התבודדות היא השיחה הפתוחה האישית שלנו, מלב אל לב, בפשטות ותמימות, עם בורא עולם.
לא לכולם קל לעשות התבודדות, לחלק זה זורם ולחלק לא.
לא לכולם קל לפתוח את הפה ולדבר עם בורא עולם שאנו לא רואים, גם כשאנו יודעים שהוא נמצא.
רבי נחמן מחזק אותנו ודורש מאיתנו לא לוותר על הזמן הקדוש והחשוב הזה, בורא עולם מחכה לנו מאוד כל פעם מחדש שנשמיע לו את מה שקורה בלב שלנו, ולכן הוא מחזק אותנו ואומר:

כשקשה בהתבודדות: כל דיבור עושה רושם, אפילו הקטן ביותר!

(1) אָמַר לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. אֲפִלּוּ אִם עוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁלֹּא פָּעַל עֲדַיִן בְּשִׂיחָתוֹ וְדִבּוּרָיו כְּלוּם אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִפֹּל מִזֶּה כְּלָל. כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הַדִּבּוּרִים עוֹשִׂים רֹשֶׁם, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּמוֹ מַיִם הַיּוֹרְדִים עַל הָאֶבֶן, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין לְהַמַּיִם כֹּחַ כְּנֶגֶד הָאֶבֶן הַקָּשָׁה וְאֵין נִכָּר רֹשֶׁם הַמַּיִם בְּהָאֶבֶן אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁהַמַּיִם יוֹרְדִים עַל הָאֶבֶן כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים רְצוּפִים הֵם עוֹשִׂים נֶקֶב בְּהָאֶבֶן כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. כְּמוֹ כֵן אֲפִלּוּ אִם לִבּוֹ לֵב הָאֶבֶן וְאֵין נִכָּר בּוֹ רֹשֶׁם דִּבּוּרָיו וּתְפִלָּתוֹ. אַף־עַל־פִּי־כֵן בִּרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים יִנָּקֵב לִבּוֹ הָאֶבֶן עַל־יְדֵי שִׂיחָתוֹ וְדִבּוּרָיו כְּמוֹ אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מָיִם כַּנַּ"ל (שָׁם, סִימָן רל"ד).

רבי נחמן בא ואומר – לא משנה כמה קשה, לא משנה כמה זמן עבר מאז הפעם הראשונה, גם אם יצא לך חצי מילה, מילה ואפילו לא יצא כלום – עצם זה שניסית, הקדשת זמן והשתדלת זה דבר גדול מאוד!
כי כל מילה שאנחנו מנסים להוציא עושה רושם על הלב לרצות להתחבר לבורא עולם יותר וגם למעלה, אצל בורא עולם.
רבי נחמן מביא משל, טיפה לא משנה את האבן, אבל הרבה מאוד טיפות, אחת אחרי השניה, יכולות לשנות את האבן –
ניסיון ועוד ניסיון, מילה ועוד מילה, עם הרבה כוח רצון מובילה לשינוי ולקרב את ההצלחה להתחבר לבורא עולם, לפתוח את הלב ולדבר דיבורים של אמת.

בורא עולם לא בוחן אותנו בתוצאה אלא בכוונה. רבי נחמן רוצה שנפתח את הלב ולא נשים לב יותר מדיי למספר המילים שהוצאנו.
עצם זה שבחרנו להקדיש זמן לבורא עולם ולעצמנו זה בדיוק מה שחשוב – הלב – שלאט לאט ייפתח ויוציא מילים טהורות, העיקר להתייאש ולרצות תמיד, כי בורא עולם תמיד רוצה זמן איתנו, בדיוק כמו שאנחנו יכולים.

מקורות

(1) השתפכות הנפש, לז