אות א
כל דבר מטלטל שהוא ביד האדם בחזקת שהוא שלו וכו' וישבע וכו' וכנ"ל:
על פי המאמר ויהי מקץ המדבר מזכרון (סי' נ"ד) ע"ש כי צריך לאדבקא מחשבתו בעלמא דאתי בכלל ובפרט כי בחי' רגלי הקדושה מלובשין בזה העולם בבחי' והארץ הדום רגלי כוו' והקב"ה מצמצם אלקותו ית' ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה וכנ"ל וצריך להגדיל דעתו בזה וכו' והמון עם נעשה אצלם כ"ז ממילא ע"י שינה וכו' ומשא ומתן. כי כל המו"מ הוא בבחי' נוטה שמים כיריעה כי בכל דבר יש בו נצוצות וצריך שישהא זה הדבר אצל זה האדם ששיכים אלו הניצוצות לחקלי נר"נ שלו ואח"כ יוצא לרשות אחר ששייכים הנצוצות לנר"נ שלו. ולפעמים חוזר הדבראליו וכו' ע"ש. ולבא לזכרון צריך לשמור עצמו מרע עין שהוא מיתת הלב וכו' ואפילו מי שאינו רע עין צריך ליזהר מכח המדמה שלא יטעה אותו עינו ע"י המדמה שמדמה לפעמים היפך האמת וכו' וזה בא ע"י לשון הרע וכו' כי נפגם הדעת ונפגם אהבה דקדושה בי' כהן וכו'. וזה בחי' שבע שני השבע ושבע שני הרעב וכו' ולהכניע המדמה הוא ע"י בחי' יד בחי' שמחה וכו' היינו בחי' מנגן ביד ללקט הרוח טובה מעצבות רוח כי עיקר פקדונות הרוחות הוא ביד בחי' אשר בידו נפש כל חי ורוח וכו' וזה בחי' ויוסף ישית ידו על עיניך וכו' ע"ש כ"ז היטב:
אות ב
והנה כל הבאים לדין וכופרים זה את זה, הנה זה שטוען שקר ומכחש בעמיתו ורוצה לגזול את חבירו הוא בחי' רע עין שעינו רעה בשל חבירו ורוצה לגוזלו וע"י הרע עין נפגם אצלו הזכון שהוא בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שהוא בחי' מו"מ באמונה. כי עיקר בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי דהיינו להעלות רגלי הקדושה לשרשם הוא ע"י מו"מ שע"ני נעשה בחי' נוטה שמים כיריעה שזה עיקר התכלית והשלימות. כי עיקר בחי' הרגלין הם מלובשין במו"מ כי הממון הוא בחי' רגלין גה"ל וע"כ ע"י מו"מ באמונה עי"ז מעלה בחי' רגלי הקדושה לשרשם שזהו בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. וע"כ נעשה ע"י המו"מ דייקא בחי' נוטה שמים כיריעה שזהו גמר התיקון של בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שהואבחי' זכרון. אבל עיקר הדבר שיעשה המו"מ באמונה כראוי כי בודאי כשמשקר ח"ו במו"מ א"א שיהי' נעשה התיקון הנ"ל ע"י מו"מ פגום ח"ו. ועיקר הדבר שיעשה מו"מ באמונהו עי"ז בעצמו נעשה היחוד הנ"ל של צדיק וכנס"י שהוא בחי' נוטה שמים כיריעה כי עיקר האמונה היא בחי' צדק כד אתחברת באמת כמובא בדברי רבינו ז"ל בשם הזוה"ק כ"פ. צדק כד אתחברת באמת שהיא בחי' אמונה. זהו בעצמו בחי' היחוד הנ"ל בחי' נוטה שמים כיריעה כידוע. וע"כ עיקר האמונההיא במו"מ דייקא כ"ש (שבת לא) נשאת ונתת באמונה כי על ידי המו"מ נעשה בחי' נוטה שמים כיריעה שזהו בחי' אמונה, צדק כד אתחברת באמת כנ"ל. וע"כ צריך האדם ליזהר מאד מאד לעשות מו"מ באמונה שהוא דבר גדול מאד מאד ונעשה עי"ז תיקונים ויחודים גדולים מאד למעהל בשורש נשמתו וזה עיקר עבודת האדם כל ימי חייו. כי עיקר עבודת האדם כל ימי חייו הוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי ועיקר בחי' זו בשלימות הוא ע"י מו"מ באמונה שהוא בחי' נוטה שמים כיריעה כנ"ל וע"כ אחר תיתת האדם שואלין אותו תיכף נשאת ונתת באמונה כי אז אחר הסתלקותו והנשמה רוצה לעלות לאדבקא בעלמא דאתי אבל לא כל אדם זוכה לזה כ"א מי שטרח בע"ש וכנ"ל. וכפום מה דאתדבק ואתמשך בר נש בהאי עלמא הכי משכין ל י' וכו' ה יינו מי שדיבק מחשבתו בעלמא דאתי בהאי עלמא שפילה זוכה שגם אחר מיתתו יתדבק מיד בעלמא דאתי, וכן להיפך ח"ו. וע"כ שואלין לו אז נשאת ונתת באמונה שהוא בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כנ"ל ואז הוא כדאי להתדבק ולעלות לעלמא דאתי גם אח"כ דהיינו אחר הסתלקותו:
אות ג
[עריכה]
נמצא כשאלו השני בעל דינין באים לדין וכופרים זה את זה ואחד מהם ודאי משקר וזה שמשקר הוא פגם במו"מ באמונה ופגם בבחי' הנ"ל בחבחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שהוא בחי' זכרון. והפגם בא ע"י בחי' רע עין שעינו רעה בשל חבירו וכנ"ל אם ע"י כח המדמה וכו'. כי באמת אנחנו אין חושדין את אחד מישראל שישקר לגמרי בלי שום צד היתר רק יתכוון לגזילה גמורה ח"ו, שזהו בחי' רע עין ממש כי ישראל לא נחשדו ע"ז רק אנו דנין את המשקר שנכשל בעסק ע"י הכח המדמה שהוא מטעה את עין האדם ומדמה לו מילתא למילתא ומורה לו איזה היתר בטעות ע"י הדמיונות של הכח המדמה ועי"ז נכשל בשקר זה לכחש בעמיתו. כי המדמה מטעה לפעממים את האדם היפך האמת כנ"ל ומחמת זה נפגם המו"מ באמונה שהוא בחי' לאדבקא וכנו' בחי' זכרון וכו'. נמצא שאחד מאלו הבעלי ד ינים פגם בבחי' זכרון הנ"ל ע"י הכח המדמה כנ"ל אבל אין יודעין איזהו. וע"כ פסקו חז"ל שכל מי שהמטלטלין בידו הם בחזקתו כי עיקר תיקון והכנעת המדמה הוא ע"י בחי' היד בבחי' וביד הנביאים אדמה וכו' כמבואר שם היטב. כי ע"י היד דהיינו בחי' ניגון שמברר הרוח טובה מן הרוח נכאה וכו' עי"ז זוכין לבחי' זכרון הנ"ל שהוא זמרה ותנו תוף כמבואר במ"א וע"כ מי שהדבר בידו הוא בחזקתו כי אנו מאמינין את זה שהדבר בידו כי הוא מוחזק ביותר באמונה המו"מ הזה כי עיקר הדבר תלוי בבחי' היד שע"י מכניעין המדמה שעי"ז זוכין לבחי' זכרון לאדבקא וכו' שהוא בחי' מו"מ באמונה כנ"ל. כי באמת אין אנו חושדין את אחד מהם לבחי' רע עין כנ"ל רק שזה שמשקר נכשל ע"י הכח המדמה שהטעה אותו ומראה לו היתר בטעות כנ"ל. וזה שאר"ל על שבועעת מודה במקצת חזקה אין אדם מעיז וכו' אלא אשתמוטי הוא דקא משתמיט, היינו שאינו בבחי' רע עין לגמרי שהוא סטרא דמותא בחי' עזות ושקר גמור רק שאנו חושדין אותו שמשתמט וממציא לו היתר מאחר שבדעתו לפורעו לבסוף רק שמשתמט לעת עתה ע"כ אינו עושה איסור. וזה בחי' כח המדמה שמטעה את האדם היפך האמת כנ"ל. כי באמת אסור לכפור כלל אפילו לפי שעה. וכן ארז"ל על שבועת היסת שתיקנו בכופר בכל מחמת ספק מלוה ישנה שיש לו עליו, זהו ג"כ בחי' כח המדמה ממש שמדמה לו בספיקות כאלו חבירו חייב לו וע"כ מותר לו לכפור בו, וזהו ממש בחי' כח המדמה. כי הכלל שאין אנו חושדין אותו רק שנכשל ע"י בחי' כח המדמה כנ"ל, וע"כ ההלכה רווחת המוציא מחבירו עליו הראיה כי חזקה כל מה ששי ביד האדם הוא שלו כי אנו מאמינין יותר את זה שבידו שמדבר אמת ולא נכשל ע"י המדמה כי עיקר הכנעת המדמה ע"י בחי' היד כנ"ל. וע"כ עיקר חזקת המטלטלין הוא תיכף כשבא לידו כי כל המטלטלין היוצאים מיד אחד ליד חבירו על ידם נעשה התיקון הנ"ל שהוא בחי' נוטה שמים כיריעה שהוא בחי' זכרון כנ"ל. וזה תלוי ביד ד ייקא שהוא הכנעת המדמה שבו תלוי הזכרון כנ"ל. וע"כ עיקר חזקת מטלטלין הוא ביד דייקא:
אות ד
וזה בחי' השבועה שהטילו חז"ל על המוחזק שישבע שהוא כדבריו ויפטר. כי היד הנ"ל שעל ידה מכניעין המדמה וכו' כנ"ל לאו כל אדם זוכה לזה לבחי' יד הנ"ל שיוכל להכניע המדמה על ידה וכמובן שם בדברי רבינו הנ"ל שצריך שיהי' המנגן ביד לעשות תיקון הנ"ל שצריך שיהי' המנגן ביד לעשות תיקון הנ"ל אדם גדול מאד, וזה בחי' יוסף הצדיק שזכה לזה בבחי' ויוסף ישית ידו על עיניך ע"ש. וזה בחי' שבועה הנ"ל כי השבועה הוא בחי' יוסף שהוא בחי' צדיק יסוד עולם כמובא בספרים. וע"י השבועה זוכין לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שזה עיקר בחי' נדר ושבועה שהם עולים עד עלמא דאתי שהוא בחי' יוה"כ שמתירים אז נדרים ושבועות, כי יוה"כ הוא בחי' עוה"ב שאין בו איכלה ושתיה כידוע כל זה. כי זה עיקר בחי' נדר ושבועה לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי עיקר בחי' לאדבקא וכו' הנ"ל נעשה ע"י שמגדילין השכל בכל דבר להעלות הרגלין של הקדושה לשרשם וכו' כנ"ל, וזה נעשה ביותר ע "י בחינת נדר ושבועה של ידם אנו יכולין לעשות תורה ומצוות מכל הדברים שבעולם אפילו מדבר הרשות אנו עושין תורה ומצוות ע"י נדר ושבועה (וכמובא מזה במ"א בהלכות נדרים ושבועות ע"ש). וזה בחי' לאדבקא הנ"ל להעלות החיות והרגלין הנ"ל לשרשם כנ"ל. כי כל התורה כולה ניתנה בשביל בחי' זו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי עיקר הקדושה הוא רק בשביל זה להתדב ק באור החיים בעלמא דאתי. כ"ש וחי בהם לעולם שכולו טוב וכו', ובשביל זה נתן לנו הש"י את כל מצוות התורה. כי הש"י שיער בדעתו כביכול שע"י רמ"ח מצוות אלו נוכל לדבק מחשבתינו בעלמא דאתי לפי העת והזמן והאדם והמקום. כי בפסח אנו מדבקין מחשבתינו בעלמא דאתי ע"י אכילת מצה וד' כוסות וכו'. ובסוכות ע"י סוכה ולולב וכיוצא בזה. בר"ה ע"י שופר ובי"ה ע"י התענית וכן בשאר הזמנים. וכן בכל יום ויום אנו מתדבקין בעלמא דאתי ע"י ציצית ותפילין ושאר מצוות הנוהגים בכל יום. וכן לפי האדם כי כהנים ולוים יש להם מצוות מיוחדות לאדבקא על ידם וכן בשאר ב"א. וכן לפי המקום כי בא"י יש מצוות מיוחדות לאדבקא על ידם וכו' וכיוצא בזה. כי כלל כל המצות הוא רק לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כנ"ל. וכל השס"ה לא תעשה הם בשביל לשמור את הזכרון ע"י שנשמרין מבחי' רע עין שהוא מיתת הלב שהם בחי' כלל כל השס"ה ל"ת שכולם נמשכין מבחי' הרע עין שהוא מיתת הלב כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו'. וכל זה הוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי ע"י תרי"ג מצוות התורה. אבל גם בכל דבר יש חיות אלקות וכו' וזה נמסר לכל אדם בפרט לפי מדריגתו שזוכה לאדבקא מחשבותיו גם בכל דברי הרשות בעלמא דאתי. והתורה האירה עיניו וגילתה לנו זאת שנוכל לדבק מחשבותינו בעלמא דאתי בכל הדברים שבעולם ולעשות מהם תורה וגילתה לנו זאת ע"י מצוות נדר ושבועה, שבזה הראה לנו התורה בפירוש/ שאנו יכולין לעשות בעצמינו תורה ומצוות מכל הדברים שבעולם אפילו מדבר הרשות. כי זה הדבר הרשות מתחילה לא היה בו שום מצוה. ועכשיו ע"י הנדר ושבועה שחייב בעצמו בנדר או שבועה לעשות או שלא לעשות עכשיו נעשה מזה הדבר הרשות תורה ומצוות. נמצא שע"י נדר ושובעה הוא עיקר בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי מכל הדברים שבעולם, כי שם עיקר השורש של נדר ושובעה, בבחי' עלמא דאתי כנ"ל:
אות ה
וע"כ כשיש הכחשה בין שני בני אדם וזה מורה שהתגבר המדמה באחד מהם ופגם בזכרון בבחי' מו"מ באמונה כנ"ל. ע"כ אנו מטילין שבועה על המוחזק, כי ע,י השבועה שהוא בחי' יוסף כנ"ל עי"ז יש כח ביד זה שמוחזק בידו להכניע המדמה ע"י בחי' היד כנ"ל שעי"ז זוכין לאדבקא שהוא בחי' מו"מ באמונה וכו' כנ"ל. וע"כ מוסרין השבועה ברוב הדינים למי שמוחזק בידו, זה בחי' ויוסף ישית ידו על עיניך וכו' הכל כנ"ל ועיין כל המאמר הנ"ל והבן היטב.
אות ו
ואת ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע. את ה' אלקיך תירא זה בחי' ניגון הנ"ל ביד שע"י מכניעין המדמה וזוכין לזכרון כנ"ל, כי יראה סטרא דלוי ששם הניגון וע"כ על ידי זה מכניעין המדמה שהוא פגם האהבה הקדושה שהוא בחי' כהן כ"ש שם. כי ע"י יראה סטרא דלוי זוכין לאהבה בבחי' בעל אבידה מחזיר על אבידתו בבחי' קדמה ליה איהו המובא בדברי רבינו ז"ל בסוף מאמר בחצוצרות (סי' ה'). וזהו אותו תעבוד זהו בחי' עבודה שבבל היפך מיתת הלב, להכניע רע עין שהוא מיתת הלב שהוא פגם הזכרון ולזכות לעבודה שבלב ועי"ז זוכין ובו תדבק היינו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שהוא זכרון כנ"ל. ובשמו תשבע כי שבועה הוא בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כנ"ל:
באדיבות אתר ויקיטקסט
