אות א

על פי המאמר על פסוק ואיה השה לעולה (בליקוטי מהר"ן סימן י"ב) המובא בהלכות תולעים (הלכה ג) עיין שם היטב:

ואיתא שם שיש גבול לכל כבוד וכבוד המלובש בכל מאמר ומאמר שלא יתפשט לחוץ וכו' (עיין שם היטב) ;

וזה בחינת איסור בשר בחלב, שאף על פי שזה ניתר וזה היתר, אף על פי כן כשנתחברים יחד בשר בחלב נעשה חתיכה דאיסורא. כי כל דבר שבעולם נמשך מעשר מאמרות שבהם נברא העולם וכל אשר בו. וכהכל נברא בשביל כבודו יתברך כנ"ל ויש גבול לכל כבוד וכבוד וכו' כנ"ל, ועל כן כל דבר ודבר משונה מחבירו בתבניתו ובטעמו וכו' הכל כפי הגבול של בחינת הכבוד שמלובש בו. וצריכין לשמור מאד את בחינת הגבולים והצמצומים של כל בחינת כבוד שמלובש בכל דבר שלא לסתור את הגבול חס ושלום. כי חוץ לגבול שם הוא מקומות החיצנים ואפילו בקדושה דאסור לצאת מגבול אחד לגבול חבירו. כח כל בחינת כבוד שמלובש בכל דבר יש לו גבול לפי בחינת האיסור לצאת מגבול לגבול אחר:

אות ב

וזה בחינת כל איסרי כלאים ואיסרו בשר בחלב. כי צרכין לשמור שיהיה כל סבר בגבולו ובמקומו. כי כשיתערב חס ושלום שני דברים הסותרים זה את זה שכל אחד יש לו גבול אחר אזי יהיה נסתר הגבול של כל אחד. וכשנסתר ונפרד הגבול חס ושלום משם הוא יניקת החיצונים שעומדים חוץ לגבול הקדושה וארבין ומצפין שיהיה נסתר והגבול חס ושלום. וזה בחינת איסור עריות כי המותרת לזה אסורה לזה כי כן הוא כל איסור עריות. כי כל הקרבות הן קרבנותיו והן קרבות אשר כלם אינם אסורים אלה לזה שהם קרבנותיו ולאחר מורתות. וכן להיפך שכשהקרבנות של אחר אסורת להאחר, ולו מותרות. וכן איסור אשת איש שמותרת לבעלה ואסורה לאחר וכן להיפך. נמצא שהמותרת לזה אסורה לזה כי הכל לפי הגבול שיש שכל אחד ואחד. כי בשר וחלב הם שני הפכים, כי בשר הוא מבחינת תוקף הצמצום, כי עיקר בשר שאסור מדאורייתא הוא בשר בהמה, ומלך שבבהמות הוא שור, ושור הוא בחינת הצמצום בחינת ופני שור מהשמאל שמשם הצמצום. וכל הגבולין של הקדושה הם נמשכין מבחינת הצמצומים כידוע, שנימשכין מבחינת ופני השור משמאל כנ"ל, נמצא שבשר בהמה הוא בבחינת צמוצם ובגבול. וחלב הוא בחינת המתקת והרחבת הצמצום והגבול, בבחינת דם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו') כי דם הוא בחינת גבול וצמצומים כידוע, ובשעת לידה דם נעכר ונעשה חלב שהוא בחינת המתקת והרחבת צמצום וזה נעשה בשעת לידה דייקא. כי באמת אף על פי שאסור לסתור ולפרוץ הגבול חס ושלום, אף על פי כן צריך כל אחד לראות ולהשתדל להרחיב גבול הקדושה,שדהיינו שגבול הקדושה יתפשט ויתרחב וימתח ויתגדל מאד, וזה עיקר קיום העולם כי לא תהו בראה לשבת יצרה. כי לצאת חוץ לגבול אסור אבל בתוך הגבול צריכין להשתדל שיהיה נמתח ויתפשט הגבול הרבה מאד כי גבולי הקדושה הם בבחנית ארץ ישראל שיכולה להתפשט הרבה מאד. ויש לכל אדם להמתיק הגבול והצימצום עד שכל גבול וגבול יהיה נמתח ויתפשט הרבה מאד. כי כך ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו שיהיה כח הזה לכל אחד בבחינת ויצתם כאהל לשבת. ואמרו רבותינו ז"ל בתחילה בראן כמין ב' פקעיות של שתי ואחר כך תיקן וכו'. וזה הכח נמשך בכל הבריאה כולה שהם נמתחין ונתרחבין על ידי קדושת ישראל שיש להם כח להרחיב ולגדל גבולי הקדושה שיהיו נמתחין ומתרחיבין והולכין. וזה בחינת הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטה אהל תחשוכי וכו' כי מימין ושמאל תפרוצי וכו'. ועל כן בשעת הלידה הוא בחינת הרכבת גבול הקדושה אז דם נעכר ונעשה חלב, דהיינו שנמתק הגבול והצמצום שהוא בחינת דמים ודינים, ונעשה חלב שהוא מחיה את הולד ומגדלו. נמצא שחלב הוא בחינת הרחבת הצמצום, ועל כן אסור לערב בשר בחלב יחד כי הם סותרים זה את זה. כי באמת צריכים דייקא שני הבחינות של בשר ושל חלב כנ"ל, כי הצמצום הוא קיום העולם ובלא זה לא היה קיום לעולם כלל. ועל כן בשעת בריאת העולם אמר השם יתברך לעולמו די וכו' שלא יתפשט יותר מדאי חוץ לגבול חס ושלום, אבל אך על פי כן אף על פי שצריכין להצמצום דייקא, אף על פי כן צריכין לראות להמתיק ולהרחיב הצמצום שתתפשט ותתרחב הקדושה שבו הגבול הרבה לאורך ולרוחב שיתפשט גבול הקדושה ויהיה נמתח מאד כנ"ל, וזה בחינת חלב כנ"ל. ועל כן אסור לערב אלו שני הדברים דהיינו בשר בחלב יחד שלא יסתור אחד את חבירו חס ושלום שהוא חורבן העולמות חס ושלום. כי צריכין שני הבחינות דייקא של בשר ושל חלב כנ"ל:

אות ג

וזה בחינת סוכה, כי אחר יום הכיפורים שאז הוא גמר התשובה של עשרת ימי תשובה ואז עולין עד בחינת אי"ה שהוא בחינת כתר שמשם עיקר הסליחה כנ"ל. ואז חוזר ונבנה העולם מחדש. כי כל אחד על ידי עוונותיו חס ושלום הוא וסתר את גבולי הקדושה ויורד אל החיצונים חס ושלום כפי עוונותיו, ואזי הוא רחוק מכבודו יתברך. כי יש גבול לכל כבוד וכבוד שלא יתפשט לחוץ לגבול וכו' כנ"ל, וכשהאדם נופל לשם חס ושלום ואזי כשמתחיל לחפש ולבקש איה מקום כבודו, אזי זוכה על ידי זה לתכלית העליה לבחינת איה וכו' שמשם מקבלין חיות כל בחינת הכבוד של כל העשרה מאמרות וכו' כנ"ל ואזי חוזר ונבנה העולם מחדש. כי אחר כך חוזר ומתפשט חיותו יתברך מבחינת איה לבחינת חלקי הכבוד וחוזר ונתגלה כבודו יתברך שזה עיקר קיום העולם כי העיקר שיחזור ויתגלה כבודו יתברך (כמבואר שם במאמר הנ"ל בסופו עיין שם). ועל כן אחר התשובה כשזוכה לחזור ולגלות כבוד על ידי בחינת איה כנ"ל, אזי מרויחין עכשיו יותר ויותר כי עכשיו נתגלה אלקותו יתברך גם במקומות החיצונים על ידי בחינת איה הנ"ל נמצא עכשיו גבולי הקדושה נתרחבו מאד מאד, עד שגם כל מקומות החיצונים נתהפכו ונכנסו אל הקדושה, כי עכשיו נעשו מחיצות וגבולי הקדושה גם שם על ידי בחינת איה וכו' כנ"ל. ועל כן אחר התשובה של יום כיפור שאז זוכין לבחינת איה ואז נתרחבין גבולי הקדושה מאד מאד, על כן אחר התשובה של יום כיפור שאז זוכין לבחינת איה ואז נתרחבין גבולי הקדושה מאד מאד, על כן אחר יום הכיפורים עושין סוכות, זה בחינת שנתרחב גבולי הקדושה מאד גם בחוץ על ידי התשובה עד שהכל נכנס אל הקדושה ועל זה מרמז הסוכה. כי עד עכשיו עיקר הקדושה ועל זה מרמז הסוכה. כי עד עכשיו עיקר הקדושה בבחינת בראשית שהוא התחלת התורה שהוא בחינת ראש בית, כי עיקר הקדושה הוא בתוך הבית דייקא שהוא בחינת גבול הקדושה כי בחוץ הוא בחינת שליטת החיצונים חס ושלום, אבל עכשיו אחר יום הכיפורים כבר נתפשטה הקדושה גם שם על ידי התשובה ועל כן עושין סוכות בחוץ להורות שגם שם נעשו מחיצות הקדושה בבחנית ונשאר גם הודא לאלוקינו. גם אין צריכין עכשיו לשמור כל כך עצמו להסתיר בתוך מחיצות הבית כי עכשיו נכנע הסטרא אחרא במקומה. ועל כן אנו עושין מחיצות עראי שהם מחיצות הסוכה שהם פתוחות מלמעלה ומן הצדדין, כי אין צריכין רק ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח, כי אני מראין שהקדושה מתפשטת בכל מקום כי בכל מקומות ממשלותו. ועל כן אין אנו צריכין רק מחיצות עראי כדי שיהיה איזה גבול לצמצום בעלמא אבל באמת אין אנו יראים מהם עכשיו כלל, כי עכשיו הכל שלנו על ידי התשובה שעל ידי זה נתהפכו כל מקומות החיצונים אל הקדושה. ועל כן סוכות הוא בחינת יעקב בחינת ויעקב נסע סכת"ה כמובא, כי ביעקב נאמר ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה בחינת נחלה בלי מיצרים, שזה בחינת סוכה שהקדושה מתפשטת גם בחוץ, כי הכל נכנס אל הקדושה עכשיו על ידי התשובה של יום הכיפורים שאז זוכין לעלות לבחנת איה וכו' כנ"ל

אות ד

גם מרומז בדברי רבינו ז"ל במקום אחר על ענין ישיבתו באומאן שזה בחינת ובל יגאמר שכן חליתי וכו', דהיינו כשנתוסף אבן אחת דהיינו נפש אחת שחוזר בתשובה ונתקרב להשם יתברך, אזי נתרבין הבתים עד אין קץ ואמר אז רבינו ז"ל, שעל ידי זה מכניסין לפנים גם הנפשות שהיו מושלכין בחוץ בבחינית תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות. כי עכשיו כשנתרבין מאד הבתים אזי ממילא נכנסין גם הם לפנים וכו' וכו'. וזהו בחינת סוכה שעכשיו נתרחב גבול הקדושה גם בחוץ כנ"ל, וכל זה על ידי האבנים שהם הנפשות שנתוספו בעשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. כי על ידי התשובה נתוספו כמה נפשות שהם אבנים ואז נתרבין הבתים מאד גם בחוץ עד שמימילא נכנסין הכל אל הקדושה וכו' כנ"ל:

אות ה

ועל כן בסוכות מקריבין ע' פרים כנגד ע' אומות. כי עכשיו אנו יכולים להכניסם הכל לפנים אל הקדושה על ידי ריבוי הבתים שנתוספו על ידי האבנים וכו' כנ"ל, שעל זה רמז מצוות סוכה שנתרבין מחיצות הרבה גם בחוץ כנ"ל. ועל כן לעתיד יתנסו העכו"ם במצוות סוכה דייקא כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ע"ז דף ג'). כי על ידי סוכה יכולין להכניס כולם אל הקדושה בבחינת ונשאר גם הוא לאלקינו וכו' כנ"ל

באדיבות אתר ויקיטקסט