טריפות – הלכה א׳

אות א

ע"פ התורה תפלה לחבקוק (בסי' י"ט) הנ"ל בה' שחיטה (הלכה ב') ע"ש.

וזה בחי' ח"י טריפות כי הם בחי' תיקון הברית שהוא בחי' צדיק ח"י עלמין. כי טריפה אינה חיה ומחמת זה אסורה לאכול. כמ"ש זאת החיה אשר תאכלו כשדרז"ל דחיה תיכול דלא חיה לא תיכול. כי סטרא דמותא שריא עלה שהוא בחי' פגם הברית. וזה בחי' זאת החיה, זאת דייקא בחי' שלימות לה"ק שהוא בחי' זאת כמ"ש וזאת אשר דבר (כמ"ש רבינו שם). דהיינו שישראל אין רשאין לאכול כ"א זאת החיה דייקא שהיא מסטרא דחיי שהוא בחי' זאת בחי' שלימות לה"ק בחי' תיקון הברית כנ"ל. ע"כ אסור לאכול ח"י טרפות כדי לזכות לבחי' חיים בחי' צדיק ח"י עלמין כנ"ל. וז"ש ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. לכלב דייקא כי אליו נמסר בחי' פגם הברית כמ"ש לעלוקה שתי בנות הב הב כמ"ש רבינו במאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי (בסי' נו"ן). כי כשהבהמה נשחטת כראוי ע"י בחי' חרב הנ"ל שהיא בחי' שלימות לה"ק והיא כשירה בבדיקה שאין בה שום טריפות אזי הוא בבחי' קרבן כנ"ל. ואזי הוא בחי' אריה נחית למיכל קרבנא. אבל כשהבהמה נטרפת וסטרא דמותא שריא עלה שהיא בחי' פגם הברית אזי היא ראויה לכלב דייקא כנ"ל בבחי' כלבא נחית שהוא היפוך מחרב פיפיות שבקדו' כנ"ל. כי הוא בחי' מרה דאית לה תרי פיות וכו' ע"ש. וז"ש אצל טריפות ג"כ ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה וכו'. כי הוא בחי' קדושה בחי' שמירת כנ"ל. וזהו שנכללו כל הטריפות בשו"ע בשמונה מיני טריפות כנגד בחי' תיקון הברית שהוא בחי' שמינית כנ"ל (בה' שחיטה הנ"ל). וזהו שבפרטיות נמצא ע' טריפות כמו שחשבו הרמב"ם כנגד ע' אומות וצריך לשמור מע' טריפות כדי להנצל מרע הכולל של ע' אומות הנ"ל:

אות ב

וע"כ עיקר הטריפות תלוי בריאה כי שם עיקר הרוח חיים המקרר החמימות שעל ידו עיקר תיקון הדעת (כמובא בדברי רבינו) ותיקון הדעת הוא תיקון הברית כנ"ל. וע"כ ה' אוני אית לריאה כנגד חמשה חומשי תורה (כמ"ש רבינו) כנגד ה' הדעת כי שם תלוי עיקר הדעת כנ"ל. וע"כ אין צריכין לבדוק אחר שום טריפות כ"א הריאה צריכה בדיקה משום דשכיחי בה טריפות (כמ"ש בש"ע). כי זה כלל שעיקר התגברות הס"א הוא רק במקום שיש קדושה יתירה. וע"כ בהריאה ששם עיקר הרוח חיים וקיום הדעת ע"כ שם הם מתגברים לגרום לה טריפות. וע"כ שכיח בה טריפות. וע"כ אם ניטל הטחול כשירה. כי הטחול הוא היפך הריאה. כי הטחול הוא יונק מעכירת הדמים מטירוף הדעת והוא סטרא דמותא. ועל כן אין תלוי בו החיות. ועל כן כשירה אם ניטל כי טריפה הוא בחי' פגם הברית פגם הדעת כנ"ל. ועש"ז נקרא טריפה לשון טירוף הדעת. כי טריפה הוא בחי' פגם הברית פגם הדעת כנ"ל. ועש"ז נקרא טריפה לשון טירוף הדעת. כי טריפה הוא בחי' פגם האכילה שמשם יונק הכסילות וטירוף הדעת המוזכר במאמר ויהי הם מריקים שקיהם (בסי' י"ז) ומשם יונק הע"ז (כמ"ש שם). וזה חי' הטחול שעיקר יניקתו והתגברותו ע"י טירוף הדעת בחי' טריפות הנ"ל. כי טחול הוא הכסילות בחי' שחוק הכסיל ע"ז אל אחר כמ"ש בזוה"ק ומובא במאמר צוית צדק (בסי' כ"ג). כי עיקר התגברות הטחול הוא ע"י פגם האכילה כמ"ש בעצבון תאכלנה שזה בחי' התגברות הטחול שהיא עצבות ומרה שחורה ע"ז אנפין חשוכין עצבות ומרירות הפרנסה (כמ"ש כ"ז במאמר צוית צדק הנ"ל). וכ"ז נעשה ע"י פגם האכילה כי בעצבון תאכלנה נגזר על פגם האכילה כמ"ש המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. ועל ידי זה נגזר בעצבון תאכלנה שהוא התגברות הטחול כנ"ל. כי להיפך כשהאכילה בכשרות דהיינו שנשמרין מהטריפות ואז הוא הכנעת הכסילות שהוא בחי' הטחול כנ"ל, ואזי יש פרנסה בריוח בבחי' טרף נתן ליריאיו כמו שכתב רבינו (בסימן י"ז) , דהיינו כשישראל שומרין עצמן מטריפה אזי טרף נתן וכו'. כי עיקר הפרנסה תלויה בשלימות הדעת ושמירת הברית (כמ"ש רבינו בכמה מקומות). ועל כן רוב הטריפות כגון ניקב ונחתך וניטל אין פוסל בטחול. כי אין החיות תלוי בו כי אדרבא היא סטרא דמותא כסילות ע"ז. אך אעפי"כ שייך בו קצת טריפות דהיינו שצריך לישרא ממנו מעא אם ניקב בסומכיה דהיינו כעובי דינר זהב. כי גם הכסילות הוא קיום הבנין וצריך ליתן לו יניקה וחיות בצמצום ג"כ כמובא. וכדמשמע במאמר ויהי הם הנ"ל שזה קיום הדעת כשנותנין להכסילות יניקה ג"כ רק שיהי' בצמצום גדול כדי חיונו. ע"כ קצת חיות מיעוט תלוי בהטחול שהוא הכסילות וצריך שישאר ממנו מעט כדי חיונו בצמצום. וזה ששיערו רז"ל שיעור חיותו כעובי דינר זהב כי משם יניקתו וחיותו בחי' ועפרות זהב שזה בחי' ועפר תאכל כל ימי חייך שזה בחי' הטחול שהוא עצבות ודאגות הפרנסה בעצבון תאכלנה הנ"ל. שזה בחי' שחון הכסיל היינו תאוות ממון (כמובא כ"ז בזוה"ק ומבורא היטב במאמר צוית צדק הנ"ל). עפר איהו קר ויבש אוך הכי טחול וכו' ע"ש. והכלל שהטחול איהו בחי' תאוות ממון שזה בחי' עפרות זהב בחי' כסילות ע"ז (כ"ש שם). ואף שזה היפך החיות אעפ"כ צריך לישאר מעט ממנו כדי חיותו בצמצום כי צריך ליתן חיות גם לכסילות הוא ג"כ קיום הבנין כנ"ל. וזה בחי' רוח צפון שנשאר חסר בבנין העולם כדי ליתן מקום להם כי שם מקומם וחיותם בבחי' מצפון תפתח הרעה. וזה בחי' עפרות זהב הנ"ל כמ"ש מצפון זהב יאתה. וע"כ הקרבנות שהיו באים כדי להכניע הכסילות כנ"ל אעפ"כ היו מקבלים חיות גם בחי' הכסילות מן המזבח (כמ"ש רבינו שם) , והיינו העשן של הקרבנות כמובא. וע"כ הי' העשן מתעקם לצד צפון כדי ליתן להם חלק בחי' מצפון תפתח וכו' בחי' מצפון זהב. וזה בחי' הטחול בחי' עפרות זהב כסילות וכו'. וצריך ליתן לו ג"כ כדי חיונו בצמצום כנ"ל:

באדיבות אתר ויקיטקסט