נקודת תצפית על החיים

כשהלב מתערבל – תצפית אחת מפוכחת יכולה לחלץ אותך מהסערה ולשנות את כל השיחה

צופיה הליכות ביתה – נקודת תצפית / ע' אפלבוים

שלום, חברות אהובות.

כותבת לכן בדרך חזור מרבנו הפלאי, הענק, ה"אין מילים לתאר"

ורוצה להזכיר לכולנו כמה זכינו,

זכינו, זכינו, שיש לנו רב'ה כזה!!

אז בסייעתא דשמיא סיפרתי לכם בטור הקודם על תקשורת מקרבת,

שיש בה ארבעה חלקים שכל אחד מהם דורש לימוד בפני עצמו,

ותכל'ס עבודת חיים.

אבל גם אם זו עבודה לכל החיים, מה אכפת לנו, כי אפילו התקרבות מילימטר לכיוון הנכון שווה לנו כמו יהלומים ומטמונים.

נקודת תצפית

בטוחה שכל אחת מכן הייתה באיזה טיול שבו עצרו בנקודת תצפית,

בדרך כלל נקודה גבוהה, פתוחה,

שבה הנוף פרוס באופן פנורמי למלוא העין,

דימוי נפלא שיכול לעזור לנו להבין את עניין התצפית שבתקשורת.

החפץ חיים הקדוש בספרו הנחוץ כל כך על שמירת הלשון,

כותב בהקדמה שמי שעובד על עין טובה ועל לדון לכף זכות,

פשוט יינצל מלדבר לשון הרע, מפני שהעין קודמת לפה,

וכמו שהעין מסתכלת ככה הפה ידבר.

אז לכן כשאנחנו "חוגרות את מותנינו" לנקות את הדיבור שלנו מכוחניות ומאלימות,

נתחיל באופן ההסתכלות.

תקשורת מקרבת מזמינה אותנו קודם כול לסגל הסתכלות נקייה,

שנקראת תצפית.

תצפית

בעצם כשאנחנו צופות במשהו אנחנו נפרדות ממנו.

אם נחשוב על זה, אין שום נקודה בתוך שביל, בעמק

בין השיחים, שמישהו יכריז עליה כנקודת תצפית.

כי את בתוך, זה מקיף אותך, נוגע בך.

כך ממש כשאת מסתכלת על אירוע מהחיים.

לדוגמה, בעלך, הגיע שעה אחרי הזמן הביתה, בערב, זו פעם שלישית השבוע שאת מחכה לו (יותר נכון לעזרתו) בכיליון עיניים.

אז אם את בתוך וזה נוגע בך, את תישמעי בערך כך:

במקרה קיצוני:

"נמאס לי שאתה תמיד מאחר כשאני צריכה אותך."

במקרה יותר עדין:

"שוב פעם איחרת, זה ממש לא נעים לי."

כוחה של תצפית נקייה להפוך רגע טעון לשיחה שמביאה דעת, בחירה ויישוב הדעת

עניין התצפית הוא להסתכל על עובדות,

על המציאות עצמה,

לפני שהכנסתי בה כל סוג של שיפוט.

דיבור "מתצפת" יגיד כך (ולא בטון מאשים, אלא מספר מה שרואה):

"זו הפעם השלישית שאתה מגיע בתשע וחצי במקום בשמונה וחצי השבוע."

מה שנקרא, עם עובדות אי אפשר להתווכח.

צריך להבין שברגע שהדיבור שלי כבר מעורבב בשיפוט שלי,

ברצונות ובציפיות שלי, באכזבות שלי, דרך אמות המידה שלי,

כבר יש הרבה על מה להתווכח.

ואז אפשר לשמוע תשובות כמו…

"למה את אומרת מאחר? היו לי עיכובים מסיבות טובות,

זה בכלל לא נקרא לאחר."

"לך נמאס? ולי נמאס ש…"   

ה' יעזור…

ממרחק תביא לחמה

יש משהו מועיל בלתצפת ממידת רוחק.

לא סתם זה אחד משבחיה של אשת החיל שמסוגלת להסתכל על הליכות ביתה, שסביר להניח שהיא רואה שם כמה וכמה דברים שאינם מתוקנים ואף מעצבנים (הרי מדובר בבני אדם ולא במלאכים),

ולהיות צופייה,

בלתי מתערבבת, מסתכלת נקי.

ואז, ממרחק תביא לחמה.

לחם זה דעת.

אותה אפשר להביא רק ממקום של מרחק.

רואה מה שרואה, מתרחקת, מתפללת על זה, מתבררת.

ואז מביאה עשייה של דעת,

תגובה ממקום של בחירה.

עבודת חיים, לא?

אבל שווה כל מילימטר.

ואל דאגה, יש לנו שמונה נרות חנוכה להתפלל על זה.

חודש טוב מלא אור לכולנו.

רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887 / 03-3134270

תגובות

אולי יעניין אותך גם