החג היחידי בשנה שחל בראש חודש זה ראש השנה. כך דרשו רבותינו (במסכת ביצה טז ע"א) את הפסוק: "בכסה ליום חגנו" (תהלים פא, ד) איזהו חג שהחודש (הלבנה) מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה.
רוב חגי ישראל הם בימים המרכזיים של החודש כאשר הלבנה במילואה ובשיא תפארתה. אם זה פסח וסוכות שמתחילים ביום ט"ו באמצע החודש ואם זה שבועות שחל בתאריך מוקדם יותר, ובכל זאת הלבנה כבר מאירה. התייחד ראש השנה שהוא חל תמיד דווקא כאשר הלבנה מכוסה לגמרי.
יש להבין, מדוע באמת הלבנה לא זוכה להיות נוכחת ברואש השנה? האם באמת משהו מתנגש כאן עם יום הדין? והלוא עם ישראל נמשלו ללבנה (על פי סנהדרין מב ע"א). וכי היה כאן עניין מיוחד שלא תהיה לנו שום נציגות בגורמי השמיים?
להבנת העניין נחזור להיסטוריה של העולם. מה התרחש ברואש השנה הראשון בבריאה. מה הן ההשלכות של כל זה לגבינו, ומה אנחנו מצווים לעשות בכדי לתקן את זה.
בראש השנה הראשון נבראו אדם וחווה, ומתוך בחירה מלאה נעשה בעולם לראשונה החטא הראשון. אדם וחווה אכלו מעץ הדעת. החטא הזה הביא את מציאות הבריאה כפי שאנחנו חווים אותה כיום. ובכל שנה ברואש השנה אנחנו עוסקים בתיקון של כל זה עד ביאת הגואל.
בכדי לעשות 'תיקון' – אנחנו מוכרחים לנגוע בנקודה הכי פנימית של הקלקול.
בראש השנה – ההמלכה מתחילה מההסתרה
חכמינו אומרים (ראש השנה י ע"ב) בתשרי נברא העולם. ולמעשה, כפי הידוע לנו העולם נברא כבר קודם לכן בכ"ה באלול, רק האדם נברא ביום השישי של הבריאה שזה היה בתשרי. אם כן, מדוע באמת אומרים שבתשרי נברא העולם. מהי הנקודה שהתחדשה בתשרי של בריאת העולם שלא הייתה בכלל קודם לכן?
החידוש שהתרחש בחודש תשרי זה שנברא יצור שיש לו פוטנציאל להחליט מה לעשות גם כאשר זה נוגד כביכול את רצון השם. בשלב הזה, ניתנה לראשונה בחירה לאדם לעשות דברים שמראים כאילו הוא מולך ושולט בבריאה כרצונו.
משום כך, לא ייתכן לקרוא לבריאת העולם 'בריאה' כאשר עדיין כל היצורים היו מבוטלים מטבעם לרצון השם. כי בשלב הזה עדיין הבורא והברואים נחשבים אחד ממש. רק כאשר נוצר פירוד מסוים והנברא יכול להביע את רצונו ומעשיו גם כאשר זה 'התנגש' עם רצון השם – נוצרה בריאה!
במילים מסכמות, מה שהבדיל את הבורא מהנבראים זו האפשרות שניתנה לאדם לומר: אני אמלוך… וכל זמן שלא הייתה את האפשרות הזאת – זה עדיין לא נקרא בריאת העולם.
כאשר יצור שיש לו כוח לומר 'אני אמלוך', אומר לבורא עולם: אני ממליך אותך – זו היא ההמלכה האמיתית של בורא עולם!
הסוגיא סביב 'אני אמלוך' או 'אני ממליך את השם' סובבת אותנו במשרין או בעקיפין בכל שעות היממה. כל ניסיון בכל תחום בחיים שלנו מעלה בפנינו שוב ושוב את שאלת השאלות מי כאן המלך, בורא עולם או אנחנו?
חטא עץ הדעת ביטא את ה'אני אמלוך' הראשון בהיסטוריה, ממש כמו שהתבטא הנחש: והייתם כאלוהים (בראשית ג, ה), ומפרש רשי"י: יוצרי עולמות. וממילא התיקון לזה הוא המלכת השם באמת.
כאשר האדם מבטל את כל ישותו והוא מרגיש כמו שאמר משה: "ונחנו מה" (שמות טז, ז), הוא האדם השלם. ועל כן באמת המילה 'אדם' היא בגימטריא 'מה', כי זו תכלית מעלתו. שהאדם הזה שהוא בעל בחירה יבטל את עצמו וירגיש מה אני ומה חיי לעומת רצונו של בורא עולם.
לסיפור של 'מי מולך כאן' יש השלכות מיידיות כבר בעולם הזה. כל ההרפתקאות ש'לא הולך' לנו בחיים דברים כסדרן הם בדרך כלל מפני שיש לנו תוכניות רבות והחלטנו כל מיני החלטות, ואנחנו מצפים שהם יתממשו כפי התוכניות שלנו. וכאשר ישנם שינויים ועיכובים – אנחנו מרגישים תחושת תסכול. ככל שנצליח לכוון את כל תוכניותינו בהכנעה להנהגת הבורא – נגלה שהכול בעצם זורם כסדרן.
הדברים רמוזים בלשון חז"ל: "בתשרי נברא העולם". האותיות תשרי הם אותיות שלא כסדר האותיות. וזה אומר שהעולם נברא כאשר היה בו יצור שיש לו בחירה אם למלוך, וממילא לגרום לעצמו שהדברים לא הולכים לו כסדר, ומכאן שורש כל הצער והייסורים. התיקון לכל זה הוא ההכנעה והמלכת השם. ההכנעה גורמת לדברים להסתדר וללכת כסדרן.
החטא הראשון בהיסטוריה התרחש כאמור ברואש השנה. אולם הסוגיא אודות 'מי מולך כאן' כבר הוזכרה ברמז יומיים קודם, ביום הרביעי לבריאה, כאשר ראתה הלבנה את אור החמה היא אמרה לבורא עולם: "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד". ואז נגזר עליה למעט את עצמה (חולין ס ע"ב, ועל פי רשי"י בראשית טו, טז).
הרצון של הלבנה למלוך, הנציח אותה כסמל ודוגמא לאותו אדם שאין לו כלום מעצמו, ואפילו לישון אינו יכול בלי סיוע משמיים, ובכל זאת הוא רוצה למלוך ולהחליט על כל כך הרבה תוכניות שלא תמיד מתממשות בפועל. הדברים נשזרים עם הלבנה שאין לה שום אור עצמי, רק ממה שהיא מקבלת מהשמש, והיא גם כן רצתה למלוך. ו'התיקון' שלה היה למעט את עצמה, ו'לעבוד' קצת כביכול על מידת הענווה.
לראש השנה ישנם שני היבטים. זה גם ראש השנה וגם ראש חודש. ימות השנה כידוע נמנים על פי מסלול החמה, וימי החודש נמנים על פי מסלול הלבנה (על פי רמב"ם קידוש החודש פ"א). אך בכל זאת אנחנו כמעט לא מתייחסים ביום זה לראש חודש שגם הוא בעצם נמצא כאן. כל אזכור אודות הלבנה הוא ממש לא שייך לראש השנה. כי הלבנה הייתה הראשונה שהיה לה רצון אישי למלוך, ואילו כל עבודת היום היא בעצם להמליך את השם.
לאור הדברים, קיבלנו הסבר נפלא על קביעת יום ראש השנה, יום המלכת השם, דווקא ברואש חודש, כאשר הלבנה נעלמת. כי באמת כל מהות התיקון לחטא אדם הראשון שהיה ביום הזה, וכל המתקת הדין שהכול ילך לנו מעתה כשורה, תלוי בהכנעה שלנו כנגד מלכות השם בלי שום רצון של 'למשוך בחוטים' ולנהל את כל העולם, אז "והייתה לה' המלוכה" (עובדיה א, כא).
(על פי ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה פ"ב. ליקוטי הלכות עדות ה"ה, ח-יד).
לרכישת הספר מטעמים סביב מועדי השנה ברוח חסידות ברסלב, לחצו כאן!