מה הקשר בין חג האהבה לבין יום הכיפורים? שני ימים כל כך שונים, האחד קליל, השני כבד — ובכל זאת חז"ל אומרים שאין ימים טובים כמותם. אולי הסוד טמון דווקא בלב... או אולי ברצון.

רבותינו אומרים במסכת תענית (פ"ד, ח) "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". וביארו המפרשים שם, שביום ט"ו באב פסקו מתי מדבר ועוד דברים טובים (המוזכרים במשנה), וביום כיפור הייתה נתינת הלוחות השניים ונקבע לדורות ליום מחילה וסליחה.
את המושג "יום טוב" אנחנו מכירים בדרך כלל ממועדי השנה (כמו למשל פסח שבועות וסוכות שהם הימים הטובים של השנה), שם פוגשים אנחנו את קדושת יום טוב שמתבטאת בנוסח תפילה מיוחד, בקידוש ובמצוות שמחה בבשר ויין.

למרבית ההפתעה נצמדו להם שני ימים שנראים במבט שטחי כל כך שונים זה מזה. האחד בעיצומם של ימי החול בחודש מנחם אב (באמצע בין הזמנים), והשני בפסגת הימים הנוראים – כאשר כיפור הוא בעצם יום של צום ותענית ברמה החמורה ביותר. ושניהם נקראים "יום טוב"? וכי לא מצאו חכמינו שם יותר מתאים לחבר ימים כל כך לא תואמים?
ההגדרה הזאת אומרת דורשיני. מה פשרם של ימים טובים אלו? ואם נקבעו לימים טובים, מדוע אין בהם חיוב הלכתי של שמחה באכילת בשר ושתיית יין כמו כל יום טוב? ומה פתאום זה הזמן לעשות שידוכים ולזוג זיווגים?

רבי נתן מגיש על כך ביאור נפלא שמחבר את ט"ו באב עם המשמעות הפנימית של יום הכיפורים הקדוש והנורא.
כאשר מתבוננים קצת במשמעות המצוות הכתובות בתורה מגלים שהמצוות כולן הן בעצם ביטוי לרצונותיו של בורא העולם. כל מצווה מגלה לנו עוד משהו ברצון השם יתברך; לציצית רצה ה' שיהיו ארבע כנפות, בתפילין רצה שיהיו הרצועות של עור, וכן הלאה. כאשר ניתנה לנו התורה אנחנו מצווים לכוון את רצוננו לרצון ה', כמו שאומרת המשנה במסכת אבות (פ"ב ד) "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו". ומפרש המאירי שעל ידי שנעשה את רצון ה' – נזכה שרצוננו יהא תמיד אחד עם רצונו!

טו באב: רצון טהור לחיבור פנימי

המציאות שהרצונות שלנו והבורא עולם מחוברים ומכוונים – מביאה שפע וברכה לעולם. המצב הזה מקביל מאוד לקשר שבין איש לאישה, שכאשר ישנה ביניהם השוואת רצון מתגלה החיבור, הם מתחתנים, וממשיכים שפע לעולם.
בשעה שהקדוש ברוך הוא החליט לתת תורה לעם ישראל, נפגשו הרצונות שלנו. במתן תורה גילה ה' את רצונו בעם ישראל, ועם ישראל הכריז "נעשה ונשמע", ואמרו "רצוננו לראות את מלכנו".
ומשום כך, השעות היקרות האלו מתוארות בפסוקי שיר השירים כחתונה בין בורא עולם לעם ישראל, "ביום חתונתו – זה מתן תורה" (מסכת תענית כז ע"ב). מעמד הר סיני הוא בעצם יום של נישואין, יום בו מתעורר החיבור ברצונות בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, וכך נמשך לעולם שפע ברכה, ונתבטל ממנו כל זוהמת הנחש.

אבל זה לא החזיק זמן רב, מעשה שטן הצליח, ועם ישראל נגרר אחר חטא העגל. בחטא העגל הייתה פזילה של העם בעין אחת לעוד דברים (על פי מסכת שבת פח ע"ב). הפזילה הזאת גרמה שהרצונות כבר לא היו לגמרי מאוחדים, וכאשר יש חיסרון ברצון – התעוררו כעס וחרון אף, והשפע נעצר. הקטרוג גרם לגזרה של "במדבר הזה ייתמו ושם ימתו" (על פי רשי"י במדבר יד לג).

ביום שבעה עשר בתמוז ירד משה רבנו עם הלוחות, וכאשר ראה את העגל – הוא שבר את הלוחות לעיני העם. למוחרת עלה משה למרום לנסות להמתיק את חרון האף שנוצר כתוצאה מחטא העגל, וירד בערב ראש חודש אלול. ברואש חודש אלול עלה משה למרום בפעם השלישית, ועסק בריצוי ופיוס מול בורא עולם לשכך את מידת הדין, עד שביום כיפור התבשר במחילה וסליחה, ונקבעו הימים הללו לימי רצון.

מוכרחים לומר, שהמושג "יום טוב" המוזכר כאן הוא בכלל לא במובן המוכר לנו ממועדי ישראל. ה'יום טוב' כאן הוא במובן של יום של השתוות הרצונות בינינו להשם יתברך, שזה בעצם יום עם רצון טוב, יום שאין בו חרון אף ורוגז, ומשום כך הוא יום של המשכת שפע, ישועה ורחמים.
אין לך 'יום טוב' גדול מיום הכיפורים שבו ניתנו הלוחות בפועל, בהם מבטא השם יתברך את רצונו הטוב בכל מצווה ומצווה, ובו סלח לנו על חטא העגל באומרו "סלחתי כדברך". ביום הזה עומד עם ישראל בצום ובתענית ומכוון את רצונו כרצונו יתברך, כמו במעמד הר סיני, כך ששוב התאחדו הרצונות בין עם ישראל לבורא עולם.

ההארה הזאת מתרחשת בכל שנה גם בחמישה עשר באב, ביום בו כלו מתי מדבר הסתיימה פרשיית העונש על חטא העגל. נמצא שהרוגז הסתיים, והחלו ניצני ההסכמה של הבורא לפיוס.
רבי נתן מבאר, שההחלטה של השם יתברך לומר למשה בערב ראש חודש אלול לרדת ולפסול שתי לוחות אבן חדשים מראה כבר על המתקה מסוימת של מידת הדין. וההחלטה לזה כבר הייתה בט"ו באב – ביום שבעתיד יפסקו למות בו מתי מדבר.

הביאור הזה שופך אור רב על ההקשר המופלא בין ט"ו באב ליום כיפור, ועל ההגדרה המחודשת לקרוא לשניהם "ימים טובים", כי באמת אין לך יום יותר "טוב" מאשר השוואת הרצונות שלנו עם השם יתברך. רצונות טובים שמחברים אותנו ממש כמו חתן וכלה המתואמים ורצויים יחד ביום חופתם, רצונות שמביאים לעולם שפע וברכה ומבטלים כל חרון אף ורוגז מכול וכול.
זהו באמת יום של שידוכים הגונים, בראש ובראשונה בינינו לבורא עולם, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו – גם שידוכים הגונים בגשמיות.
שיהיה במזל טוב!

(על פי ליקוטי הלכות ערב ה"ג, לט)

לרכישת הספר מטעמים סביב מועדי השנה ברוח חסידות ברסלב, לחצו כאן!