רבי נתן נאסר לתקופה קצרה על רקע המציאות הקשה שבה פעל לאחר פטירת רבי נחמן כאשר נשא לבדו את עול הנהגת חסידות ברסלב והפצת ספריה, דבר שעורר התנגדות עזה והביא להלשנות חוזרות ונשנות לשלטונות.
הוא הואשם באשמות שווא על לא עוול בכפו, תוך שהוא מסכן עצמו בענייני כספים וחובות בגלל הדפסות הספרים והלחץ הכלכלי המתמשך עקב השלטונות האכזרים והמושחתים. באותם ימים היה ניתן לכלוא אדם גם ללא פשע פלילי מובהק.
הוא ידע שהמאורעות והמניעות שעבר הם חלק מהייסורים שבהם נתקל כל מי שרוצה להחזיק באמת, דווקא משום כך הוא אינו נסוג מדרכו. הוא מתאר את התקופה כזמן של חיזוק פנימי, דבקות ואמונה.
