טו בשבט: איך ארץ ישראל קשורה אליי ולנשמה שלי?

למה הכי טוב להיות בארץ ישראל ומה הבעיה בחוץ לארץ?

ישראל היא ארץ אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, ובורא עולם בחר לתת אותה לנו – זה הבית שלנו, אך לא רק.
למרות הגלות של עם ישראל מאדמת הארץ, ישראל לא רק טומנת בתוכה קדושה שהנשמה שלנו צריכה לקבל כמו אוכל לגוף.

למה קדושת ארץ ישראל חשובה כל כך לנשמה של כל אחד מאיתנו ומה יש בפירות שלה שדווקא מהם צריך לאכול?

רבי נתן, בספר ליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכת הפירות ב':

כי אנחנו עם קדוש, בני ישראל, צריכין שיהיה כל מזונותינו משפע של ארץ ישראל, כי רק ארץ-ישראל שייך לנו בני ישראל. אבל השפע ואכילה של חוץ לארץ אינו כדאי לנו, כי חוץ לארץ הוא אויר הטמא, והיא תחת ממשלת הסיטרא אחרא ואינו ראוי השפעתה לישראל. על כן אנו צריכין לתקן כל אכילתנו ושתיתנו שיהיה בבחינת שפע של ארץ ישראל, כאילו יוצא מארץ ישראל. וזה נעשה על ידי הברכה שאנו מברכין על כל דבר.

וכשאנו מברכין ומודים אותו יתברך שבראם, בזה בעצמו נעשה ארץ-ישראל בכל מקום, כי עיקר ארץ ישראל נעשה על ידי "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". נמצא שעיקר ארץ ישראל נעשה על ידי שנתגלה שהשם יתברך ברא כל העולם כולו ובידו ליתנה למי שירצה. וכשאנו מברכים ומודים אותו יתברך על איזה פרי שבראה, אזי אנו מגלים קדושת ארץ ישראל גם באותו המקום שגדל הפרי, מאחר שאנו מגלין ומודים שהוא יתברך ברא הכל, שמזה נעשה עיקר קדושת ארץ ישראל"

תורת רבי נחמן, ליקוטי מוהרן לטו בשבט, טו בשבט, ארץ ישראל
שירת העשבים

ביאור:

לכל אחד מאיתנו, כידוע, יש נשמה ששורשה מבורא עולם, כמו שנאמר על כל יהודי – 'חלק אלוק ממעל ממש'.
הגוף נהנה מהאוכל שהוא אוכל, ובמקביל גם הנשמה נהנת מהאוכל, כמו שמלמד רבי נחמן –
"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם – כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם' – בכל מאכל יש חיות רוחנית שהנשמה מקבלת לאחר ברכה ואכילת המאכל. (אכילה, ליקוטי עצות)
רבי נתן מלמד שהנשמה הקדושה שלנו ושל כל יהודי צריכה לקבל את האוכל שלה ממקום קדוש, ארץ ישראל.

מנגד, מסביר רבי נתן שכל האוכל והשפע שיש בחוץ לארץ לא כדאי לנשמה שלנו, מדוע?
משום שהאדמה שבחוץ לארץ אינה ספוגה בקדושה אלא להיפך, יש בה אויר טמא, בניגוד לקדושת ארץ-ישראל, אדמת קודש, שעליה נאמר "אוירא (אוויר) דארץ ישראל מחכים" (בבא בתרא קנח, ב).
יותר מכך, מי שמושל, מנהל ומשפיע על ארצות אחרות ומה שיוצא מהן היא הסטרא אחרא (הטומאה), ולכן בוודאי שנשמה קדושה כמו של יהודי אין ראוי לה לקבל ממקום כזה.
משום כך אפשר להבין בפשטות את דברי רבי נתן – כל מה שנאכל צריך שיהיה בו בחינת ארץ ישראל כדי שהנשמה תזכה לקבל 'אוכל' ועונג רוחני איכותי וטהור שהיא צריכה.

ועל כך מיד עולה קושיה, הרי אנחנו בגלות כבר יותר מ-2000 שנה, ישנם יהודים רבים שלא נמצאים וחיים בארץ – ישראל, אם כך מה יהיה איתם, איך הנשמה שלהם מסתדרת?
וכן, מה יהיה עם אלה שהולכים לטיולים בחו"ל ולקברי צדיקים בחוץ לארץ ואוכלים אוכל שגדל בחו"ל, האם הם אינם עושים טוב שאוכלים מה שיש להם שם, הרי מה יאכלו?
משום כך אומר רבי נתן "על כן אנו צריכין לתקן כל אכילתנו ושתיתנו שיהיה בבחינת שפע של ארץ ישראל, כאילו יוצא מארץ ישראל."

איך מתקנים שהאוכל הבא מחו"ל יהיה מקודש בבחינת קדושת ארץ ישראל?
על ידי ברכה שאנו מברכים על מאכל, גם אם אינו מארץ-ישראל, אנו מתקנים את האוכל שיהיה בבחינת (בדומה) לזה של ארץ-ישראל.

מה יש בברכה שמתקנת את המאכל? על ידי הברכה אנו מודיעים את האמונה וממשלתו של בורא עולם בכל מקום שהוא, שהוא מעיקרי האמונה וגילוי מלכות ה' בעולם המשפיעה ומאירה את האמת ומסירה את הטומאה והכפירה בעולם, בכך מתקנים את המאכל להיות ראוי ומקדוש בבחינת ארץ ישראל.
כידוע, עניינה של ארץ – ישראל היא ניסים, תפילה ואמונה. על כן, ברגע שלוקחים מאכל שבא מחו"ל (וכשר כמובן) שהיה נגוע בממשלת הטומאה והכפירה שנמצא באדמת חו"ל, על ידי הברכה מוציאים ומכניסים אותה לבחינת הקדושה והאמונה, זה שנאמר:
כח מעשיו הגיד לעמו – הודעת הימצאותו של בורא עולם בכל מעשי הבריאה ע"י ברכה, מביאה
לתת להם – לעם ישראל
נחלת גויים – היכולת לקחת חלק ממאכל שבא מאדמת גויים, ממשלת הטומאה ולהרימה לקדושה.









תגובות

יפה ומחזק ישר כח!

אולי יעניין אותך גם