לפעמים אנחנו נופלים, וזה בסדר, אנחנו בני אדם, אבל מה לעשות, תמיד יש את הדבר או הנפילה הזאת שחוזרת על עצמה.
ולפעמים, אנחנו חושבים לעצמנו, כמה בורא עולם כבר יכול לסבול אותנו? האם הוא לא התייאש מאיתנו כבר?
יצר הרע מסביר לנו בפשטות שהגיע הזמן לסגור את העסק ולהתייאש גם כן, הרי גם הקב״ה התייאש.
האם זה נכון, האם באמת בורא עולם מתייאש מאיתנו? האם הוא רוצה להתייאש מאיתנו?
בליקוטי מוהר״ן, תורה מט׳, בא רבי נחמן ללמד אותנו כמה רחמנות יש לה׳, וכמה הוא אף פעם לא ירצה להתייאש מאיתנו:
אַך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מָלֵא רַחֲמִים וְכָל הָעוֹלָם מָלֵא רַחֲמָנוּת, וְהוּא רוֹצֶה מְאֹד בְּהָעוֹלָם עַל כֵּן צָרִיך לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ בְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא וְיִסְמך עַל רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר כִּי בְּוַדַּאי לא יַעֲזב אוֹתוֹ אַף אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר
תמונה
לכל אחד מאיתנו יש מצבים שבהם קל לנו להרגיש את רחמיו ואהבתו של ה׳, כמו הצלחה במבחן, זכיה בפרס, הצלה מסכנה או אפילו לתפוס את האוטובוס בלי לפספס ברגע האחרון. ישנם גם מצבים בהם אנו מרגישים שהקב״ה כאילו נעלם מחיינו וכמו מתעלם מאיתנו ח״ו, כמו במצב שבו חטאנו ובחרנו ביצר הרע במקום לבחור בטוב, אנו מרגישים רע וריחוק מה׳.
גם במצבים של הריחוק רבי נחמן מזכיר לנו שהרחמים של ה׳ לא נגרמים, כי גם אם יגיעו עלינו דברים לא נעימים כתוצאה ממה שעשינו, הן כולם רחמים של ה׳ יתברך.
מידת הרחמים של הקב״ה היא אין – סופית ונוכחת תמיד בחיינו, כך מלמד רבי נחמן:
׳הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מָלֵא רַחֲמִים וְכָל הָעוֹלָם מָלֵא רַחֲמָנוּת…׳
אם רחמי ה׳ כל הזמן עלינו, למה קשה לנו לפעמים להרגיש את הרחמים של ה׳?
לכל אחד מאיתנו יש תפיסות עולם שהן דרכי חשיבה והשקפה לפיהם אנו שופטים ומסיקים מסקנות לגבי המציאות הקוראת בחוץ ולפיה אנו מתייחסים למה שקורה סביבנו.
כשאנו נמצאים במקום או מעשה שבו אנו מרגישים חוסר רחמים מצד ה׳ אלינו, לא משנה כמה כואב וחמור המעשה שהיינו בו, זו לא האמת, אלא תחושה שקרית שנובעת באופן ישיר מתפיסת עולם שקרית שמנהלת אותנו באותו רגע להאמין שה' לא מרחם עלינו ח"ו.
תפיסת העולם היהודית האמיתית היא שהקב״ה לעולם אינו מציב תנאי לרחמים שלו כלפינו, להפך, הם תמיד זורמים אלינו כל רגע.
יחד עם זאת, זה לא אומר שהחסד והרחמים של ה׳ צריכים להיראות כמו שאנחנו רוצים או חושבים, לקב״ה יש את הדרך המיוחדת והמדויקת להתנהג בחסד ורחמים עם כל אחד מאיתנו, גם אם היא מרגישה ונראית קשה וכואבת.
ישנו מושג הנקרא חסד שבדין – בכל מצב שבו אנו מרגישים רע – ׳דין׳, גם אז מתגלגלת מידת החסד והרחמים של הקב״ה, אמנם בצורה שמתפרשת כרעה וכואבת, אך היא עדיין חסד ורחמים למרות הכל.
משל למה הדבר דומה?
משל לאבא שהביא לבניו הרבה ממתקים יום – יום, כעבור זמן מה התגלו כאבי שיניים קשים לבן.
הבן, כמובן, ממש לא הבין את הקשר בין כאבי השיניים והממתקים, הוא חיכה גם היום לממתקים שאבא יביא לו כמו כל יום.
אולם האבא, שהבין את כאבי השיניים הנובעים מהממתקים המעיט מאוד בממתקים, עד כעבור כמה ימים עד שהפסיק לתת לו לחלוטין. הבן האומלל פרץ בבכי, על מה ולמה לקחו לו את הממתקים?!
רק האבא האוהב הבין כי פחות ממתקים עכשיו יהיה טוב ובריא יותר לבן בעתיד.
הנמשל הוא שהייסורים והדברים הקשים שעוברים עלינו נדמים לנו במחשבה ראשונה כייסורים לשם ייסורים, אך באמת, אם נזכור ונדע שהקב״ה רק מיטיב ועושה חסד, נוכל להתגבר על הכאב ולהתעודד ממנו, גם בקשיים והייסורים הקב״ה מציל אותנו ועושה לנו טוב.
למידת הרחמנות של ה׳ יש כל מיני צורות ואופנים שבאים לידי ביטוי, לא תמיד הם באים בצורה נעימה, אך כולם מכוונים תמיד ממידת החסד והאהבה האין – סופית של ה׳ כלפי כל אחד מאיתנו.
גם במצבים הקשים ביותר בחיים שלנו, לא משנה לאן וכמה נמוך ירדנו, גם במקום הנמוך ביותר שנוכל לעלות על דעתנו, יש רחמים עצומים והקב״ה רוצה שנעבוד אותו גם שם, שנבחר בו גם במצב הכי חמור וגרוע שאליו הגענו, כמו שאומר רבי נחמן –
כִּי בְּוַדַּאי (ה׳) לא יַעֲזב אוֹתוֹ אַף אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר.