לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת, ואינו יוצא דרך הפה כי-אם דרך הערף, (וממש אפשרלשמע כמה פעמים שהדבור אינו יוצא דרך הפה רק דרך הערף)כי יש שלש קלפות, והקלפותרוצים תמיד לתפס הדבור לעצמם, בפרט דבור הקדוש מאדם גדול, כי אצלם כל הדבוריםיפים ונאים וחשובים, ורוצים לתפסם, מכל-שכן כשהדבור נאה באמת, כי המצריים שהיוכלם שחורים, אלו לא היתה שרה יפת תאר כל-כך, גם כן היתה חשובה בעיניהם מאד,והדבור הוא בחינות שרה לכל אחד לפי ערכו, יש שהוא בחינות שרה לאמתי (ברכות יג):שהוא מושל בדבור שלו על עיר ומדינה, ויש שהוא בחינת שרה על כל העולם כלו, ויששהוא שורר בביתו, אך אצלם שהם בחינות מצרים שכלם שחורים ושפלים, כל הדבוריםחשובים ורוצים לתפסם כי השלש קלפות הם שר האופים ושר המשקים ושר הטבחים,שהם תאוות אכילה ושתיה ופרעה הוא אותיות הערף שעומד אחורי הקדשה ותכף שרואיןהשלשה שרים הנ"ל, שהם שרי פרעה, את שרה שהוא הדבור, אזי יפה ונאה בעיניהם,ותופסים אותו לפרעה כמו שכתוב (בראשית י"ב): "ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותהאל פרעה" כי השלשה שרים הנ"ל הם קנה וושט וורידין, ותופסין הדבור להערףוהנהכשהדבור הוא דבור הקדוש בחינות שרה שהיה שכינה עמה אף שהיה צר לאברהם מאדמאד בעת שנלקחה, עם כל זה ידע ובטח בה' שהוא טובה גדולה שנתפסה לשם, שנעשהמזה נחת גדול להשם יתברך, שהוא בחינת "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" (קהלת ח)שלקטה משם ניצוצות הקדושים כידוע אבל אם הוא דבור פשוט, חס ושלום, אפשרשיתפסו אותו לשם, וכמעט, חס ושלום, ישתקע שם אם לא שיבוא צדיק אמת, שיש לוכח להוציאו משםויש אדם, שנעשה מכלו וממנו דבור, שנעשה שיחה בפי הבריות, והכלדוברין ממנו, והוא הולך נע ונד ומתפזר בפי כלם, ואצל כל אחד ואחד שבא לשם יש לוענויים וצרות משנות, כי אצל כל אחד יש לו פרעה לפי בחינתו, וכשבא לפי אדם גדול שםפרעה מלך ומצרים מדינה ושלשה שרים אף כשהם תופסים הדבור ונופל אליהם צר לומאד, עם כל זה יש לו ניחא שאפשר לו למצא שם ניצוצות הקדושים ויהיה טובה מזהאךכשבא לפי אנשים שפלים ושם כשתופסים הדבור להערף והוא נופל שם, ושם מדברשממה ציה וערבה לא עבר בה איש אין לו עם מי לפגע, צר ומר מאד, הנפש הולכת נעהונדה ומתפזרת בפזור הנפש בפי כמה אנשים והוא עיף ורעב וצמא במדבר, ואין לה אכללהשיב נפשה הרעבה והצמאה ואוכלת את עצמה בבחינת: "איש בשר זרועו יאכלו" (ישעיהט) וכדמיון האיש שגבר עליו הקרירות מאד ואין לו שום כסוי לחמם עצמו ולהתעטף בווהוא מכפל ומחבק ומכוץ עצמו, כמו-כן הנפש, אין לה שום כסוי להתעטף ולכסות עצמה,והיא בחינת: "נפשם בהם תתעטף" – שמתעטפת מעצמה מנה ובה, וכל-כך נתעלפה, עדשאפלו אם נותנין לה דבר מאכל, אינה יכולה לקבל לאכל, כמו החולה שמטל זמן רבבחליו, עד שנתעלף כל-כך, שאי אפשר לו לקבל שום מאכל, וכשנותנין לו, הוא דוחה ואינויכול לקבל; ומה נעשה, ואנחנו גרמנו לעצמנו, שלא שמענו לעצות טובות שנתן לנו השםיתברך (כי פנו אלי ערף, ולא פנים) ואז הוא חבוש בבית-האסורין, כי נתפס ונאסר שםולפעמים מגביהו למעלה ומעלהו לשמים, ואחר-כך משליכו מאד למטה, כי העליה לאהיתה כסדר, רק בדרך השלכה כלאחר-יד למעלה, ועל-כן נשלך למטה, כמו שכתוב (תהליםק"ז): "יעלו שמים ירדו תהומות" השם יתברך ישלח רפואת הנפש, כי בטחנו שיהיה הכלנכון, וייטיב אחריתנו, אמן: (כל זה שמעתי מפיו הקדוש, אבל אחר-כך, כשראה דברים אלהאצלי בכתב, אמר: שדברים אלה לא כתבתים יפה כראוי ואמר: שכל דברים אלה מקשריםלמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות נד:): 'ארבעה צריכין להודות', שהם מבאריםבמזמור ק"ז וכפי הנראה ומובן מדבריו, שכל ארבעה הנ"ל, שהם הולכי מדברות וחבושיםבבית-האסורים וחולה ויורדי- הים – הכל מרמז על צרות הנפש, כמבאר לעיל בענין צרותהנפש, שהולכת נעה ונדה, עיף ורעב וצמא במדבר וכו', – וזה בחינת תעו במדבר וכו' וכןמדבר מענין חלי הנפש, שכל- כך נתעלפה, עד אשר אפלו אם נותנין לה דבר מאכל וכו' -וזה בחינת: "כל אכל תתעב נפשם", שמדבר מחולה וכן מדבר מענין חבוש בבית-האסורים,ומענין: "יעלו שמים ירדו תהומות", שזהו בחינת יורדי הים ומבאר כונתו הקדושה, שמרמזכל הארבעה צריכין להודות, על ענין צרות הנפש בעבודת השם, שיש עליה מחלקת רבים,ורבים קמים עליה, וסובלת ענויים ויסורים וטלטולים גדולים וצרות משנות וכו' כנ"ל,והשם יתברך מציל אותה בכל פעם מכל הצרות, ועל זה אנו חיבים להודות תמיד והשםיתברך יזכנו להבין כונתו הקדושה(ועין ענין זה בהתורה "ויסב אלקים" בסימן ס"ב):
באדיבות אתר אור הגנוז – ברסלב
