כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו (סכה נב).
על ידי ענוה נצול מנאוף, וזוכה לשמירת הברית. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ד:): 'כל המתגאה – לסוף נכשל באשת איש', שנאמר: "ואשת איש נפש יקרה תצוד". וזה פרוש הסמיכות (במדבר י"ב): "והאיש משה ענו מאד" וכו', לפסוק: "ותדבר אהרן ומרים במשה". כי הם דברו על אודות האשה הכושית אשר לקח, כי 'כושית על שם יפיה נקראת' (ספרי ומובא בפרש"י שם), והם אמרו שלקחה לשם יפי (עיין חזקוני). ועל כן דברו על הפרישות, כי הם לא רצו להאמין שאפשר להיות פרוש. ועל זה השיבה התורה וסמכה תכף, "והאיש משה ענו מאד מכל האדם", כי על ידי שהיה 'ענו מכל האדם', היה אפשר לו להיות פרוש לגמרי, ולא היה לו יחודא תתאה כלל. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין יט:): 'תקפו של יוסף ענותנותו של בעז, תקפו של בעז ענותנותו של פלטי בן ליש'. כי הוא תלוי בענוה, כי על ידי ענוה נצול מפגם הברית. וזה שכתוב: כל הגדול מחברו, שיש לו גדלות. יצרו גדול ממנו, שמתגבר עליו היצר הרע בתאות נאוף, כי זה עקר היצר הרע, כמובא בזהר (ויקרא דף טו:): 'עקרא דיצרא בישא לגלאה עריין':

באדיבות אתר אור הגנוז – ברסלב