מי לא רוצה להצליח? האם כולנו מסוגלים להצליח? רבי נחמן מברסלב מלמד את סוד ההצלחה בעולם של אתגרים, נסיונות ומגוון אתגרים
לכל אחד מאיתנו יש שאיפות ורצונות, אם אנחנו באמת רוצים להגיע אליהם ואנחנו מאמינים בכך – שום דבר (חוץ מבורא עולם) לא יכול לעצור בעדנו!
״כל מסע של אלף ק״מ מתחיל בצעד אחד״, הדרך להצלחה מתחילה מהשלבים הקטנים של הרצונות הקטנים.
באופן טבעי, דווקא אחרי שלא הפסקנו לחלום, לתכנן ולעשות כל מה שצריך, אנו יכולים להרגיש חוסר אונים, דווקא עכשיו, רגע לפני שמתחילים, משום שאנחנו מודעים להרבה פרטים, תחנות ושלבים שיהיו בדרך, שמי יודע מה יקרה או אם נגיע אליהם בכלל.
מצד אחד, זוהי הרגשה לא נעימה, אנו נאלצים לשחרר שליטה ולבטוח בה׳ שיוביל אותנו בדרך הנכונה, מצד שני, הדאגה מראה על הרצינות והחכמה שלנו, לכן לא צריך לראות את הדאגה כעוד מכשול לפני ההתחלה אלא ממקום של הערכה עצמית ומקום גבוה שממנו אנו יוצאים לדרך.
עלינו להשתדל ככל יכולתינו לא לתת לרגשות שליליים ודמיונות לעכב אותנו. סוד ההצלחה נמצא בהתמדה, בעקשנות ובגבורה לעמוד על הרצון שלנו להגשים אותו למרות כל הקשיים, יהיה מה שיהיה, כך אומר רבי נחמן ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ח.
׳צריך להיות עקשן גדול בעבודת השם יתברך, לבלי להניח את מקומו, דהיינו מעט מקצת עבודתו שהתחיל וכו', אף אם יעבור עליו מה שיעבור, כי צריך עקשנות גדול מאד מאד להיות חזק ואמיץ לאחוז עצמו ולעמוד על עומדו…׳
בשלב ההתמדה צריך להתאמץ מאוד לזרוק את השכל המאיים עלינו בכישלון ונפילות. עלינו לזכור שהנפילות והכישלונות הן חלק מהדרך, כולם לטובתנו וכולם באים לסייע לנו להתחזק יותר, אין מצב לעצור בגללם.
ההתמדה היא החלק החשוב ביותר, כל השלבים הקודמים הם תיאורטיים (בפאן המחשבתי), ההתמדה היא השלב המעשי.
כבר בתורה זו מלמד רבי נחמן כיצד היה נוהג, מכאן נלמד את הדרך החזקה שנצעד גם אנחנו, בהתמדה ונחישות:
״וְהִתְחִיל לְהִתְנַהֵג בְּאֵלּוּ הַהַנְהָגוֹת וּבְאוֹתוֹ הַדֶּרֶך שֶׁבָּחַר לוֹ וְהָיָה מִתְנַהֵג בְּאֵלּוּ הַהַנְהָגוֹת אֵיזֶה זְמַן וְכָל מַה שֶּׁהָיוּ בָּאִים עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת לְבַלְבְּלוֹ מֵהַנְהָגָה זאת וּלְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶך אַחֵר לא הָיָה שׁוֹמֵעַ לְאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת כְּלָל וְהָיָה דּוֹחֶה אֶת אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת מִדַּעְתּוֹ וְלא הִנִּיחָם לִכָּנֵס בְּדַעְתּוֹ כְּלָל רַק הָיָה חָזָק וְאַמִּיץ בְּדַעְתּוֹ מְאֹד וְהָיָה הוֹלֵך וּמִתְנַהֵג בַּדֶּרֶך שֶׁבָּחַר לוֹ אֵיזֶה זְמַן..״
ההתמדה האמיתית היא זאת שתביא אותנו ליעד אליו החלטנו להגיע. העצירה אינה בעיתית רק משום העיכוב אל היעד, אלא היא פתח ליצר הרע להיכנס ולעורר בנו מחשבות של ייאוש, איטיות וחרטה.
כל עוד יצאנו לדרך מתוך אמונה בטוב ובצדק של היעד שלנו, אין שום סיבה לעצור כלל. רבי נחמן לא הסכים ׳לעצור באדום׳ שיצר הרע סימן לו, אלא תמיד נסע עד שהחליט כי הגיע אל היעד.
חשוב לדעת גם לעצור מתי שהבנו כי הגענו אל היעד. לדעת להעריך, להודות, לשמוח, ולהתבונן על כל הטוב שזכינו לו מתחילת הדרך ועד הסוף. חשוב לתת לעצמנו את הזמן להתבונן ולהעריך את כוחותינו כדי להמשיך הלאה, אל היעד הבא.
מדוע חשוב כל כך לעצור, להתבונן ולהעריך, מה יכול לקרות אם פשוט אם היינו ממשיכים הלאה בלי לעצור?
הגשמת היעד שלנו תמיד תלויה ביכולות שלנו, הרחבה של הדרך לא תמיד נכונה בשביל הכוחות והכלים שלנו לאותו זמן ולכן עלינו גם לדעת לעצור ולברך על מה שהשגנו, לחשוב פעם נוספת ולהציב יעדים חדשים.