זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו (תהלים צ"ח).
א
הענין הוא כך, שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל דכתיב (ישעיה מ"ג):
"לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", דהינו 'בריאה' 'יצירה' 'עשיה' לא נברא אלא לכבודי. וכבודי הינו ישראל, דכתיב (שמות כ"ה): "ושכנתי בתוכם", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה [עין של"ה (מסכת תענית) דף ס] 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, מלמד שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוך כל אחד מישראל'. נמצא כל אחד מישראל נקרא לבוש. ולבוש נקרא כבוד, כי 'רבי יוחנן קרי למאנה מכבדותא' (שבת קיג). נמצא כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל, כדי להשפיע להם רב טוב. וכשאינם יכולים לקבל מחמת עוונותיהם, יש לו צער, שנאמר (ישעיה ס"ג): "בכל צרתם לו צר". אך מחמת בהירות אור החסד, אי אפשר לקבלו כמות שהוא, וצריך לצמצום הקדוש. הינו כשרוצה להשפיע רב טוב, צריך לדבר, יהיה כך, כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "בדבר ה' שמים נעשו". והאותיות הם צמצומים, עד כאן אות א, עד כאן אות ת. אך בעוונותינו הרבים הדבור גם כן בגלות, כמו שכתוב (שם צ"ו): "ספרו בגוים את כבודו", והינו הדבור עם ישראל בגלות. לכך נאמר (ישעיה מ): "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר", והינו כשיגאלו ישראל אז הדבור גם כן כביכול יהיה עם השם יתברך.
ב
ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין לז): 'חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם', וחיב לתקנו. ומהו התקון, הענין הוא כך. שיראה שיעלה כל הניצוצות שבכל דבר, והניצוצות הם אותיות, נמצא מעלה אותיות. והאותיות נעשים דבורים, ועל ידי הדבור נשפע רב טוב לישראל. אך כיצד יכולין להעלות ניצוצות להשם יתברך, העצה הוא כך. כשיסתכל בדבר מה, תכף, יאמין באמונה שלמה שיש בדבר הזה אותיות וניצוצות. ומן האמונה הזה נעשה זי"ן, שנאמר (תהלים ל"ג): "וכל מעשיהו באמונה". והעשיה היא ששת ימי החל, והאמונה היא השביעית, ואחר כך יצרף אל האמונה החכמה, כמו שכתוב (דברי הימים א כ"ח): "דע את אלקי אביך". ואלקי אביך, היא בחינת אמונה, כמו 'מעשה אבותיהם בידיהם' (חלין יג:), שאנו מאמינים בו יתברך, שהוא אלקי אבותינו שזהו העקר, ודע, היא החכמה והשכל. וחכמה היא יו"ד, כמו שפרש רש"י (שמות ט"ו): "אז ישיר", 'שר לא נאמר אלא ישיר, י' על שם המחשבה נאמרה'. ומהיוד והזין הנ"ל, נעשה עין, כי ז' פעמים י' בגימטריא ע'. ועוד, העין הוא חכמה, כי חכמי העדה נקראים "עיני העדה" (במדבר ט"ו). וממילא כשיש לו עין כזה, כשמסתכל בדבר מהעולם, בודאי נתעלין הניצוצות. כמו שכתוב (שמות כ"ח): "ועשית ציץ זהב טהור", 'ציץ', מלשון הסתכלות (עיין זוהר ויקהל ריז ע"ב שלח קעה) כשהוא טהור כנ"ל, באמונה ובחכמה, אז, "ופתחת עליו פתוחי חותם", הינו שתפתח על ידי עין כזה הניצוצות החתומים בכל הדברים, ותעלה אותם "קדש לה'". והניצוצות הם אותיות, ומאותיות נעשה דבורים, ועל ידי הדבורים משפיע רב טוב לישראל. וכשמעלה ניצוצות מהדבר, אזי הדבר הזה נעשה אפס, כי הניצוצות הם החיות של הדבר:
ג
וזה פרוש של הפסוק, זכר חסדו, זכר, לשון השפעה. הינו כשרוצה להשפיע חסד לישראל, אזי יצרף, ואמונתו לבית ישראל, שהיא החכמה, שנאמר (משלי כ"ד): "בחכמה יבנה בית". בודאי, ראו כל אפסי ארץ, הינו הארציות של הדבר נעשה אפס. ואת, הינו האותיות מא' עד ת', הינו הניצוצות, נעשה ישועות אלקינו. כי מהניצוצות נעשה דבורים, ועל ידי זה משפיע השם יתברך רב טוב לישראל. וזהו: "ישועת אלקינו", כי זה תענוגו:
באדיבות אתר אור הגנוז – ברסלב
