נקודה טובה

מתי פעם אחרונה הסתכלנו על עצמנו במראה והרגשנו טוב אמיתי בפנים?

כמה מדברים היום על אהבה והערכה עצמית…
ות׳כלס? מי לא אוהב את עצמו, אנחנו תמיד יודעים לפנק את עצמנו.
להעריך את עצמנו זה לא תמיד קל, בינינו, אנחנו לא רצים לפרגן לעצמנו גם כשאנחנו נופלים בפעם המי יודע כמה, אבל איך אומרים, זורמים.
אז אם הכל בסדר, כמו שאומרים, למה אנשים לא מחייכים ברחובות? למה לא מאירים פנים כמו הסבתות הזקנות? למה בחדשות תמיד שומעים על אונסים ומקרים קשים? למה קשה להרים פנים ולחייך חיוך מבפנים? מתי פעם אחרונה נתנו לעצמנו מילה טובה דווקא בזמנים הקשים והלא נוחים, דווקא כשהרגשנו הכי פחות שווים ומתוסכלים?

אתה יודע לחייך לאחרים? מי אמר שאתה לא עובד על עצמך? מתי חייכת לעצמך באמת עם כל האהבה?

ועכשיו באמת,
מספיק עם ההצגות, הגיע הזמן להודות, משהו בנו חסר, לא מהיום.
העולם מלא בביקורת, גם על עצמנו אנחנו לא חוסכים. מותקפים ותוקפים, לא רק את עצמנו אלא גם את אחרים.
תחרות בכל מקום, הוכחות לניצחון, מעמד חברתי, סטטוס זמני, אופנה של היום,
להיות מקובל שוב כמו אתמול,
להוכיח, שוב ושוב לאחרים, בזמן שאת עצמנו אנחנו מפספסים.

אם אתה לא יודע לחבק את עצמך בחושך שלך, אם אתה לא יודע לא להיות למענך, בשביל עצמך, כשאתה לבד,
אם אתה לא יודע לפרגן לעצמך כשאתה צריך, אם אתה שוב ושוב מעדיף להדחיק פחדים, אם אתה שוב ושוב חוזר על מילים מהחוץ ולא מבפנים כדי לרצות אחרים, אם אתה מביט במראה ורואה מישהו אחר, אם גם היום אתה מבואס ומאשים מישהו אחר, אם גם היום לא התקדמת…

חבר, אתה חסר.
חסר לעצמך, חסר למי שאתה, חסר ללב שלך, חסר לעולמך.
יש בך בורות ריקים שחורים שכבר ימים מחכים להתמלאות שוב מבפנים.
זאת אומרת שאת עצמנו אנחנו לא מספיק אוהבים, שאת עצמנו אנחנו לא מספיק מכירים, לא מספיק מעריכים, את הנקודות הטובות שבנו אנחנו מפספסים.
איך נראה אדם שמח ומאושר? כשבנפילות הכי קשות שלו הוא מחייך ופורח,
שהוא לא נותן לאף אדם להוריד אותו מהדרך ובפנים הוא זורח.
כשדוחים אותו הוא נשאר נאמן לעצמו, להמשיך הלאה בלי ליפול לחושך ולתהום, לדיכאון, לעצבות, למרות השחורות.

אנחנו חיים בעולם של דיכאון, כי את עצמנו שכחנו לראות ולאהוב, להעריך ולתמוך, לחזק ולקבל, מי ילמד אותך את כל זה?

יש הרבה אתגרים, גם אם אתם חזקים ומעריכים, מי מבטיח שעל כל הגלים מתגברים?

רבי נחמן מזמין אותנו לחזור אל הטוב שבנו, אל הנשמה, מי שאנחנו.
ללמוד מחדש מה זה לאהוב את עצמנו, להכיל ולקבל, להעריך ולעטוף
להיזכר במה שהחושך שאנו מאמינים בו כבר הספיק להשכיח, שאנחנו טהורים
באמת, ללא כל ספק.
המסע לחזור אל עצמנו מתחיל ברצון, באמונה בבורא עולם, אדון הכל, להתחבר ללב בשר ומרגיש, לוותר על לב אבן אטום שמתכונן לכל תרחיש, מכל עלבון, מכל חוסר כבוד.

הגיע הזמן לתת לעצמנו את מה שרק אנחנו יכולים לתת, אהבה והערכה עצמית אמיתית, רבי נחמן מזמין אותנו לא רק ללמוד, אלא לחיות את זה, כל יום מחדש.