקי נפשו ביחד כנ"ל אזי התפילה היא ג"כ בבחי' אחד כי התפלה היא הנפש כנ"ל:

וזה בחי' צדקה קודם התפלה. כי צדקה מתקן הממון כמוא בדברי רבינו (סי' כ"ה). ותיקון הממון הוא שלא יהי' הממון בבחי' מרבה נכסים מרבה דאגה בבחי' פיזור הנפש שאזי מכלה הממון ימי חייו וממיתה אותו. וצדקה מציל מזה בבחי' וצדקה תציל ממות כי צדקה מקבץ נדחים דהיינו שמקבץ פיזור הנפש כשרז"ל אין הגליות מתכנסות אלא בצדקה כו'ו וכמובן מדברי רבינו במאמר גזילה (סי' סט) שצדקה הוא תיקון העשירות דקדושה ועיקר תיקון העשירות דקדושה שיהי' בבחי' אחדות היפך מרבה נכסים וכו' כנ"ל וע"כ נותנין צדקה קודם התפלה לתקן שרשי נפשו שיהי' בבחי' אחד ואזי יכולין להתפלל בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל:

באדיבות אתר ויקיטקסט