רבי נתן, בליקוטי הלכות, אורח חיים, פורים, הלכה א' מלמד:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תענית יא, ב) "בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו" וכו' (אסתר א ב), 'כשנתישבה מלכותו, כי חשב וטעה' וכו', כי על – ידי טעותו שסבר שכבר כלו השבעים שנה ולא נגאלו, על – כן לא יגאלו עוד, כי יפלו, חס ושלום, לשנה יותר משבעים שנה כנ"ל.
ועל – כן עשה משתה דיקא כדי להכשיל ישראל, כדי להגביר עליהם השנה ולהפילם, חס ושלום, מכל בחינת השבעים שנה, שהם בחינת שבעים פנים של תורה כדי שעל – ידי זה תתקים מלכותו כנ"ל. ועל – כן באותו סעודה יעץ המן הרשע להרג את ושתי המלכה, שכל זה היה עצת הסטרא אחרא, וכונתה היה כדי שעל – ידי זה יתגלגל הדבר – "ותלקח אסתר אל בית המלך" (אסתר ב, ח), כדי להביא בחינת מלכות בהסתרה יתרה ביניהם.
ביאור:
לפעמים נדמה לנו שהתסריט של החיים שלנו ידוע מראש.
אם הכל הולך טוב – הכל טוב!
אבל, אם הולך רע – לפעמים זה נראה שהכל אבוד, שלא יכול להיות גרוע יותר.
אנחנו חיים בתחושה שאנחנו הבמאים והתסריטאים – אלה שנמצאים מאחורי המצלמה ומנהלים את הסט ואיך שהכל רץ. אבל הבעיה היא ששכחנו שכל אחד מאיתנו הוא רק שחקן ולא תסריטאי.
אנחנו רק משחקים בהצגה של החיים את התפקיד שלנו, מי שאנחנו, ולא באמת מנהלים את איך שהדברים קורים וזזים במציאות. אז נכון, לכל אחד מאיתנו יש יכולת לבחור ולהשפיע על איך התסריט (החיים) יזוזו, אבל, זה עדיין לא אומר שאנחנו אלה שמנהלים אותו. איך כל זה קשור לפורים?
עם ישראל נמצא בתסריט הכי קשה – גלות של שבעים שנה (נראית כמו נצח), מלך פרסי שמולך עליהם (והוא ממש לא אוהב אותם), חורבן בית המקדש וגלות.
מי שחושב שהוא גיבור הסרט, המלך אחשוורוש, טעה לרגע וחשב שהוא התסריטאי, בכך שהוא יצליח למשוך את הגלות לנצח, או בכל אופן לסיים את ה-70 שנה בלי שעם ישראל יחזור חזרה.
מה עשה? אירגן משתה גדול, עם אוכל כשר כמובן, שלא יחשדו בו, בשביל לקרב אותם אל שולחנו, ואת ליבם לחטאים ועבירות. כל זה, כמובן, בלי שהם ישימו לב.
מי שמחבל בתסריט של אחשוורוש זה מרדכי היהודי, הצדיק שבדור, שמודיע לעם ישראל שההזמנה מבוטלת ואין להגיע להצגה של אחשוורוש.
עם ישראל לא מצליח להבין למה צריך להרוס כזה תסריט יפה ומושקע של אחשוורוש והחליטו לעגל פינות, או במילים אחרות, להגיע להזמנה ולא להקשיב למרדכי היהודי.
עם ישראל 'זורם' עם ההזמנה ומגיע, נופל בפח. במקביל, המן הרשע, חברו הטוב של אחשוורוש התסריטאי המדומיין, זומם להשמיד ולהרוס אותם, גם הוא שכח שהוא לא תסריטאי אלא שחקן פשוט אצל בורא עולם.
אם המצב של עם ישראל לא היה חמור מספיק עד עכשיו עם הגלות והחורבן, עכשיו גם מנסים להשמיד אותם.
אבל בורא עולם, התסריטאי האמיתי של החיים, שאמנם לא מוזכר בפירוש במגילה אלא בהסתר, בהתאם למצב של עם ישראל באותו זמן, כבר מכין סצנה דרמטית שוברת שיניים לאחשורוש והמן – בדיוק באמצעותם!
המן מנסה להתפאר בעיני המלך אחשוורוש ומייעץ לו 'לפנות' את תפקידה של ושתי מתפקיד המלכה הנכסף, אחר שברוב חוצפתה העיזה לא הגיע בפקודת המלך, ובאמת, לבסוף היא מודחת ברוב צער ובושה ונהרגת.
אחשורוש זוכר את ה'עצה' המפנקת של המן והוא זומם להגיע אליו בפינה – לנקום בו.
אלא מה? המן הוא זה שהביא את מפלתו על ידי החנפנות שלו לאחשורוש ובאה אסתר, שהופכת להיות המלכה, שכמה סצנות לאחר מכן חושפת את פרצופו של המן המנסה להרוג את בני עמה.
אז נכון, אחשורש נשאר המלך, המן נתלה על העץ, עם ישראל ניצל, אבל מה המסר כאן?
גם אם לא רואים את התסריטאי של החיים שלנו, בורא עולם, אבא שלנו, ונראה לנו שהפכנו, בלי לשים לב, לתסריטאים ושהכל בידיים שלנו, כדאי לחשב מסלול מחדש.
בורא עולם תמיד מנהיג ושומר עלינו, גם במצב של הסתר פנים, כשהוא 'נעלם' בחיינו בכביכול, וזוכר לסדר לכל אחד מאיתנו, את התסריט הכי טוב שיכול להיות.
