האם יש מי שעוזר לנשמות שלנו לבוא על תיקונן?

מי הוא בעל השדה, ואיך בדיוק הוא קשור לתיקון הנשמות, והאם יש שדה של נשמות?
רבי נחמן, בספרו ליקוטי מוהר"ן תנינא, סה, מגלה לנו:

דַּע, כִּי יֵשׁ שָׂדֶה, וְשָׁם גְּדֵלִים אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים יָפִים וְנָאִים מְאֹד. וְגֹדֶל יְקַר יֹפִי הַשָּׂדֶה וְגִדּוּלָיו אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זֹאת. וְאִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים, הֵם בְּחִינַת נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם. וְיֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה נְשָׁמוֹת עֲרֻמּוֹת, שֶׁהֵם נָעִים וְנָדִים מִחוּץ לַשָּׂדֶה, וּמַמְתִּינִים וּמְצַפִּים עַל תִּקּוּן, שֶׁיּוּכְלוּ לָשׁוּב וְלִכְנֹס אֶל מְקוֹמָם. וְגַם אֲפִלּוּ נְשָׁמָה גְּדוֹלָה, שֶׁבָּהּ תְּלוּיִים כַּמָּה נְשָׁמוֹת, לִפְעָמִים כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת לַחוּץ, קָשֶׁה לָהּ לַחֲזֹר לְשָׁם. וְהֵם כֻּלָּם מְבַקְּשִׁים וּמְצַפִּים עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה, שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַסֵּק בְּצֹרֶךְ תִּקּוּנָם.

(לקוטי מוהר”ן תנינא סה)

ביאור:

"דַּע, כִּי יֵשׁ שָׂדֶה, וְשָׁם גְּדֵלִים אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים יָפִים וְנָאִים מְאֹד. "

ישנו כלל ידוע – כל מה שיש פה בעולם הזה יש לו בחינה (דבר דומה) למעלה בעולמות עליונים.
רבי נחמן מגלה לנו, שכמו שיש בעולם הזה שדה, עצים ועשבים עם רועה שעוסק בטיפוחה,
כך גם יש בעולם למעלה, רועה שדה שבה יש אילנות ועשבים, אך כמובן לא עשבים ואילנות רגילים שיש פה למטה אלא באופן אחר.
השדה היא השכינה – אור ה' המחייה את העולמות וכל דבר בעולם.
העצים הם הצדיקים – יהודים בעלי מדגה שזכו להגיע לקדושה, יראת שמים וחכמה גדולה בעבודת ה'
העשבים הם עם ישראל – תלמידי חכמים ויהודים הפשוטים השומרים את התורה והמצוות.
הרועה – הוא הצדיק – שעסוק בלתקן את הנשמות (העצים והעשבים), לגדלם, לתקנם, ולפעמים גם להחזירם למקומם.

וְגֹדֶל יְקַר יֹפִי הַשָּׂדֶה וְגִדּוּלָיו אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זֹאת. וְאִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים, הֵם בְּחִינַת נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם.

בהמשך תורה זו מסביר רבי נחמן כי יופי השדה מגיעה משני מקורות:
האחד, הפירות שאותם נשמות (עצים ועשבים) עושים על ידי שמירת התורה והמצוות, מתוך בחירה בקשר ואמונה בבורא עולם, על גבי הנאות ועונגים שטחיים וחולפים. על ידי זה מקבלות הנשמות אור ודיבור מתוקן שנותן בהם יופי.
השני, כשיהודי מתחזק ומתקרב לבורא עולם, על ידי זה הוא משמח את ה' ומגלה את יופי הנשמה שלו, הבאה ישירות מבורא עולם.

למה גֹדֶל יְקַר יֹפִי הַשָּׂדֶה וגידוליו אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר?
העולם העליון למעלה הוא המקום, בו מתגלה אחדות ושלמות הברייה כולה, בכל פרטיה, מהקטנים ועד הגדולים, ללא פירוד ופיצול כלל כמו שיש בעולם הזה.
משום שאנו חיים בעולם הזה, עולם חומרי שבו יש הפרדה בין גוף אחד לשני וגם מציאות של פירוד וחילוק רוחני בין הבריות, כמו כעס ושנאה אחד לשני, ולפעמים גם 'הסתרה' מבורא עולם חס ושלום, קשה לראות את השלמות של העולם למעלה בעולם הזה שנמצא במקביל מעלה,
לכן, מי שזוכה לראות באחדות ה' על פני המציאות בעולם הזה, המגיעה מאמונה, ביטחון, והתבוננות נקיים ושלמים בתכלית, זוכה לראות במציאות שיש למעלה, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זֹאת בעולם הזה.

כאמור, אותם אילנות ועשבים, צדיקים ויהודים שמורי תורה ומצוות הם נשמות שמחכים לבעל הדה שיבוא יעזור להם לגדול ולהעלות את נשמתם.

בעל השדה: עוזר לנשמות לבוא אל תיקונן ולחזור לשדה הרוחני

וְיֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה נְשָׁמוֹת עֲרֻמּוֹת, שֶׁהֵם נָעִים וְנָדִים מִחוּץ לַשָּׂדֶה, וּמַמְתִּינִים וּמְצַפִּים עַל תִּקּוּן, שֶׁיּוּכְלוּ לָשׁוּב וְלִכְנֹס אֶל מְקוֹמָם.
האם נשמות יכולות להיות ערומות? הרי בגדים הם חפץ חומרי להלבשת הגוף!
כעת שוב חוזר הכלל – כל מה שיש פה בעולם הזה יש לו בחינה (דבר דומה) למעלה בעולמות עליונים.
גם לנשמה יש לבושים, ומהם? התורה והמצוות, המעשים הטובים והחסדים שעשתה הנשמה עם הגוף פה בעולם הזה משמשים לה כבגדים לכיסוי. ייתכן שהיא גם איבדה אותם משם שהיא התחרטה עליהם וכעת אין לה עם מה להגיע.
מדוע צריכה הנשמה להתכסות? כמו שהעיניים צריכות אור כדי ללכת בטוח בשטח, ואילו אור חזק מדיי לא נותן לעיניים לראות, כך היא הנשמה בעולם העליון.

הלבושים נצרכים לנשמה כדי לעטוף מפני אור אין סוף, אותו אור טהור ומושלם כל כך, ולמרות זאת עדיין גבוה כל כך לנשמה מלהכיל אותה ללא מלבושים ולהיות מוכנה להכיל אותו אור רוחני ונשגב.
הצדיק, גם לאחר פטירתו עוזר בתיקון הנשמות שנמצאים בעולם הזה ובעולם הבא בשביל לתקן את העיוותים והחטאים שעשו ופגמו בנשמתם כדי להכנס חזרה אל השדה, השכינה (אור ה') שמהם הן מקבלות חיות.


וְגַם אֲפִלּוּ נְשָׁמָה גְּדוֹלָה, שֶׁבָּהּ תְּלוּיִים כַּמָּה נְשָׁמוֹת, לִפְעָמִים כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת לַחוּץ, קָשֶׁה לָהּ לַחֲזֹר לְשָׁם. וְהֵם כֻּלָּם מְבַקְּשִׁים וּמְצַפִּים עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה, שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַסֵּק בְּצֹרֶךְ תִּקּוּנָם.
חוץ מנשמות ערומות, ישנן אפילו נשמות גדולות מאוד, של צדיקים, שנאלצות לצאת מהשדה (השכינה – אור ה') לצורך אותן נשמות שתלויים בהם והם צריכים להעלות אותם חזרה, אלו התלמידים של אותו צדיק, שיצאו מהשדה אל מקום הטומאה. עם זאת קשה להם לחזור שוב אל השדה ועל כן הם ממתינים לבעל השדה, הצדיקים הגדולים במיוחד שיחזירו אותם.

לסיכום, בחלק של תורה זו אנו למדים שהנשמה של כל אחד מאיתנו נמצאת תחת השפעת של צדיק, ובעל השדה, הצדיקים הגדולים ביותר, הם אלו שאחראים על הצדיקים עצמם, ובסופו של דבר כולם צריכים לבעל השדה שיעזור לתיקון נשמות הכלל – של הפשוטים והגדולים כאחד.
אנו מוזמנים להתחבר לצדיק האמת, מתקן הנשמות, בעל השדה, שיעזור בתיקון נשמתנו, הארת העולם ולהתקרב לה' ואורו באמת.