המלך בא לבקר אותך ביום חול!
ישנו מכנה משותף בין חנוכה ופורים שלא קיים בשום חג ומועד.
בשבתות וימים טובים – העולם פושט צורה ולובש צורה, שובתים ממלאכה ולובשים בגדים מיוחדים.
לעומת זאת, בפורים ובחנוכה – אנחנו נמצאים בעצם ביום חול, ובתוך החול הזה אנחנו חוגגים.
אי לכך, במבט שטחי, ההסתכלות על חנוכה ופורים היא שיש כאן רק משהו 'כעין חג', ולא ממש 'חג'. ההנחה הזאת מבוססת על העובדה שהחגים הללו לא נכתבו בתורה, והם נולדו רק במהלך השנים על ידי תקנת חכמי ישראל.
ואכן המצוות החיוביות של הימים הללו, עם כל החשיבות והאורות הרוחניים שלהן – הן רק מדרבנן ולא מעבר לזה. להסתכלות הזאת יש גם מקור בספרי המקובלים. הזוהר הקדוש משבץ את חגי ישראל בהשוואה לגוף האדם, כאשר למשל "ראש השנה" מכוון כנגד הראש, וכן הלאה.
את חנוכה ופורים מגדיר הזוהר כהשוואה לרגל ימין ושמאל (על פי תיקוני זוהר יז, פרע"ח שער ר"ח וחנוכה פ"ג). הרגליים הם המקום הנמוך ביותר בגוף האדם.
לא רק מבחינת המיקום בגוף, אלא גם מבחינת עביות וגסות הרגליים שאין שם את עדינות ההרגשה כמו באיברים העליונים יותר. למעשה, חנוכה ופורים נולדו בתקופות קשות, בשעה שעם ישראל כבר היה נתון תחת ריבונות ושליטה גוייית.
המציאות הזאת משקפת מצב שעם ישראל לא היה במיטבו ובתפארתו, והוא היה מוגדר כמו חולה, ומתוך המצב הזה נולדו חגי חנוכה ופורים.
הפגישה שלא נקבעה ביומן: ככה המלך מוריד עלינו אורות גדולים ביום חול
רבי נתן מבאר, שדווקא מי שהוא חולה אנוש יכול לפעמים לקבל הטבות כאלה עוצמתיות, מה שלא יוכל לעולם לקבל אפילו אדם בריא. נתאר לעצמנו, כאשר אדם מן השורה מעוניין להיפגש עם המלך, מוטל עליו ליזום קשרים עם הממונים לזה, הם יבדקו את מטרת הפגישה, ולפי ראות עיניהם ישקלו למי לאפשר להיכנס אל המלך, ולכמה זמן, ולמי לא.
גם כאשר הם מאשרים כניסה למלך, נותנים לאדם הזה הוראות מפורטות כיצד עליו להתלבש, מזכירים לו שלא ישכח להסתפר, להתקלח, מלמדים אותו כיצד עליו לדבר וכו' וכו', באופן שיהיה הכול לשביעות רצונו של המלך. לעומת זאת, כאשר יש אזרח שנחלה מאוד והוא שוכב על ערש דויי, והמלך אוהב אותו מאוד, מסתבר שהמלך יסכים אפילו להגיע אליו לביקור בית. מסכים אמרנו? לא בדיוק 'מסכים', הוא אפילו 'מעוניין' לבקר אותו. הוא כמעט לא מודיע על הביקור, אלא פשוט מאוד הוא מופיע בבית אהובו החולה בצורה הכי ספונטנית. הוא רוצה לשבת קצת על יד המיטה שלו, ללטף אותו ככה, עם בגדי השינה שלו, הוא רוצה לראות אותו כיצד הוא מתמודד עם כל התחבושות שלו, והתרופות והמאכלים.
הוא לא מצפה שהחולה יתרחץ, ואפילו שלא יתאמץ לשטיפת פניו ידיו ורגליו, הוא מוכן להתמודד עם הריח החזק של התרופות והבלגן בבית החולה. הוא בא לבית החולה בכדי לחוות עימו את הכאב. במצב כזה, מקבל אדם פשוט חוויה ששום שר בכיר בממלכה לא יקבל גם בתמורה להון רב! ביקור בית של המלך בכבודו ובעצמו. הביקור הזה – מגלה רבי נתן – מתרחש בכל שנה בחנוכה ופורים.
באמצע החורף המעומעם, בסתם יום חול פשוט, עם המכוניות והפלאפונים המצלצלים, עם הארנק בכיס והעט בחליפה, יורד ומופיע בעולם האור העוצמתי של חנוכה ופורים. המלך בכבודו ובעצמו עם כל הפמלייא מגיעים אל כל יהודי לביקור בית. מצוות ביקור חולים. לא פחות.
זה באמת לא מותנה מה יהיה המצב הרוחני שלנו בדיוק, וזה גם לא משנה איזו אנדרלמוסייה שוררת כרגע בבית. זה לא משנה כמה סירחון נודף מהתאוות הרעות שדבקו בנו. המלך מגיע אלינו.
בורא עולם אומר במפורש על עמו ישראל שהוא "שוכן איתם בתוך טמאתם" (וייקרא טז, טז). ברור שכדאי לנקות את הבית, ברור שמחובתנו להנעים למלך ככל האפשר את שהייתו בביתנו. אבל ידע נדע, שבכל מצב – הוא מגיע וניצב על ידינו, ילטף, ואולי גם יחבק אותנו. פגישה כזאת לא מתרחשת בכל יום, גם שרים גדולים לא זוכים לה. וכאשר זה קורה – כדאי לנצל את זה כמו שצריך. בשביל זה יש פה, צריך רק לפתוח אותו, ולנצל את הפגישה הזאת כמו שצריך!
(על פי ליקוטי הלכות השכמת הבוקר ה"ד, יד)
לרכישת הספר מטעמים סביב מועדי השנה ברוח חסידות ברסלב, לחצו כאן!