לגלות את האור – מפחדת מנחיתות! ת׳ משה
שלום תמר,
זכיתי לשלוח את בעלי לאומן, עברנו את החגים טוב ב"ה. אני פוחדת ליפול בדעתי ולאבד את הטוב שהיה בחגים וסביב אומן. מה עושים? מאחת שפוחדת מנחיתות…
שלום נוחתת יקרה,
"אילו היה לי רב'ה כמו שלכם הייתי הולך אליו ברגל ובחזרה הייתי רץ לעבוד אותו יתברך עם מה שקיבלתי מרבי" – למה רץ? מי שהיתה שם יודעת, כמה לא קלה הפרידה, אבל כך את לומדת לעבוד את ה' אחרי שבעלך זכה להיות בקיבוץ הקדוש: "וְהִנֵּה עַתָּה חָזְרוּ וְנִתְקַבְּצוּ כָּל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ יַחַד", דרכו מקבל הבעל־תפילה כוח להחזיר בתשובה את כולם ונעשו מיד צדיקים גמורים. כי לבעל־תפילה יש כוח לתקן את מה שנשבר, לכן כשאת מרגישה שנגמר לך הכוח, את יכולה לבקש 'בקיאות בשוב'. למה הכוונה?
האור: ׳כדי שתקבלי כוח כדי לרדת למטה׳
במעשיה שלנו, המלך מודיע לגיבור ש"יֵשׁ דֶּרֶךְ מִן הַצַּד, וּבָאִים… אֶל הַר שֶׁל אֵשׁ… וְהָאַרְיֵה כְּשֶׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל… ולוֹקֵחַ לו צֹאן וּבְהֵמוֹת וְאוֹכְלָם". הר־האש משול למזבח שמעלה את כל הירידות לעליות. דרך הקרבת הקרבנות מעלים את המדמה אל השכל ומתקנים את הבהמיות. זה ה'רצוא' – העליה. יש לנו תקופות (מעטות למדי…) בהן אנחנו מרגישות אור, אנחנו לא נמשכות אחר כוח־המדמה, 'בא לנו' רק על השם, לא אכפת לנו להקריב קרבנות, להתחזק ולקבל קבלות גדולות ויקרות, אבל שם צריך להיזהר מאורות גבוהים מדי. כי כשאת למעלה, תזכרי שזה כדי שתקבלי כוח כדי לרדת למטה, וכשתהיי למטה, תשתדלי לזכור מההתנוצצויות שהאירו לך כשהיית למעלה וזכית להרגיש את השם איתך, את הסוכה מחבקת אותך ואת החגים חגים סביבך באהבה.
זכיתי להגיע לרבינו הקדוש באלול. מישהי עמדה לידי וקראה תהילים במתיקות גדולה. אני דבוקה לפרוכת, שמה ראש ומרגישה כמו ברגעים נעלים, אי אפשר לזוז, זה כמו באמצע טיפול רפואי, (ותודה למי ששלחה לי טישו:)), פתאום אני מרגישה שאני מקבלת כוח לומר את מה שנמצא ברקע ואין לי כוח להסתכל עליו ביומיום. 'שימי, תוציאי את כל מה שקשה לך'.
ותוך כדי, אני מניחה משהו ממש כבד. יודעת שצריכה שינוי אבל לא רוצה בו. וממילא אני מרגישה שזו בעיה שלי. אותה מתוקה בהשגחה מדויקת קוראת "אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול – הינך!"… ואני נזכרת בשיר של ישראל דגן, ומישהו בתוכי שר אותו "כי בכל מקום שנפלת לשם, נמצא איתך השם יתברך" ואני מרגישה את הקב"ה בכבודו ובעצמו יורד אליי, לקטנות שלי, שאני חושבת שהיא טיפשית והיא בעיה שלי, ואומר לי: היי ילדה, אני כאן, בדיוק כאן. נכון עכשיו אין לך רצון וגם זה שאת נופלת שם – זה ממני.
ואני איתך שם. באותו רגע אני בוכה בכי כזה שאין לתאר, ופתאום נופלים לי אסימונים של דיבורים שנראים כאילו מה הקשר אליי והנה, נמצאים איתך במקום שקשה לך. לא יעזבו אותך. ילכו איתך יד ביד, עד שתגדלי, עד שתסכימי, עד שיהיה לך טוב. בינתיים דנים אותך לכף זכות, ונותנים לך כוח להקיא את כל הרע הזה, ופשוט להפסיק להסתתר.
להגיד! פשוט לדבר את האמת. "אבא, תראה זה שוב קורה לי',' במקום לומר: ה' אל תסתכל עכשיו וכאילו אתה ואני נעצום עיניים, אני אומרת: "ה' תסתכל עליי תמיד! ולעולם, אבל לעולם אל תסיר את המבט הטוב שלך ממני! כי אם זה מבט כזה אוהב, שנמצא איתי גם כשאני למטה, ואם אתה בעדי – תמיד, ואיתי, אז אני מוכנה שנדבר על זה. אני מוכנה לרצות להסתכל, ביחד עם מי שיוכל לעזור לי לצאת מהבוץ הזה של עצמי".
האריה משול לצדיק שמהפך עבורנו את כל הירידות לעליות, אבל כנגד זה יש רועים ש"יוֹדְעִים מִזֶּה, וְשׁוֹמְרִים מְאֹד אֶת הַצֹּאן מִפָּנָיו… וְהָרוֹעִים הֵם מַכִּים וּמַרְעִישִׁים עָלָיו". הקולות הרעים מכים בלב האדם כדי לבלבל את מוחו, "אֲבָל הָאַרְיֵה אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ זֹאת כְּלָל". אצלי למשל, הקול היה: זו בעיה שלך. אם תרצי תשתני. אבל האריה, שמשול לצדיק, והוא תמיד ברצוא, בעליה, מכין אותנו לכך שיבואו רגעים של שוב, וזה חשוב לפני השם לא פחות מהרצוא, ויעזרו לך גם שם, ויהיו איתך.
זה מה שהוא מבקש שנביא לו – את הנפילות שלנו, את הרגעים החלשים והמנעלים העקומים כדי לבנות מהם בניינים נפלאים. תיקון במקומות החשוכים זה משהו שרק אנחנו יכולות לעשות ודרך שם, אם נסכים להיות שם ולצעוק ולחפש איה אתה אבא, האור שלו יגיע וכך יתקדש שמו בעולם גם במקומות הנמוכים.
לכי נשמה, לבשי בגדי צוללנית. את הולכת לרדת לתהומות, ואם לא תיבהלי ותברחי משם, גם כשהלחץ באוזניים חזק ואת בכמעט ורטיגו, תמצאי פתאום פנינה. ועוד אחת. רחוק. מפנינים מכרה. אשת חיל!
רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887 / 03-3134270