כאשר האדם ניגש לערוך תשובה על מעשיו הוא זקוק לסייעתא דשמייא גדולה – לא רק על עצם עשיית התשובה, אלא גם על מה להתמקד בדיוק. ייתכן שהוא צריך לשרש מידה מסוימת, או שהוא תקוע באיזו תאווה. ייתכן שהוא נכשל בחילולי שבת מחוסר ידיעה, וייתכן שהבעיה שלו מתחילה בכלל בחוסר ניצול הזמן ללימוד תורה. וכן הלאה.
הלבטים האלה מובילים אותנו למסקנה פשוטה שבשביל לעשות תשובה כראוי, אנחנו מוכרחים קודם כול לפנות ולצעוק להשם יתברך ממעמקי הלב: "השיבינו ה' אליך ונשובה. אנחנו כל כך לא יודעים מהיכן להתחיל, עזור לנו אתה לשוב אליך בתשובה שלמה".
המערכה לקראת עריכת התשובה דומה מאוד להתקפה צבאית. כאשר שוקלים לתקוף את האויב, צריך לקחת בחשבון, שכאשר מתחילים לתקוף אזור מסוים – הצבא שכנגד מתגייס מיידית על האזור ההוא ודווקא אז יש קושי גדול יותר להתקדם. ייתכן שהרגעים הללו דווקא יתאימו לתקוף בו זמנית אזורים אחרים. וייתכן שיש עדיפות להתמקד דווקא כאן עם כל הכוח מול האויב. אלו הם שיקולים של כל רמטכ"ל בצבא. במקרה שלנו – אנחנו הרמטכ"ל.
תשובה: לדעת להתנהל נכון
נתרגם את זה קצת יותר למעשה. אנשים רבים מתמודדים עם ניסיונות קשים ומרים לקיים את השולחן ערוך כהלכתו. זה יכול להיות בשמירת הלשון או בשמירת העיניים וכן הלאה. ולא מדובר על חומרות וסייגים אלא ממש על לאוין דאוריתא. כאשר אדם כזה בא לעשות תשובה, לא בטוח שהמערכה שלו היא ממש כאן, ייתכן שהבעיה שלו היא שהזמן שלו פשוט לא מנוצל. אם הוא היה מסכים להשקיע על איזה סדר לימוד מסוים למשל שישאיר לו טעם טוב בפה – הנפש שלו תבוא אל סיפוקה, וכך הוא יימנע מהרבה איסורים.
יש אדם שנולד-למשל עם טבע של חמימות מוגברת, באמת בשלבים הראשונים כמעט שלא נדרשת ממנו עבודה בשטח המותר, ודיו במה שאסרה עליו התורה, אבל בענייני איסור יש לו במה להשתפר. אדם כזה ייתכן שהוא צריך לתת דגש בעיקר על שמירה ממכשול באיסורים עצמם ולבקש עצות לזה.
לעומת זה, ישנם טיפוסים שהמערכה האמיתית שלהם זה על ענייני ההיתר, לשלוט בעצמם שלא להיסחף אחר ענייני הגשמיות המותרים.
זאת אומרת, שהמערכה שלנו מול היצר הרע צריכה להיות לפעמים על ענייני האיסור, ולפעמים על ענייני ההיתר. לפעמים על ה"סור מרע" ולפעמים על ה"עשה טוב". לפעמים צריך להתחיל בעשה טוב ותיכף לעבור לענייני סור מרע ולפעמים להפך. לפעמים צריך להשקיע על שבירת התאוות של היתר, ואז יהיה יותר קל להתמודד מול תאוות של איסור, ולפעמים ממש להפך, שאם יקבל האדם את סיפוקו בהיתר הוא יוכל בנקל יותר להתמודד מול תאוות האיסור.
כל הבלבולים האלה ניצבים לפנינו כאשר באים בשערי עולם התשובה, ודווקא הם מביאים אותנו למסקנה הפשוטה שפתחנו בה, שצריך סייעתא דשמייא גדולה בכדי לעשות תשובה. ועל זה גם כן מוכרחים להתפלל.
הסיפור הזה, אומר רבי נתן, נמצא בתקיעת שופר.
התקיעה במובן הפשוט שלה מבטאת צעקה לעזרה. זו צעקה בלי מילים, כי אין לנו מילים ברורות מה אנחנו בדיוק צריכים. אנחנו מבטאים מצב של "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" (תהלים קיח) וכפי שבאמת אומר הארי"י הקדוש (שעה"כ ר"ה דרוש ז) שזה רומז על השופר שיש בו צד אחד צר וצד רחב, ואנחנו תוקעים בצד הצר, כרמז על היציאה מכל המצוקות שלנו.
התקיעה – מלווה אותנו לאורך כל הדרך. לפני הכול ואחרי הכול יש לנו להרים את קולנו לבקשת עזרה מבורא עולם. אבל זה לא מסתיים כאן, יש גם שברים בפני עצמם, תרועה בפני עצמה, ואחר כך שברים ותרועה יחד. מה זה מבטא?
השברים – מבטאים שבירה. יש דברים שצריך לשבור אותם. מדובר במידות מושחתות או מכשולות באיסורים שאין בהם צד של היתר, כמו התעוררות התאווה לאיסור גמור. כאן אין פשרות, רק ניתוץ ושבירה מוחלטת.
התרועה – מצד אחד יש בה גם כן לשון שבירה כמו שכתוב (תהלים ב): "תרעם בשבט ברזל". ומצד שני, היא מבטאת לשון רעות והתחברות, כמו שכתוב (במדבר כג) "ותרועת מלך בו", ומפרש רשי"י "לשון חיבה ורעות". כאן נרמזים הדברים שיש בהם תערובת טוב ורע, אלו הם תאוות של היתר. מצד אחד יש צורך להשתמש בתאווה זו לצורך קיום העולם, אבל מצד שני יש מצווה של "קדש עצמך במותר לך". זו מערכה על שדה ההיתר, וצריך סייעתא דשמייא מיוחדת כמה להשתמש ב'עולם הזה' ועד כמה לפרוש ממנו, מה מוכרח ומה מיותר. זו התרועה.
נו, אז מהיכן מתחילים? מהמערכה על ההיתר או מהתמודדות מול האיסורים?
רבי נתן 'משחיל' את ההתלבטות הזאת במה שהסתפקו חכמינו בהגדרת ה'תרועה'.
מובא בתלמוד (ראש השנה לד ע"א) שיש ספק אם התרועה היא כאדם הגונח ממעמקי ליבו (כעין שברים), או שזה כאדם המיילל בקולות קצרים ותכופים (כעין תרועה שלנו). והספק הזה לא הוכרע.
בעקבות הספק, הכריעו רבותינו לעשות גם שברים בפני עצמן וגם תרועה בפני עצמה, וגם שברים ותרועה יחד. וכך נפסקה ההלכה בשולחן ערוך (סימן תקצ ה"ב).
אם נתרגם את ההכרעה הזאת לביאורי השברים והתרועה בדרכי עבודת השם, נמצא שיש צורך להשתמש בתפילה גם על זה בעצמו, ולהסתער על כל החזיתות.
תקיעה, שברים, תקיעה. תקיעה, תרועה, תקיעה. תקיעה, שברים ותרועה, תקיעה. תחזור על זה עשרות פעמים. זו הנוסחה של רמטכ"ל מנוסה.
קודם כול תתפלל בצורה הכי פשוטה שתזכה לתשובה. אחר כך, כבר תרגיש להיכן זה מתפתח, ייתכן שעכשיו יותר יש עיתוי מתאים לעקור את המכשול מול איסורים חמורים, ייתכן שעכשיו צריך להתמקד על תפילה בציבור, ייתכן על קריאת עיתונים של היתר (כביכול), ייתכן שיש צורך להרבות בעוד שיעור תורה. בכל אופן, לפני כל התפתחות ואחרי כל התפתחות נדרשים אנו לתפילה ועוד תפילה ועוד הפעם תפילה. תקיעה לפני ותקיעה אחרי.
כך נוהג רמטכ"ל מנצח.
(על פי ליקוטי הלכות עורלה ה"ד, יח)
לרכישת הספר מטעמים סביב מועדי השנה ברוח חסידות ברסלב, לחצו כאן!