מי אמר שלאט זה רע? יכול להיות שזה גם סיבה להצלחה

חנוכה מלמד אותנו להתעלות ולהצליח דווקא כשקשה, כשיש מעט אור.
רבי נתן, בספר ליקוטי הלכות, אורח חיים, חנוכה, הלכה ו, אות ט' מלמד מה עושים בנפילות או בתחילת הדרך, כשיש הרבה ניסיונות?

וזה בחינת נר חנכה מוסיף והולך בכל יום, כי מעלין בקדש ולא מורידין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי בתחילה האמת בצמצום גדול בעת שהוא מנח בתקף הגלות, אבל על-ידי שמקרב עצמו אל האמת לפי מדרגתו, על-ידי זה מעט נקודת האמת מאיר לו עד שיצא מתוך החשך, כי בכל יום מוסיף והולך האור, כי בכל יום ויום מאיר האמת ביותר עד שעולה בתכלית העליה בבחינת 'ואנכי אעלך גם עלה' עליה אחר עליה, בחינת מעלין בקדש וכו':

ביאור:

על פי ההלכה, בכל יום נוסף של חנוכה עלינו להדר ולהדליק נר נוסף, הנקרא נר הידור.
מה המשמעות הפנימית של נרות נוספים אלה, האם תפקידם הוא רק להוסיף אור?
רבי נתן מלמד שתוספת האור המגיעה מנרות ההידור באים ללמד אותנו דרך נכונה להתעלות בעבודה הרוחנית שלנו ובחיים בכלל –

להשתדל להיות תמיד בעליה, כולל בירידות
מעלין בקודש ולא מורידין – כלל הוא שלא מורידים בקדושה אלא רק מעלים, שהרי הקדושה היא האור והאמת.
במקביל, השאיפה שלנו צריכה תמיד להוסיף, לשאוף ולרצות עוד להצליח ולהתעלות.
ומה עושים עם הירידות שלנו? רבי נחמן מלמד אותנו הירידה היא תכלית העלייה והכל לטובה, לכן, גם בירידות צריך להשתמש לצורך עליה ולא לדיכאון וייאוש.
הירידות הן הזדמנות לבדוק את עצמנו ולהודות על המקומות בהם הקב"ה מאיר לנו שצריכים לתקן ולא היינו מודעים להם עד כה, בזכותם, יש לנו הזדמנות לחשב מסלול מחדש, לתקן ולהרוויח דברים נוספים שלא היינו יכולים להבחין באופן רגיל.

איך להתקדם נכון?
ריבוי אור האמונה והכוחות האישיים שלנו צריכים להיות לאט אבל בטוח.
בהתחלה, אנו מרגישים שיש לנו מעט אור, כלים וכוח להתמודד מול האתגרים שיצר הרע מציב לנו, פתאום לשנות דברים שהתרגלנו אליהם כמו שמירת שבת, צניעות וכו' זה אתגר אמיתי.
כל התחלה היא קשה מלמד רבי נתן, ולכן נכון להתקדם בצורה נכונה, בהתאם לכלים ולכוחות שלנו, בלי לחלום או ללכת רחוק מדיי עם אורות גבוהים, אלא בהדרגה, כדי שהאור לא יסנוור אותנו וניפול לטעויות מיותרות.
ממש כמו בחנוכייה, לא מוסיפים מיד שמונה נרות ביום הראשון, אלא אחד נוסף בכל יום, בסדר ובהדרגה, כדי שלא רק נגיע לאור גבוהה אלא גם נוכל להנות ממנו בלי להסתנוור וליפול לשווא.

אז מה עושים כשנופלים?
"אבל על-ידי שמקרב עצמו אל האמת לפי מדרגתו, על-ידי זה מעט נקודת האמת מאיר לו עד שיצא מתוך החשך"
העצה נפילה או לתקופה של נפילות, בהם אנו מרגישים חוסר ביטחון והתערערות הכוחות שלנו הוא לא להתייאש, אלא לדבר עם בורא עולם ולבקש ממנו שיקרב אותנו, שיעזור ויצליח אותנו מתוך דווקא מתוך המקום החשוך שלנו.
בורא עולם לא מחכה לנו רק באור, אלא גם בתוך החושך הכי מאיים ומפחיד של הכישלונות והנפילות שלנו, ולכן משם דווקא צריך לדבר עם בורא עולם.
מילים כמו "אבא, תעזור לי", "אבא, קשה לי מאוד", "אבא, אני רוצה להתקרב אליך אבל אני לא מצליח להתחזק" אלו בדיוק מילים קטנות של אמת שיכולים לרומם אותנו, דווקא מתוך המדרגה והמקום הנמוך שאליו הגענו, בורא עולם מאיר לאט לאט שוב אל הלב שלנו ונותן פתח לקבל אור ולעשות תיקון.

הרצון האמיתי והעמוק שבלב צריך להוביל אותנו, לפי הרצון – כך השפע, ככול שנרצה באמת ונדבר עם בורא עולם מהמקום האישי והחושך שלנו – כך הוא יעזור לנו להתעלות.

העיקר להיות עם לב פתוח
"כי בכל יום מוסיף והולך האור, כי בכל יום ויום מאיר האמת ביותר עד שעולה בתכלית העליה בבחינת 'ואנכי אעלך גם עלה' עליה אחר עליה, בחינת מעלין בקדש וכו':"
בכל יום יורד שפע אור וחסד אלינו מבורא עולם באהבה ללא תנאי. בורא עולם, גם אם לא נרצה, שולח כל יום אור וכוח להצליח לכל אחד מאיתנו, בלי לשכוח אף אחד בעולם, השאלה היא האם אנו באמת רוצים לקבל ולהכיל אותו.
כל יום שנסכים לרצות ולקבל אור, כך לאט לאט, מדיי יום, החושך הפנימי יחלוף וייתן יותר מרחב לאור להאיר.
האור מאיר עוד ועוד כל זמן שאנחנו נותנים לו מקום ולא מוותרים עליו בשביל אזור הנוחות והתענוג מלהיות מסכנים ושירחמו עלינו.
למעשה, הקב"ה בעצמו זה שמעלה אותנו כמו שנאמר "'ואנכי אעלך גם עלה'", הקב"ה מלווה ומעלה אותנו באהבה, חסד ורחמים כל יום מחדש.