האור הגדול מאומן לא נשאר שם – הוא חוזר איתי הביתה, אל הכיור, הסירים והילדים. בכל שטיפת כלים ובכל סידור קטן מסתתרת עבודת קודש של כהן גדול בבית המקדש הפרטי שלי. כי רבינו לימד – ההשגות הגדולות באמת נמדדות דווקא בפשטות של חיי היום־יום, שם בוערת האש של האמונה.

סדר עבודת כהן גדול בבית יהודי / פ' כוכב לב

זה היה כשחזרתי מאומן, 

גלגלי המכונית נוסעים לכיוון הגבול המולדובי, גומאים מרחקים, ואני מתקרבת לאט לאט חזרה הביתה, לחיים הרגילים, הפשוטים, לפעמים המשעממים… ליבי רוצה רק לחזור לאומן, לחפש את האור.

נכון, הנסיעה לצדיק היא כדי לדעת מהאוצר שנמצא אצלי בבית, אבל עדיין, איך מכניסים את האור הגדול הזה, חיות ושמחה לתוך הבית, לתוך העבודות הפשוטות והמתישות?

שאלתי את השאלה הזו את חברתי למסע, והיא התחילה עם המשפט המוכר כל כך: "אישה צריכה לדעת שהעבודות שהיא עושה בבית, זה כמו העבודה של הכהן הגדול בבית המקדש",

"אוי, נו, אל תגידי לי את זה עכשיו, זה לא מתאים לי, לא מאיר לי המשפט הזה, לא מחזק ולא משמח אותי, אולי אפילו קשה לי לשמוע אותו."

"מה? למה?" שואלת אותי חברתי, "את יודעת מה זה כהן גדול?"

"בכנות, אני אגיד לך, אני יודעת ככה מלמעלה, אבל האמת שזה כל כך רחוק מאיתנו המושג הזה בגלות הארוכה הזו. מזמן לא היינו בבית המקדש, ואני לא מספיק מתפעלת ומתרגשת כשאת אומרת לי 'כהן גדול'…"

"נו, בשביל זה יש שיחת חברות, בואי ננסה יחד לקרב את המושג הקדוש הזה אלינו, שיחיה אותנו, ישמח אותנו וייתן לנו כוח."

וכך לאט לאט אנחנו מנסות להעלות את כל מה שלמדנו על בית המקדש, על היופי העצום שהיה שם, הניסים התמידיים שהתרחשו מדי יום, על העבודה הקדושה של הכהנים והלווים, האווירה הקדושה והטהורה, שהייתה נקיה מכל חטא ועוון, על הקרבנות, החרטה שהיתה לכל יהודי שהיה מגיע להקריב קרבן, הניגונים הקדושים שניגנו הלויים שעוררו את הלב לחזור בתשובה. 

וכך אנו מתחילות להתפעל מהעוצמה הרוחנית, ולהתגעגע לאור העצום הזה של בית המקדש. 

והרי על הכול היה מופקד הכהן הגדול, שפעל ועשה את כל הפעולות הקדושות, בבית הגדול והקדוש הזה. 

התחלנו לחשוב מה עשה הכהן הגדול בכל יום רגיל. פתחנו סידור, מה שקרוב אלינו הנשים ללב, וקל ונגיש להתבונן בו, והסתכלנו בפשיטות על סדר עבודתו. 

קראנו בסדר הקרבנות וניסינו לשים לב, להקשיב, לקרוא ולשמוע. לקחת לנו עצות איך לחיות בבתינו כמו הכהן הגדול.

"הכהן מתחיל את היום בהדלקת הנרות במנורה – כך גם אני יכולה להדליק את האור בבית!

אור של אמונה וקרבת השם שיאיר בנשמה ויאיר את כל בני ביתי" אומרת חברתי. 

האם מתוך עבודות בית פשוטות יכול לבוא אור גדול לבית וללב?

"נכון, ועכשיו לנקודות הפשוטות, אך כל כך קדושות בבית המקדש, דבר ראשון – "כיור נחושת… לרחצה… ורחצו ידיהם ורגליהם…" כמה פעמים ביום אמא רוחצת את הידיים, בבוקר לנטילת ידיים לכל השיירה, בערב מקלחות, ועוד הרבה ניקיונות אחרי הארוחות וכו'…

כל שטיפת מים כזו של נקיות היא קדושה וטהורה. רק אחרי הנטילה אפשר להתחיל לעבוד את ה'…"

"מדהים, ועכשיו אל הבגדים,"

"אוי אוי, נושא מורכב ומאתגר…"

"כן, אבל שנבין שזה לא סתם, לכהן הגדול היו בגדים מיוחדים לכל עבודה ועבודה, 

וגם אני כאישה עם בגדים מיוחדים לבית, ואחרים ליציאות, ומיוחדים לניקיונות, 

וגם שאת ילדיי אני פושטת ומלבישה פיגמ'ה, ועוד אחד שהתלכלך באמצע, ומרגישה כמו סחרחרה

מה, רק הרגע התלבשת, שוב פעם להחליף??

אז כן, "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים"

זה בסיס, רק ככה אפשר לעשות את העבודות הקדושות…"

"מה את אומרת על הארוחות?

זה קצת מזכיר לי את הקרבנות בבוקר ובערב, "בין הערביים כמנחת הבוקר"

אין הפסקות… אנשים רעבים ואני רק צריכה להכין ולהכין…"

"נכון, אבל זה "ריח ניחוח" זה עולה לפני ה', וכל ארוחה נספרת בחשבון…"

"מדהים!" 

"והקטורת, שהייתה נעשית יום יום, "שלוש מאות ושישים וחמישה כמניין ימות החמה", סדר עשייתה מזכיר לי קצת את ספר המתכונים הקדוש שלי, והרצון האמיתי שלי לשמח את בני ביתי עם כל סוגי התבלינים, "ואחד עשר סממנים היו בה" וסדר ההכנה "הדק היטב, היטב הדק". וכמה שזה נראה לא אותו דבר בכלל, אבל בית יהודי זה כמו בית מקדש מעט, וכל מה שאת עושה עם חיבור ועם כוונה, זה באמת ערב לה' כמנחת יהודה וירושלים."

"אשרינו שזכינו, איזה אור את מכניסה בי לתוך הנשמה, אני כבר רוצה להתחיל לבשל…"

"חכי, חכי, יש כאן גם הדרכה איך עושים את זה, מה סדר העבודה, מה קודם למה, ומה עושים לפני הדבר הבא.

"מערכה גדולה קודמת למערכה שניה… ומערכה שניה קודמת לסידור שני גזרי עצים"

כשאת באה לעשות את כל עבודות הבית הנצרכות, את צריכה לשים לב, מה חשוב לעשות קודם, האם קודם לבשל או לכבס, לנקות או לסדר, סדר יום זה דבר בסיסי, רק כך תוכלי להשלים את כל הקרבנות־המשימות, כולם." 

"כן, אבל מאיפה מתחילים? הבלגן לפעמים חוגג ושום דבר לא במקום…"

"הנה, הנה, תראי איזה יופי, בבית המקדש לכל קרבן היה מקום מיוחד וקבוע,

"איזהו מקומם של זבחים… שחיטתן בצפון… שיירי הדם… על יסוד מערבי של מזבח החיצון…"

חשוב שיהיה בבית מקום קבוע לכל דבר ולהשתדל לשים כל דבר במקום… זה עוזר מאוד."

"וואו, הלוואי שאזכה לזה, זה יחסוך לי כל כך הרבה חיפושים מיותרים, וכשאני יודעת שזה חשוב כ"כ אני אתאמץ בשביל זה…"

"ורגע, אני שמה לב פה למילים "מתנה אחת מהן מעכבת" ועל דבר אחר כתוב "אם לא נתן לא עיכב", 

אנחנו צריכות ללמוד מזה, שיש דברים שאני חייבת לעשות, אם לא, זה מעכב, זה חשוב,

ויש דברים שאני לא חייבת, אם לא אעשה אותם "לא עיכב" לא יקרה כלום, החכמה הגדולה היא להבחין ביניהם, ולהשתדל להתמקד בדברים החשובים יותר."

"אילו חידושים" ואני חושבת שלפעמים מה שמערבב פה זה העניין של הדברים שמחוץ לבית, 

"ולעיתים העניינים של הבית נראים לנו פחות זוהרים או נוצצים, ועליהם אנחנו לא מקבלות כבוד, מחמאות, ומחיאות כפים, זה מה שכתוב בהמשך "חטאות הציבור והיחיד"." 

"יש את העניין של הציבור, של החיכוך עם העולם שזה גם דבר חשוב ונצרך, ויש את היחיד, את הבית פנימה. תמיד צריך לזכור שההצלחה בתוך הבית היא החשובה ביותר בעולם. בעז"ה מהבית של כל אחת מאיתנו יצאו דורות ודורי דורות, שיהיו חסידי ברסלב אמיתיים ויעבדו את ה' באמת. זה לא קורה לבד, יש פה כהן גדול שמגדל אותם, חושב עליהם וטורח עבורם, צריך לתת על זה את הדעת והלב." 

"כמה שאת צודקת. יהי רצון שנזכה לזה, שיהיו בבתינו חמימות של קדושה, אור של אמונה ושמחה וכל הדברים שהתחזקנו בהם עכשיו, שמהווים את הבסיס לבניית בית המקדש מעט שלי,

וכן, הפעולות, המלאכות האלו הן לא פשוטות בכלל, הן אלו שבונות את המשכן…"

"ועל הכול חשוב לזכור, תפילה, "ונשלמה פרים שפתינו", 

לבקש ולהתפלל על כל דבר, להתחנן לה' שיזכה אותנו לבנות בית נאמן בישראל, כל יום מחדש, ויהי רצון שיהא שיח שפתותינו חשוב ומקובל ומרוצה לפניו… שנזכה להרגיש את ה' בתוך הבית שלנו, ונקבל חיות חדשה מכל החיים המתוקים שה' משפיע עלינו, כי זה מה שרבינו רוצה לתת לנו, רוח חיים, בשביל זה בעצם נסענו עד לאומן, וכמו שאמר רבינו, אני לא רוצה שתהיו כמו החסידים שנוסעים לרבי שלהם, וחוזרים, ולא יודעים למה הם נסעו ועם מה הם חזרו…"

ורבינו אמר שאצלו פועלים רוח. מקבלים רוח חיין, רוח של הצדיק שמנשבת לנו בלב, מעיפה את כל העפרוריות שדבקה בנו, ונותנת לנו כוח, לחזור הביתה עם לב שמח, 

יש לי צדיק ששולח לי רמזים קדושים, מראה לי דרך נכונה לתפקיד האמיתי שלי, איך לגדל את הילדים, איך להתחבר ולהילחם על משמעות קדושה, ועל כוונות נכונות, 

שיהיה הכול נחת רוח אליך, כן, כמו כהן גדול בבית המקדש.

ועכשיו, המושג הזה כבר לא צורם לי, זכיתי להתחבר אליו, לפשוט אותו, ולפרוט אותו לפרוטות, 

לדיבורים שיחיו אותי, הקטנה.

"השגות אלוקות, אי אפשר להשיג, כי אם על ידי צמצומים רבים… 

כמו המלמד, כשרוצה להסביר שכל גדול להתלמיד, הוא צריך להלביש אותו בשכל תחתון וקטן, כדי שיוכל התלמיד להבינו… 

וצריך כל אחד לבקש מאוד מלמד הגון כזה, שיוכל להסביר ולהבין אותו שכל עליון וגדול כזה, דהיינו השגת אלוקות, כי צריך לזה רבי גדול מאוד מאוד…

כי כל מה שהוא קטן ומרוחק ביותר, צריך מלמד גדול ביותר, שיהיה אומן כזה, שיוכל להלביש שכל עליון כזה, דהיינו השגתו יתברך שמו, לקטן ומרוחק כמותו." [ליקוטי מוהר"ן ל']

אשרינו שזכינו להתקרב לרבי הגדול מאוד מאוד, שמלמד אותנו למצוא רמזים לעבודת ה' בכל דבר, 

ומכניס בנו צמצומים רבים כדי שנבין משהו על החיים שלנו, שייכנס בנו קצת שכל עליון והשגת אורו יתברך בכל מקום שאנו נמצאים ופועלים, כן, לעבוד את ה' בתוך הבית שלי עם השגות אלוקות ואור של הצדיק.

כי האוצר נמצא אצלי, אבל כדי לדעת מזה, הייתי צריכה לנסוע עד לאומן, להיטלטל בדרכים ולחזור,

כן, ורבינו ארז לי גם אור…

רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887 / 03-3134270