א [אף על פי שהבכיה לפני השם יתברך בתחינות ובשקות טובה מאוד, אף על פי כן כשאדם אומר תהילים או שאר תחינוצת ובקשות, או שמשיח בינו לבין קונו, וחושב ומצפה ומסתכל בדעתובכל פעם שיבכה ויוריד דמעות, גם זה הוא מחשבה זרה ומבלבלת הכוונה, כי העיקר – שיכוון דעתו לומר הדיבורים בכל ליבו באמת, שיטה אזנו וליבו לשמוע מה שמוציא מפיו, ואם יתעורר לבכיה – מה טוב, ואם לאו – אל יבלבל כונתו בשביל זה.]
ב כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַיְרֵאִים הָאֲמִתִּים לֹא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם כִּי אִם עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. וּבִפְרָט בַּדּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, בְּסוֹף הַגָּלוּת, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע וְהַסְטְרָא אָחֲרָא מִתְגַּבְּרִין מְאד מְאֹד, וְהַדּוֹרוֹת חֲלוּשִׁים מְאד בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל עַתָּה מֵהִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע וּמַרְבּוּי הַמְנִיעוֹת וּלְהִתְקָרַב לְהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל־יְדֵי שִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁיַּרְגִיל עַצְמוֹ לִקְבּעַ שָׁעָה מִיחֶדֶת בְּכָל יוֹם לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְדַבְּרִים בּוֹ דִּיְקָא, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ לִפְנֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן לְבַקֵּשׁ מְחִילָה וּסְלִיחָה עַל הֶעָבָר, הֵן לְהִתְחַנֵּן עַל הֶעָתִיד שֶׁיַּצִילֵהוּ הַשֶׁם יִתְבָּרַךְ מִמָּה שֶׁצָרִיךְ לְהִנָּצֵל, וְיִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.
וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲפִלּוּ אִם לֹא יְדַבֵּר רַק דִּבּוּר אֶחָד, גַּם זֶה טוֹב מְאֹד, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יְדַבֵּר רַק: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם – גַּם זֶה טוֹב מְאֹד; וַאֲפִלּוּ הַהֲכָנָה בְּעַצְמָהּ, מַה שֶׁמַּכִין עַצְמוֹ וְרוֹצֶה לְדַבֵּר, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַחֲכָנָה וְהָרָצוֹן בְּעַצְמוֹ יָקָר מְאד בְּעֵינֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִם יִהְיֶה חָזָק בָּזֶה לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ, בְּוַדַּאי בְּמֶשֶׁךְ הַזְמַן יַעְזְרֵהוּ הַשֶׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ הֵיטֵב, וְיוּכַל לִזְכּוֹת לְדַבֵּר דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים וִיקְרִים שֶׁיִּשְׁפִּיעוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְיִזְכֶּה לָבוֹא לְכָל טוּב אֲמִתִּי וְנִצְחִי עַל־יְדֵי הַנְהָגָה
זאת הַכּוֹלֶלֶת כָּל הָעֵצוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל כָּל הָעֵצוֹת צְרִיכִין תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה, אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁיִּתְחַזֵק בָּזֶה, כִּי מִקְטן וְעַד גָּדוֹל, אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֶׁר, כִּי אִם עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ ()]:
ג [הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כּחַ גָּדוֹל מְאֹד; עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת מְאֹד בְּדִבּוּרִי תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּתְחִנּוֹת וּבַקְשׁוֹת, וּבְיוֹתֵר בְּדִבּוּרִים וְשִׂיחוֹת בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ; וְאִם יִהְיֶה חָזָק בְּזֶה כָּל יְמֵי חַיָּיו, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְאַחֲרִית טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא לָנֶצַח. (עַיִן לְקוּטִי עֲצוֹת עֵרֶךְ הִתְבּוֹדְדוּת', וּבְסִימָן עח מִגְדָל כֹּחַ הַדִּבּוּר)]
